הכנסת ה-20 יצאה לדרך עם ציפיות נמוכות

אחת התמונות הזכורות ביותר מהשבעת הכנסת ה-19 לפני כשנתיים [פברואר 2013] הייתה ההסתודדות הידידותית וחילופי החיבוקים והטפיחות על השכם בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ליאיר לפיד, יו"ר יש עתיד, המפלגה השנייה בגודלה.

הישגו יוצא הדופן של לפיד, והברית שכרת אז עם יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, הביאו רוח חדשה למשכן והציתו את הדמיון. בנט, הצעיר הדתי חובש הכיפה, שהרים מהרצפה מפלגה בשקיעה, קצין ביחידה מובחרת ומיליונר היי-טק, חובר לכוכב הטלוויזיה הפופולרי העשיר, תל אביבי חילוני, ויחד הם כופים על נתניהו את הרכב הממשלה. תחילה התנה לפיד את כניסתו לממשלה בצירופו של בנט, ויחד הם הצליחו להשאיר את החרדים מחוץ לקואליציה, ולזכות בתפקידים מרכזיים: לפיד קיבל את תיק האוצר ובנט את משרד הכלכלה.

ה"פאוור קאפל" החדש והצעיר של הפוליטיקה הישראלית הביא איתו את רוחות השינוי של המחאה החברתית והרבה תקוות לעתיד טוב יותר.

שנתיים אחרי, ביום שלישי אחר הצהריים (31 במארס), טקס השבעת הכנסת העשרים היה הרבה פחות חגיגי עבור לפיד ובנט, ולווה בתחושת חמיצות. השניים חזרו למליאה מוחלשים אחרי הבחירות. לפיד איבד שמונה מושבים מ-19 ל-11, ובנט איבד ארבעה מ-12 לשמונה. את החיבוקים חלק נתניהו הפעם עם יו"ר ש"ס אריה דרעי, שותפו הכמעט ודאי לממשלתו הרביעית.

לפיד מתארגן לשהייה ממושכת באופוזיציה, ובנט, שצפוי להיכנס לממשלה הבאה, יעשה זאת בתנאים הרבה פחות נוחים מאשר בפעם הקודמת. מלבד זאת, מאז הבחירות יו"ר הבית היהודי חושד בנתניהו שהוא פועל מאחורי גבו כדי להכניס לממשלתו את המחנה הציוני, וכי ברגע האמת יבגוד בו וישאיר אותו מחוץ לקואליציה.

גם יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שלפני שנתיים הסתובב בכנסת כבעל הבית של הממשלה והיה משוכנע שימשיך להחזיק בתיק החוץ, חוזר לכנסת הזאת מוחלש. גם הוא חושד שנתניהו משחק משחק כפול, וייתכן שבסוף יעדיף את הרצוג על פניו.

מי שעוד מצאה את עצמה בעמדה רעה יותר היא ציפי לבני. לפני שנתיים הצטרפה לבני לממשלה כשרת המשפטים וכממונה על המו"מ. כעת, אחרי שנים שבהן מילאה תפקידים בכירים וכיהנה בעצמה כיו"ר האופוזיציה, היא תהפוך לחברת כנסת מהשורה ותיאלץ להילחם על כוחה ועל מקומה בסיעת המחנה הציוני.

נתניהו חזר אל הכנסת כמנצח הגדול, כאשר כל ארבעת עושי הצרות בממשלתו השלישית: לפיד, בנט, לבני וליברמן, שאף ראו את עצמם כיורשיו בראשות הממשלה, מלקקים כעת את פצעי הבחירות האחרונות. יו"ר הליכוד, שהיה משול לברווז צולע עד לפני שבועיים, עומד כעת בראש המפלגה הגדולה ביותר עם 30 מנדטים - רבע מכלל חברי הכנסת.

