דילוג לתוכן העיקרי

ג'אגלינג זה תחליף לריטלין

בעמק חפר פועלת אקדמיה למקצועות הקרקס, המאתגרת את מערכת החינוך הרגילה. מנהלה שחר קמאי: "בבית ספר, ילד שמפריע בכיתה מוציאים אותו החוצה. כאן הוא הולך על חבל ומתאזן, עושה ג'אגלינג ונכנס לפוקוס. כך הלימודים העיוניים אחר הצהריים יותר אפקטיביים"
9_avivi.jpg

החלל של אקדמיית "דרך הקרקס" יוצא דופן במראהו. בתוך מבנה שבדרך כלל משמש כסימולטור סקי, באזור התעשייה עמק חפר בין מפעלים הפולטים ענני אבק, מתגלגלים מהתקרה במהירות שיא ילדים ונערים באמצעות טיסו – בדים גמישים לאקרובטיקה אווירית; סמוך אליהם נערה עושה סלטות על טרמפולינה, ילד עושה ג'אגלינג עם שישה כדורים ועל טרפז תלויה על רגל אחת ילדה קטנה כבת שש.

כל ההתרחשות הזו קורית בשעת בוקר, ביום חול, בזמן שבני גילם יושבים על כסאות "רגילים" בבתי הספר "שמדכאים אותם", כך לדברי המנהל הפדגוגי של "דרך הקרקס", שחר קמאי, בן 42. לפני כ-20 שנה גילה את הג'אגלינג כחלק מפיזיותרפיה בעקבות תאונה קשה שעבר, ומאז הוא עוסק בקרקס ומלמד אותו.

יש לא מעט מקומות בישראל שמלמדים את מקצועות הקרקס, אבל לא ככה: קמאי לא ממש מתלהב, בלשון המעטה, ממערכת החינוך "הרגילה", והמקום שלו מאתגר את שיטת החינוך הקונבנציונלית ולמעשה קורא עליה תיגר, לפחות בשאיפה.

האקדמיה מציעה לא רק חוגים של אחר הצהריים, אלא יום לימודים ארוך ממש, כרגע רק יום אחד בשבוע. כך מדי יום שלישי, בשעה 8:30, מגיעים ל"דרך הקרקס" כ-35 תלמידים, "מגיל שש ועד 32", לדברי קמאי, רובם המכריע בני נוער.

יומם כולל חצי שעה של חימום חופשי, שבה חלק מהם נתלים על הטרפז בזוויות לא שגרתיות ואחרים הולכים באיזון מושלם על חבל. שלוש תלמידות מטפסות על בדי הטיסו ומבצעות בגובה של ארבעה מטרים קטע מסונכרן באופן מושלם מתוך מופע של הלהקה שלהן – ברגע אחד שלושתן תלויות באוויר כשהן מוחזקות רק בכוח הגוף שלהן, שתי ידיהן ושתי רגליהן חופשיות באוויר באופן שנראה בעצם בלתי אפשרי.

אחרי זה אוספת אינס לורקה, בת זוגו של קמאי ורקדנית עטורת ניסיון ופרסים בת 30 מצרפת, את התלמידים לשיעור של אימפרוביזציה וגוף. מה שנראה בתחילה כהשתוללות נטולת היגיון הופך עם ההערות של לורקה, בעלת ניסיון רב שנים בכוריאוגרפיה והתעמלות קרקע, למשהו מאוזן ומהודק.

בהמשך ילמדו את מקצועות הקרקס: התעמלות קרקע, הליכה על חבל, טרפז, טרמפולינה, ג'אגלינג, אקרובטיקה וחד אופן. מערכת הלימודים כוללת גם שיעור באלתור וכוריאוגרפיה ועבודה כל כוח. הצהריים מוקדשים ללימודים עיוניים: אנגלית, צרפתית, אנטומיה ואמנות.

"התלמידים מגיעים אלינו מבתי ספר רגילים וגם מבתי ספר דמוקרטים, מחינוך אנתרופוסופי וחינוך ביתי", אומר קמאי, "ומכל הארץ. מתל אביב ועד חיפה".

