בדרך לאו"ם, אבו מאזן במלכוד מול חמאס

אחד מפעילי הפתח המוכרים המתגורר היום ברמאללה נוהג לבקר את משפחתו ברצועת עזה מדי כמה שבועות. כמו רבים מחבריו שנמלטו מהרצועה בהפיכה של חמאס ביוני 2007, גם הוא חש כי מאז הקמתה של ממשלת האחדות הפלסטינית [יוני 2014] לא נשקפת עוד סכנה לחייו. בנסיעתו האחרונה לעזה הוא זכה לביקור מפתיע מאיסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועת עזה, שביקש לפגוש אותו במיוחד ובא לבית למשפחתו.

"אולי תוכל להסביר לנו מה רוצה אבו מאזן?" שאל הנייה. איש הפתח, שסיפר על השיחה לאל-מוניטור, הרגיש שהוא נמצא בין הפטיש לסדן: מצד אחד, מי שעמד בראש ממשלת חמאס עושה כלפיו מחווה מרגשת ומבקש ממנו לסייע לו לפענח את צפונות לבו של יו"ר אש"ף. מצד שני, הוא חש אחריות ומחויבות עמוקה יותר לראש הרשות הפלסטינית.

"נתנו לו כל מה שדרש", המשיך הנייה לנסות לחלץ ממנו הסבר, "אבל הוא ממשיך להערים קשיים ואינו מעוניין להמשיך בתהליך הפיוס עמנו. למה?"

איש הפתח אמר שאינו יודע בדיוק מה מניע את אבו מאזן, והטיל את האשמה במשבר בין הצדדים על ישראל ועל עוזריו הקרובים של יו"ר הרשות. אבל את ההסבר האמיתי הוא שמר לעצמו.

הדם הרע בין חמאס לרשות הגיע בשבועות האחרונים לרמות שטרם נראו מאז הוקמה ממשלת האחדות, שמונה שנים כמעט מאז סולקו בכירי הרשות בבושת פנים מרצועת עזה.

בראיון לעיתון כול אל ערב בשבוע שעבר (4 באפריל) האשים אבו מאזן את חמאס כי מנהיגיו הם אלה המונעים קיום בחירות ברצועת עזה ובגדה ולמעשה מכשילים את הפיוס הפנים פלסטיני. שבוע לפני כן הדהים יו"ר הרשות את שומעיו בוועידת שרי החוץ שהתקיימה בשארם א-שייח [28 במארס], כשהתלונן על כך שמדינות ערב לא פעלו בנחישות בעזה כפי שהן פועלות כעת בתימן. מקורבו, מחמוד אל-הבאש, הצהיר במקביל כי על מדינות ערב להכות בחמאס ביד ברזל כי הארגון ביצע הפיכה בעזה.

אולם הקרב הנוכחי בין חמאס לפתח אינו קשור באופן ישיר להפיכה. מנהיגי חמאס אינם מתכחשים לעובדה שגדודי עז א-דין אל קסאם גירשו בכוח את מנגנוני הביטחון הפלסטינים והשתלטו על מוסדות השלטון ברצועה. אבל סוגיית ההפיכה הסתיימה בעצם ביום בו הוקמה ממשלת האחדות הפלסטינית, ושני הצדדים הביעו את רצונם לאחות את הקרעים והצהירו כי פתחו דף חדש. על פי הסכם הפיוס, שבעקבותיו הוקמה ממשלת האחדות הפלסטינית ביוני 2014, ועדה משותפת אמורה הייתה להכין את הרשות הפלסטינית להליכה לבחירות בתוך שישה חודשים –תקופה שהגיעה לקו הסיום בתחילת 2015.

