דילוג לתוכן העיקרי

הים הוא אותו ים, ונתניהו אותו נתניהו

כמו יחסו של נתניהו להסכם אוסלו, ליוזמת השלום הערבית ולאביב הערבי, כך גם במתקפה הסעודית בתימן: הסכנות שהוא רואה מסתירות מעיניו את ההזדמנויות לטובתה של ישראל.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (C) arrives to the weekly cabinet meeting in Jerusalem March 29, 2015. Netanyahu condemned on Sunday the framework Iranian nuclear agreement being sought by international negotiators, saying it was even worse than his country had feared. REUTERS/Dan Balilty/Pool
 - RTR4VCEV

ביום שישי האחרון (27 במארס) התקיים בפאנל של ערוץ 2 דיון בהסכם הגרעין הנרקם עם איראן ובמלחמה בתימן בין הקואליציה הסונית לכוחות הנאמנים לטהרן. "תחשבו שהמהלכים האיראנים האלה מתבצעים כאשר יש להם ביד גרעין", העיר הפרשן הצבאי רוני דניאל, "תחת מטריה גרעינית אף אחד לא יעז לגעת בהם. לדבר איתם". מה צריך להבין מדבריו של דניאל על תרחיש האימים הזה? האם יש לברך על הסכם הגרעין, כדי להרחיק, אם לא למנוע, מאיראן את יתרון נשק יום הדין? ואולי העימות במפרץ הפרסי ממחיש עד כמה מסוכן "הסכם גרעיני רע" עם איראן, כטענתם של מתנגדיו.

האם השאיפות האימפריאליסטיות של איראן מגבירות את הצורך לעצור את תוכנית הגרעין שלה, להדק את הפיקוח על מתקני הגרעין שלה ולהחליף בהדרגה את מקלות הסנקציות בגזרים כלכליים, או שמוטב לפוצץ את המשא ומתן, לוותר על הפיקוח ולקוות שדבקות במדיניות הסנקציות תעודד אותה להניף דגל לבן? כל זאת בהנחה שהנשיא אובמה והמנהיגים האחרים של פורום 5+1 אינם שואפים להסתבך במלחמה חדשה במזרח התיכון. מה גם שרוב המומחים תמימי דעים, שבמקרה הטוב פעולה צבאית תעכב את תוכנית הגרעין האיראנית בשנתיים. אפשר גם להניח שהנושאים ונותנים בלוזאן מטעם המעצמות שואפים לצאת משם עם הסכם מושלם, אך הנציגים האיראנים אינם יכולים לחזור הביתה עם כתב כניעה לתביעותיה של ישראל.

לראש הממשלה בנימין נתניהו יש תשובה פשוטה לשאלות הסבוכות הללו. הוא מותח קו ישר בין המשא ומתן המתקדם בלוזאן על מה שכינה "הסכם מסוכן" עם איראן לבין העימות בתימן. בפתח ישיבת הממשלה השבועית ביום ראשון [29 במארס] אמר נתניהו כי "במקביל להתכנסות להסכם המסוכן הזה באי כוחה של איראן בתימן מנהלים מהלך של כיבוש חלקים נרחבים ממדינה זאת וניסיון השתלטות על מיצרי באב-אל-מנדב האסטרטגיים שמשנים את מאזן השייט ואספקת הנפט העולמית". אמת ויציב. איראן שואפת כנראה להשתלט על המיצר, שמשמש גם נתיב סחר חשוב של ישראל. אבל התיאור של נתניהו מציג רק את הסיכון הכרוך בהסכם עם איראן ואת הצד האפל של התפשטותה באזור.