אחד מהם הוא איתמר, בן 14 מבית אליעזר, שהחל את שנת הלימודים הנוכחית בבית ספר רגיל, ואחרי זמן קצר הבין, לדבריו, שאינו מתאים למערכת. "לא היה לי טוב לשבת בכיתה כל היום", הוא אומר, "לא יכולתי להביע את עצמי. זה לא שהחומר היה קשה, רק לא מצאתי את עצמי יושב כל היום. ההורים שלי הציעו חינוך ביתי, ומכיוון שהייתי בחוג קרקס בשנה שעברה, החלטנו שגם אצטרף למסגרת הזו".

את האקדמיה לקרקס מפעיל קמאי יחד עם בת זוגו, לורקה. בנו של שחר, לירי, בן 12, לומד כמובן גם הוא בדרך הקרקס ובין השאר מלהטט בריכוז רב ומרשים בשמונה כדורי ג'אגלינג באוויר.

קמאי טוען שהקרקס מאפשר לילדים היפראקטיביים, שבחינוך הרגיל אולי היו פשוט רושמים להם ריטלין, להפוך למרוכזים. "אנו מעייפים את הילדים בבוקר, והלימודים העיוניים אחר הצהריים יותר אפקטיביים. בבית ספר רגיל, ילד שמפריע בכיתה מוציאים אותו החוצה. כאן הוא הולך על חבל ומתאזן, עושה ג'אגלינג ונכנס לפוקוס וריכוז. ג'אגלינג זה תחליף לריטלין. אחרי עשר דקות זה אותו ריכוז".

ואכן, כמה מתלמידיו של קמאי פשוט לא מסתדרים במסגרות רגילות. הם סובלים ממה שמערכת החינוך הרגילה מכנה "בעיות ריכוז" או בעיות התנהגות", מתקשים לשרוד שעות ארוכות של ישיבה על כיסא והקשבה. "מביאים אותי לשיחה עם מורים ועם מנהלים", מספר קמאי, "הם כבר מבינים מה התועלת בלימודים אצלנו. פעם הייתי מקבל פרצוף. אנשי החינוך רוצים את אותן התוצאות שאנחנו מקבלים כאן גם בבתי הספר שלהם. ואני אומר להם סבבה, תנו לי אולם ותקבלו גם אצלכם".

אבל לא רק תלמידים שנפלטו ממערכת החינוך הרגילה מגיעים ללמוד את רזי הקרקס. איילה, בת 14.5 מבית אליעזר, לומדת בבית הספר הדמוקרטי בחדרה. נעם, בת 13.5, לומדת בבית הספר עמל בחדרה. שתיהן משלבות את לימודיהן העיוניים עם לימודי קרקס.

"ביקשתי אישור מהמנהלת והיא הסכימה", מספרת נעם, "היא רוצה לתת לילדים להגשים את החלומות שלהם, בעיקר אם זה משהו כל כך חיובי. במקצועות שאני מפספסת בגלל לימודי הקרקס יש לי את הציונים הכי גבוהים. אין לי בעיה להתרכז או ללמוד בבית ספר רגיל. אני כאן כי אני פשוט מאוד אוהבת את זה".

לא כל התלמידים של קמאי רוצים להיות אנשי קרקס כשיהיו גדולים. "חלקם באים לכאן פשוט כדי להיות לידנו, להיות בחלל ביתי. זה מעניין, הקרקס נתפס כמשהו לא יציב – מתעופפים באוויר, ג'אגלינג, חבל – אבל בעצם אנחנו מציעים לילדים יציבות". אחרים, כמו בנו לירי, שלדברי קמאי הוא "אחד הטובים בג'אגלינג לגילו", רואה בקרקס את עתידו. "הוא רוצה להופיע ברמות הכי גבוהות", גאה אביו. לירי עושה ג'אגלינג גם עם חרבות ועם פינים בוערים, אבל קמאי לא חושש: "ברמות שלו, אין סיכון".

ילדים אחרים רואים בלימודי הקרקס פתח למקצוע. קמאי כבר לימד כמה וכמה תלמידים שהמשיכו ללימודים במסגרות גבוהות בעולם. אחד מתלמידיו, כיום בן 29 ואיתו מגיל 12, מחזיק בארבעה שיאי עולם. "בהחלט יש להם יכולת להצליח. כבר בדורות קודמים של תלמידים הצלחנו, והיום אני הרבה יותר משוכלל בזה. התוצאות של הילדים טובות יותר. המטרה היא לדאוג שיקבלו הכשרה מתאימה כדי שיגיעו מוכנים לבתי הספר הטובים בעולם".

More from Yuval Avivi

Recommended Articles