תסריט האימים של נתניהו: ממשלת ימין צרה
נתניהו זקוק לתהליך מדיני עם הפלסטינים כדי לפייס את הקהילייה הבינלאומית, אבל המפלגות הנושאות ונותנות עמו אינן מאתגרות אותו בעניין. זה יהיה מבחנו של הרצוג: להישאר נאמן לרצון בוחריו באופוזיציה, או להצטרף כ"מלבין" לממשלת ימין-חרדים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מביע לא פעם, כולל בימים האחרונים, געגוע לממשלתו השנייה שקמה בשנת 2009 וכללה את בני בריתו החרדים ואת מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק. זו הייתה ממשלה יציבה למדי שסגרה כמעט ארבע שנים, בהן הייתה מקובלת בעולם בזכות יחסיו ההדוקים של ברק עם הממשל האמריקאי והציפיות שעורר נאום בר אילן. כל עוד ברק כיהן בממשלה, הקיפאון המדיני שאפיין את ממשלת נתניהו השנייה נחשב כנסבל וכניתן להכלה.
בקווי היסוד של הממשלה ההיא ניתן ביטוי למחויבותה להתנעת משא ומתן עם הפלסטינים, לרבות דרישת ברק לפיה הממשלה תפעל לקידום תהליך השלום במזרח התיכון במסגרת ועידת שלום איזורית. דרישה זו סייעה לברק לאשר בוועידת מפלגת העבודה את כניסת מפלגתו לממשלת נתניהו. כניסת העבודה לממשלה שמה קץ למגעים הישירים והעקיפים שניהל נתניהו עם יו"ר קדימה דאז ציפי לבני, שעמדה בראש מפלגה בת 28 מנדטים. בשיחות שהתקיימו אז דובר בהרחבה על המשא ומתן עם הפלסטינים, שבאותה נקודת זמן הגיע לשלב מתקדם מאוד בשיחות בין אבו מאזן לראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט.
