מקורב לנתניהו: הוא מוכן לפקח עם ההסכם עם איראן

בעקבות הבחירות שנערכו בישראל פורסמו אינספור פרשנויות על הצעדים שהקהילה הבינלאומית תנקוט כדי לבודד את ממשלתו הבאה של נתניהו (במיוחד בהתחשב בקרע שבין וושינגטון לירושלים) וכדי לפעול למען כינונה של מדינת פלסטין. אך נדמה שראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מודאג במיוחד מהאפשרויות הללו; יוהרת המנצחים עדיין לא גוועה אצלו.

גורם המקורב לנתניהו שוחח עם אל-מוניטור על השקפתו של ראש הממשלה לקראת כהונתו הבאה. לדברי הגורם, נתניהו משוכנע שיוכל לנווט את ישראל בבטחה ולהרחיק אותה מהסכנות שלדעתו צפויות לה - כשבראשן ניצבת כינונה של מדינה פלסטינית. הוא מבין אמנם את עומק המשבר מול נשיא ארה"ב ברק אובמה - שבו הוא רואה מנהיג שמאלני-ליברלי, נאיבי  וחלש - אך מניח שיסתדר טוב יותר עם הנשיא הבא (בין אם יהיה זה נשיא ממשפחת קלינטון או ממשפחת בוש).

על פי אותו מקור, נתניהו מתכנן לחדש בחשאי את הדיאלוג עם הממשל, ולהעביר את המסר שבכל הקשור להסכם הגרעין עם איראן, הוא מוכן יהיה להסתפק בתפקיד המפקח הביקורתי והקפדן. בה בעת, הוא מאמין שווטו אמריקאי על כל החלטה לכינונה של מדינה פלסטינית הינו עובדה מוגמרת. הוא סמוך ובטוח שידידי ישראל בקונגרס ילחצו על אובמה בכיוון זה.

למעשה, נראה שנתניהו רוחש בוז לנשיא הרשות אבו מאזן, ומאמין בתלות שלו בישראל שתשמור על ביטחון הפנים מול חמאס, ותסייע לכלכלה הפלסטינית. נדמה שנתניהו מאמין באסטרטגיה אזורית של הפרד ומשול; מבחינתו, הערבים מפוצלים בין ארגוני טרור קיצוניים למשטרים רודניים חלשים. על ישראל לדעתו להילחם בראשונים וליצור בריתות תועלתניות עם האחרונים - בין אם מצרים ובין אם ירדן. בעיניו, הבעיה הפלסטינית היא השתקפות של מאבקי הכוח הפנימיים בעולם הערבי - ישראל חייבת להילחם בחמאס, ותוך כדי כך גם להבטיח שאבו מאזן הפגיע ימשיך להיות תלוי בה. הוא מעריך שפלסטין העתידית תהפוך למדינת חמאס, וככזו, למרחב בו שולט כוח הזרוע. כבר נוכחנו בעבר לא פעם שלמונחים כמו כיבוש או זכויות אדם לא שמור מקום רב בלקסיקון המנטלי שלו.

על פי המקור שהוזכר, נתניהו אינו חולק את התפיסה המשיחית של המתנחלים. תחת זאת, הוא רואה בהתנחלויות אמצעי לחסימתה של מדינה פלסטינית, ועל כן הוא מתכוון להמשיך בהרחבתן השיטתית והאסטרטגית של ההתנחלויות. ראש הממשלה מאמין שאסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה בקדנציה הקודמת, ותוכיח את עצמה שוב גם בפעם הבאה.

אשר לשיטות הפעולה של נתניהו, אותו גורם טוען שראש הממשלה פרגמטי מאוד, יוצר בריתות אד הוק, ומקדיש את רוב זמנו לניסוח המסרים העיקריים שלו באמצעי התקשורת בארץ ובעולם. מעל הכל, הוא לא יסתכן בשום פעולה שתסכן את יציבות שלטונו.

ניתוח דבריו של המקור מוביל למסקנה הבאה: נתניהו יעדיף כנראה להקים קואליציה שבה יצטרך להישען אך ורק על מפלגות השותפות לאידאולוגיה שלו.

בנוסף לכל זה, טוען המקור כי בהקשר של ארצות הברית, ימשיך נתניהו לפעול בשיתוף פעולה מלא עם שני הארגונים היהודיים החשובים ביותר - ועידת הנשיאים ואייפא"ק. הוא דן עם מנהיגי הארגונים הללו באסטרטגיה המתאימה להפעלת לחץ על הממשל, וכן בדרכים חיזוק הקשרים עם חברי קונגרס, בעיקר רפובליקאים.

בנושא האיראני, נתניהו מאמין שאובמה נחוש בדעתו ליישם את ההסכם, ושכך אכן יהיה, אלא אם בטהרן ישנו את דעתם. הוא מאמין בכל לבו שההסכם הוא אסון, במיוחד ככל שזה נוגע להגמוניה העתידית של איראן באזור, ולשאיפותיה הצבאיות בסוריה, בלבנון, בעיראק ובמפרץ הפרסי, וכמובן ליחסה כלפי ישראל.

לגבי אירופה, ראש הממשלה סבור שרוב מדינות היבשת הן אנטי-ישראליות, אך עם זאת אין להן כוח רב בזירה הבינלאומית. מבחינתו, אירופה לא החלימה מעברה. באופן פרדוקסלי, דווקא המדינה היחידה באיחוד האירופי שהוא כן סומך עליה היא גרמניה - בהנהגתה של אנגלה מרקל. ראש הממשלה ממנף את תפיסת "היחסים המיוחדים" עם גרמניה כדי להטות את הכף בתוך האיחוד האירופי ולקבל סיוע צבאי משמעותי.

על פי אותו מקור, התקשורת היא למעשה הכלי העיקרי שמשמש את נתניהו כדי להשיג את מטרותיו. הוא חי ונושם את המדיה, והוא גם מאמין גדול בחשיבות של ניסוח מסרים ושל חזרה עליהם, כדי לרתום את דעת הקהל בישראל ומחוצה לה (כלומר בארצות הברית, מבחינתו) להסכים עם עמדותיו.

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם של נתניהו כפי שגובשה בעבר. בבסיסה עומדת האמונה שקיומה של ישראל נמצא באיום תמידי - חלק בלתי נפרד מגורלו ההיסטורי של העם היהודי - מאז הרומאים ועד הנאצים, מהערבים ועד איראן. המסרים שלו מתמקדים באיום הקיומי הזה, שנוכח תמיד בנרטיב ההיסטורי הרחב יותר ומעצב את כוחה הצבאי של ישראל - ואת השימוש האפשרי בכוח זה, כפתרון היחיד. הוא פורט ביעילות רבה על הפחדים ועל הטראומות של אזרחי המדינה. את יריביו הפוליטיים הוא מתאר כחלשים ונאיביים, אם לא כבוגדים.

אין ספק, את ראש הממשלה נתניהו מניעה פילוסופיה היסטורית ופוליטית אותה ינק מבית אביו. העם היהודי הוא בעיניו קורבן נצחי של כוחות אנטישמיים, וגם על ישראל המודרנית מאיימים אותם כוחות. ההבדל היחיד, מבחינתו, הוא שכיום יש לישראל את היכולת להשתמש בכוח ולהרתיע את אויביה. ישראל אינה יכולה לשנות את העוינות הבסיסית שלהם באמצעות פשרה. עבורו, האמונה בשלום היא נאיבית ולא מציאותית.

"בסופו של דבר," אומר המקור, "אסור לנו להיות מופתעים אם כל תרחישי האבדון - בין אם זה חרם על ישראל, כפי שטוען השמאל, או מלחמה כוללת כפי שטוען הימין - יפלו על אוזניים ערלות. ככלות הכול, ראש ממשלת ישראל הוא אשף הסטטוס קוו".