יואל גוז'נסקי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, מציע, בצד הדאגות המתבקשות, מבט חיובי על ההתפתחויות האחרונות. בשיחה עם אל-מוניטור אמר אתמול מי שריכז את הטיפול בסוגית הגרעין האיראני במועצה לביטחון לאומי, שישראל צריכה להיות מרוצה מכך שחזית ערבית-מוסלמית, הכוללת את פקיסטאן וטורקיה, עושה לה את העבודה מול איראן ושלוחותיה. "הקואליציה שהקימה סעודיה שומרת לנו על הפתח הדרומי ועשויה לפעול גם נגד חתרנות איראנית בסוריה ובלבנון", אומר גוז'נסקי. החוקר הבכיר סבור שהסכם הגרעין נועד בראש וראשונה לבלום את מאמצי ההתפשטות של איראן. לדבריו, אובמה מבין את ההשלכות של איראן גרעינית על מאזן הכוחות האזורי, ומניח שעסקה עם איראן תרחיב את חופש הפעולה של ארה"ב מולה.

אופי המבט בשינויים ובמשברים במזרח התיכון הוא בעיני המתבונן הישראלי. יש מקבלי החלטות ישראלים שבצד הסכנות מזהים הזדמנויות. אחרים רואים רק איומים. יש כאלה שמתאימים את דעתם לצרכים הפוליטיים.

ההבדלים הללו כבר באו לידי ביטוי בתגובות הישראליות לאביב הערבי. הנשיא לשעבר שמעון פרס כתב באפריל 2011 במאמר בגרדיאן הבריטי כי "ישראל מברכת על רוחות השינוי ורואה בכך חלון של הזדמנות". שר המודיעין לשעבר, דן מרידור, אמר בראיון בדצמבר 2011 באותו הקשר כי "בכל התפתחות צריכים להיערך לתרחיש הקשה ביותר, וגם לחפש הזדמנויות בשינויים שעוברים על העולם הערבי. למשל, יש כרגע אינטרסים מובהקים המשותפים לנו, למצרים וטורקיה נגד ההתגרענות האיראנית, ולכן נוצרות גם הזדמנויות לבריתות".

לעומתו, שר החוץ אביגדור ליברמן טען בעקבות ההפיכה במצרים כי "העניין המצרי מטריד בהרבה מהסוגיה האיראנית. לא מן הנמנע שלאחר שייבחר במצרים מנהיג חדש, תפר מצרים את הסכם השלום באופן מהותי ותכניס לסיני כוחות משמעותיים". במכתב לנתניהו שהודלף לתקשורת הציע ליברמן להקים מחדש את הגיס הדרומי שפורק לאחר הסכם השלום.

בנאום התרסה כלפי השמאל בנובמבר 2011 קבע נתניהו שהעולם הערבי "לא מתקדם קדימה אל הקידמה, אלא הולך אחורה". הוא התפאר בהתגשמות תחזיותיו כי "האביב הערבי" יהפוך ל"גל איסלאמיסטי, אנטי מערבי, אנטי ליברלי, אנטי ישראלי ואנטי דמוקרטי". המסקנה המתבקשת שלו הייתה: "זה בטח לא הזמן להקשיב למי שאומר ללכת אחרי משאלות הלב. אני בחרתי להתאים את המדיניות שלנו למציאות".

הימין דוגל בגישה אותה ניסח ראש הממשלה יצחק שמיר לפני כמעט עשרים שנה במלים הפשוטות: "הים הוא אותו ים והערבים אותם ערבים". הנשיא גורג' בוש האב זיהה בגיבושה של הקואליציה נגד סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה ובניצחונה במערכה, הזדמנות לגייס את אותה קואליציה לתמיכה בהסכם שלום בין ישראל לשכנותיה. שמיר נגרר לוועידת מדריד, אך סירב להאמין בנכונותם של הערבים לשנות את יחסם לישראל. אותה גישה - חוסר אמון בערבים, בשמאלנים, ובנשיאים דמוקרטים - אפיינה מאז ומתמיד את יחסו של נתניהו להסכם אוסלו, ליוזמת השלום הערבית ולאביב הערבי. הסכנות שהוא רואה בכל פינה, ויש רבות כאלה, מסתירות מעיניו הזדמנויות שצצות מתוך המשברים, ויש לא מעט כאלה.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles