חייבים להתעדכן: הישראלים לא עוזבים את הטלפון שלהם

במסיבת פורים שאירח נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס ב"מרכז פרס לשלום" [4 במארס] היה כל מה שניתן לצפות לו ממסיבה לרגל החג היהודי הכי שמח בלוח השנה. האורחים הגיעו בתחפושות מושקעות, הבר לא הפסיק לפעול ולשגר אל המבלים משקאות איכותיים כשברקע  מוזיקת ריקודים מקפיצה. אבל במשך שעה ארוכה האטרקציה המרכזית של הערב הייתה בכלל בפינת אולם המבואה למכון. הנשיא לשעבר התיישב על כיסא וקיבל את פני האורחים - שאת רובם בוודאי לא זיהה תחת המסכות ומעטה האיפור. האורחים עמדו בטור, ממתינים לתורם. כולם התקבצו סביב כסאו של המארח. כל אחד מהאורחים שלף את הסמארטפון שלו, גם אלה שהתחפשו לדמויות מהיסטוריה רחוקה, ובתורו "עשה סלפי" עם הנשיא לשעבר. בעצם, נדמה כי לא היה אורח אחד מקרב השגרירים, אנשי העסקים והעיתונאים שהוזמנו לאירוע שלא יצא עם הפרס הגדול - סלפי  פורימי מגניב עם שמעון פרס. כי מה זה שווה לבוא למסיבת פורים שהוא מארח אם אי אפשר, עוד במהלך האירוע עצמו, להעלות לפייסבוק את התמונה שתזכה לאלפי לייקים ותגובות מופתעות ומקנאות. אם אין תמונה, זה כאילו לא קרה.

כל העולם מחובר לסלולרי שלו, אבל בישראל זו ממש פתולוגיה. לפי סקר שנערך בעבור גוגל ישראל ניצבה בשנת 2013 במקום הראשון בעולם בשיעור החדירה של סמארטפונים לשוק. חננאל רוזנברג, איש החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית, שחוקר את השפעת הסלולר על התנהלות ארגונים סגורים, ציין באופן מיוחד שקצב החדירה של סמארטפונים לשוק הישראלי היה גבוה מבמדינות שנחשבות מעצמות סלולר, כמו קוריאה וסינגפור. כך למשל, בשלושה חודשים בלבד, במהלך הרבעון השלישי של 2014, נמכרו בישראל יותר מ-730 אלף סמארטפונים. לדבריו, "בשנים האחרונות דורגה ישראל במקום הראשון במספר דקות השיחה בסלולר ובמקום השני בעולם, אחרי יפן, במספר האפליקציות שהורידו המשתמשים. אצל בני הנוער הישראליים השימוש אפילו נרחב וקיצוני יותר".

רוזנברג מצביע על סקר גדול שנערך ב-2014 במרכז לאפידמיולוגיה של סרטן וקרינה במכון גרטנר שבתל השומר בהשתתפות כ-1,500 בני נוער. הסקר גילה כי עד גיל 12 מתחילים 81% מהילדים להשתמש בסלולרי ול-94% מבני הנוער בני 15-13 יש טלפון סלולרי בבעלותם.

השימוש שנחשב הייחודי ביותר לישראלים בסלולר הוא ביישומון המסרים "וואטסאפ". סקר שנערך ב-2013 מגלה כי 92% ממחזיקי הטלפונים החכמים התקינו את האפליקציה במכשירם. הד"ר רבקה ריב"ק מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, שחוקרת את מיקומם וחשיבותם של חפצים טכנולוגיים בחיינו, אומרת כי "בארצות הברית בקושי משתמשים באפליקציה הזאת. בישראל הוואטסאפ מאוד רווח,  ובאופן ייחודי משאר העולם - קבוצות הוואטסאפ המשפחתיות".