החרדים, כמו לפיד ובנט, איבדו מכוחם. אבל לעומת יושבי הראש של יש עתיד והבית היהודי, הם דווקא הסתובבו ביום ההשבעה כשחיוכים מרוחים על פניהם. הם יודעים שבתוך כמה שבועות הם יחזרו מהאופוזיציה אל עמדות הכוח בממשלה ובקואליציה. בכנסת היוצאת היו לש"ס 11 מושבים וליהדות התורה שבעה מנדטים. הראשונה איבדה ארבעה מושבים בגלל מלחמות הירושה והפילוג בין היו"ר הנוכחי אריה דרעי לקודם אלי ישי, והשנייה קיבלה מנדט אחד פחות. עם 13 מנדטים בסך הכל, הסיעות החרדיות חוזרות להיות בנות בריתו של נתניהו. העובדה שלפיד, האיש שגרם להרחקתן מהממשלה היוצאת יישאר הפעם בחוץ, הוסיפה כנראה לתחושת השמחה.

מי שעוד נמנה על המנצחים והשמחים היה יו"ר מפלגת כולנו, משה כחלון, שר האוצר המיועד של ממשלת נתניהו הרביעית. עבור כחלון, החזרה לכנסת אחרי שלא התמודד בבחירות הקודמות מהווה הישג אישי עצום. כחלון נכנס הפעם לכנסת עם מפלגה חברתית בת עשרה מנדטים, כוח פוליטי משלו ותוכנית עבודה מסודרת. הוא כבר לא נתון לחסדיו של נתניהו. כחלון הוא איש השעה, והציפיות העצומות לשינוי חברתי, לאחר האכזבה מלפיד ומבנט, מוטלות הפעם כולן על כתפיו. בנוסף, הוא צפוי להיות חבר בקבינט המדיני-ביטחוני - עמדה שתוסיף לו יוקרה ומרכזיות בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית. אם יצליח לעבור בשלום, מבחינה ציבורית, את הכהונה הקשה שמחכה לו במשרד האוצר ואת השותפות עם נתניהו, הוא יקרב את עצמו להתמודדות על ראשות הממשלה.

חיוכים ואווירת ניצחון אפשר היה למצוא גם בקרב חברי הרשימה המשותפת. המפלגות הערביות חזרו לכנסת כמנצחות עם סיעה מאוחדת בת 13 מנדטים, תחושת התחדשות, וכמובן שמחה לאידו של ליברמן שצנח לשישה מנדטים בלבד.

הכנסת ה-20 יוצאת לדרך מוקדם מהצפוי, לאחר בחירות שהתקיימו יותר משנתיים טרם זמנן. בניגוד לכנסת ה-19 הציפיות ממנה אינן גדולות, ואולי דווקא בגלל העדר החגיגיות ורף הציפיות היחסית נמוך, היא עשויה להפתיע. אם אכן נתניהו ירכיב קואליציה ימנית-חרדית עם כחלון, זו תהיה קואליציה הומוגנית יחסית. מולה תעמוד אופוזיציה בראש סיעה גדולה בת 24 מנדטים (המחנה הציוני), כשלצדה מפלגת יש עתיד בראשות לפיד, שכבר הראה יכולות מצוינות כאופוזיציונר בקמפיין הבחירות. תהיה שם גם סיעה ערבית גדולה, שתוכל לנהל מלחמות אפקטיביות בוועדות הכנסת לטובת הציבור ששלח אותה.

נתון נוסף שראוי להתייחסות הוא מספר הנשים שיכהנו במליאה: הכנסת העשרים היא שיאנית במספר חברות הכנסת - 29 לעומת 27 בכנסת הקודמת.

בנוגע לנתניהו, הרי שהוא קיבל את מבוקשו. הבחירות שיפרו את מצבו, ובניגוד לממשלה הקודמת, הוא ינווט ויחליט לבדו על הרכב הממשלה. בגיל 65 ובפתחה של קדנציה רביעית, עם המנדט המרשים שקיבל מהציבור, בנימין נתניהו הוא המבוגר האחראי. השאלה שתתברר בחודשים הקרובים היא אם יקיים את הבטחתו מנאומו החגיגי בכנסת ביום שלישי, ויקים "ממשלה שתפעל למען כל אזרחי ישראל", שתאחה את הקרעים, תאחד, תוריד את יוקר המחייה ואת מחירי הדיור. במקרה של כישלון, דומה שלנתניהו לא יהיה בפעם הזאת על מי להטיל את ההאשמה.