בשבועות האחרונים, ובמיוחד אחרי קריאתו של אבו מאזן להתערבות חיצונית ברצועת עזה, הסיקו בחמאס כי ההסבר היחיד למצב ולהצהרות הוא שאבו מאזן מנסה לחמוק בכל דרך מקיום בחירות ברשות הפלסטינית. סמי אבו זוהרי, דובר התנועה בעזה, אמר ב-2 באפריל כי "אבו מאזן נבחר בהסכמת הפלגים הפלסטינים לתפקיד יושב הראש לזמן מוגדר. תקופת כהונתו הסתיימה וכדאי שידע את מגבלותיו".

אבו מאזן, שנבחר בבחירות דמוקרטיות לתפקיד לאחר מותו של יאסר ערפאת [2004], מכהן בתפקיד כבר יותר מעשור. קיום בחירות עכשיו, בעיצומו של מהלך דיפלומטי להכרה בינלאומית במדינה פלסטינית, עשוי להקשות עליו מאוד בכמה היבטים.

גם אם אבו מאזן יזכה בהן ברוב מוחץ, בחירות ברשות הפלסטינית יהפכו את חמאס באופן מוצהר ורשמי לחלק מהשלטון הפלסטיני. במצב כזה, לא רק שאבו מאזן ייאלץ להתחשב בדרישות אנשי חמאס להשתתפות בשלטון ובקביעת מדיניות החוץ, אלא שהדבר עשוי להרחיק תומכים פוטנציאליים למהלך באו"ם שהוא מתכנן בקפידה מזה זמן רב.

אבל אבו מאזן חושש גם מאויב נוסף האורב לו בפינה ומחכה בקוצר רוח להזדמנות לשוב לזירה. מוחמד דחלאן, שנוא נפשו של יו"ר הפתח, צובר בחודשים האחרונים עוד ועוד תומכים בקרב ציבורים רחבים בגדה וברצועת עזה. דחלאן, שבעצמו החל תהליך פיוס היסטורי עם חמאס, לא מתכוון לשבת בחיבוק ידיים אם יתקיימו בחירות ברשות הפלסטינית, והוא עלול להוות איום משמעותי על בחירתו של אבו מאזן לכהונה נוספת. דחלאן גייס בשנה האחרונה עשרות מיליוני דולרים במדינות המפרץ, והכסף שנועד להקל על מצוקתם של נזקקים בגדה וברצועה הקנה לו מעמד של מושיע.

מוחמד דחלאן מתכנן בקפידה את חזרתו לזירה. לאחרונה נפגש עם נשיא מצרים, עבד אל פתאח א-סיסי, והוא בונה לעצמו את מסלול החזרה לתנועת הפתח, שסולק ממנה בהוראתו של אבו מאזן. לא ברור אם מהלכים אלה יספיקו בשלב הזה להביא לו תמיכה שתסכן באופן ממשי את מעמדו של היו"ר, אבל כשדחלאן אומר בגלוי בראיון למגזין האמריקאי ניוזוויק (2 במארס) שהוא מתכוון להתמודד מול אבו מאזן ("אם יהיו בחירות מחר - אני חוזר"), הוא לא מאפשר לו לקחת סיכונים מיותרים.

בשעה שהפלסטינים מתכוננים למהלכים באו"ם ובעוד אבו מאזן וראשי הרשות חוזרים ומאיימים בפנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג בסוגיות שונות, הקיפאון בהסכם הפיוס בין פתח לחמאס מכניס את אבו מאזן למלכוד: מצד אחד, בהעדר בחירות מעמדו החוקי כיו"ר הרשות מוצב בסימן שאלה, אך מצד שני הוא חושש שחמאס עלול לנצל שוב את ההליך הדמוקרטי אותו רמסו באלימות לפני שמונה שנים. יחד עם זאת, אין לו הרבה זמן להתלבט. כמי שמבקש להוביל מהלכים היסטוריים בשנה הקרובה, הוא יאלץ להכריע בכמה נקודות מפתח לגבי אופיה של המדינה הפלסטינית שהוא מתכוון לייסד בתמיכת האו"ם: אם היא תהיה דמוקרטית, אם תכלול את רצועת עזה, ואם חמאס יהווה חלק רשמי מהשלטון שלה.