ואכן, לחוקרים עימם שוחחתי אין ספק כי יישומון ה''וואטסאפ'' תורם תרומה נכבדת להתמכרות הישראלית לפלאפונים. לדבריה של ד''ר ריבק, "מחקרים מראים שהורים בארץ קשורים קשר יותר חם ונינוח לילדיהם מבארצות אחרות. המסגרת התלת דורית של סבא/סבתא-אמא/אבא-ילד/ילדה מאוד חזקה ובאה לידי ביטוי  גם באפליקציה שמשמשת כלי למימוש המסגרת הזאת". לדברי רוזנברג, "הגיבוש של המשפחה הישראלית, בוודאי ביחס לאירופית, נותן לגיטימציה לשיחות ותקשורת קרובה בין ההורים לילדים". ואכן, לפי דו"ח בזק ל-2014 ל-70 אחוז ממשתמשי היישומון יש קבוצת ווואטסאפ משפחתית, כאשר ל-80 אחוז מבעלי הסלולר מותקנת האפליקציה על המכשיר. קבוצות הוואטסאטפ הפכו לרשת  חברתית בפני עצמן.

בסקר של איגוד האינטרנט הישראלי מיולי 2014 ענו מחצית מהנשאלים כי הם חברים ביותר משש קבוצות וואטסאפ. לדברי רוזנברג, "זה טבע ישראלי. אפילו בלי הקטע המשפחתי, עדיין הוואטסאפ בישראל זו תופעה מובילה". בשנים האחרונות גברה בישראל תופעת הפצת הידיעות והשמועות הכוזבות המועברות באפליקציה, שהגיעה לשיא במבצע "צוק איתן" ברצועת עזה. דבר היציאה למבצע ואפילו שמו של המבצע דלפו ביישומון, והועברו כאש בשדה קוצים כמה ימים לפני ההודעה הרשמית של ממשלת ישראל. לאורך הפעולה הצבאית הודלפו ידיעות על הרוגים ופצועים, חלקן אף הגיעו למשפחותיהם, שנחשפו כך לראשונה לבשורה הקשה. במקביל הופצו ידיעות כוזבות רבות, כמו התראות בדבר הפגזות מסיביות שמתכנן חמאס על תושבי המרכז.

החיבור לאירועים הביטחוניים הוא אחד ההסברים הנפוצים ביותר של חוקרים מתחומי ידע שונים, לשיגעון הסלולר והוואטסאפ הישראליים. "אנחנו רגילים להתעדכן בחדשות כל חצי שעה", מזכיר הפרופסור  אורן קפלן, פסיכולוג וכלכלן, דיקן בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי במכללה למינהל. "בסלולר יש משהו מאוד ממכר, הוא סוג של  מבזק – משאיר אותך מעודכן כל הזמן ובעצם מספק את הצורך של הישראלי לדעת בכל רגע מה קורה", הוא מוסיף.

חננאל רוזנברג מסכים עם ההסבר על הצורך להתעדכן באירועים ביטחוניים. "החששות הביטחוניים הם גם ההצדקה להצערת גיל המשתמשים בסלולר. הורים נותנים את המכשיר לילד כדי שיהיה זמין וכך ישקיטו את דאגותיהם".

יש גם סיבות תרבותיות. למשל העובדה שהישראלים הרבה פחות מתביישים כנראה לנהל את ענייניהם לעיני כל. ברכבת התחתית של פאריס ניתן לראות די הרבה אנשים קוראים ספרים או מגזינים בנסיעה במטרו. אלה שמתעסקים בסלולר, עושים זאת בעיקר בעזרת הודעות טקסט. בקרון רכבת ממוצע בישראל לעומת זאת, תפגשו לפחות נוסע אחד שחייב לריב עם בת הזוג או לסגור עניינים בעבודה באמצעות הטלפון הנייד. בישראל אין כמעט אזורים נקיים מטלפונים - מסעדות, תחבורה ציבורית, חדרי המתנה, אפילו באולמות הקולנוע והתיאטרון עדיין יש מי שעונה לשיחות.

וחוץ מכל אלה, אנחנו הרי "סטארט-אפ ניישן". בישראל מאמצים במהירות טרנדים חדשים, עד כדי קיצוניות. לא רק טכנולוגיים, גם אופנתיים וחברתיים. "למה אנחנו כאלה פתוחים לשינויים זו שאלה גדולה", מהרהר הפרופ' קפלן. "אולי  אלה אלפיים שנות גלות שהפכו אותנו רגישים לשינויים וחייבו אותנו להתרגל אליהם. זה בדי-אן-איי שלנו, היותנו עם נרדף של מהגרים".