פועלן של חברות פרלמנט באיראן: תוצאות מעורבות

תשע מקרב 290 חברי הפרלמנט באיראן הן נשים. שיעור זה של שלושה אחוזים ממקם את איראן קרוב לתחתית הסולם מבחינת צעדים שננקטו בעולם לעודד ייצוג נשי בבתי מחוקקים. נשים אף פעם לא היוו יותר מחמישה אחוזים מחברי הפרלמנט, אבל תמיד היו חלק משחקני המפתח משני צדי המפה הפוליטית ברפובליקה האיסלאמית.

שמונה מתשע הנשים משתייכות למחנה השמרני ("פרינציפליסט") בפרלמנט. שלוש (פטאם עלייה, מחנאז בחמני וזוחרה טביבזאדה) חברות בוועד המרכזי של שדולת הפרינציפליסט, שהיא היותר נצית מבין שני המחנות השמרניים העיקריים בפרלמנט. מחוקקת נוספת, פטאם רחבאר, היא חברה בהנהגה של מפלגת הקואליציה האסלאמית, המפלגה האסלמיסטית הוותיקה ביותר במדינה. ואילו לאלה אפטחארי ונאיירה אחאבן הן שתי מחוקקות מרכזיות בזכות עצמן. בכך הפכה השדולה למען נשים ומשפחה, על טהרת הנשים, למרכז כוח בלתי שגרתי במדינה.

העובדה שמחד, המדינה תמיד התגאתה בייצוג נשי חזק ומאידך, חוקיה מגבילים השתתפות נשית היא אחת הסתירות הפנימיות הרבות ברפובליקה האסלאמית.

"אחדות העם היא אחת הסיסמאות של המהפכה האסלאמית, וזה כולל נשים", אמרה לאל-מוניטור אפעת שאריאתי, שכיהנה כחברת פרלמנט שמרנית בין השנים 1996 ל-2004. היא מצטטת מדבריו של האייטולה רוחאללה חומייני, מייסד הרפובליקה האסלאמית, שאמר, "נשים הן אלה שמפתחות בני אדם, בדיוק כמו הקוראן".

שריאטי נולדה למשפחה שמרנית במשהד. אביה היה אחד מאנשי הדת שפעלו נגד השאח ומעמדו המוביל זיכה אותו בקבורה במתחם אחוזת הקרב של עלי א-רידא, האימאם השיעי השמיני. לפני המהפכה ב-1979, היה זה בלתי נתפש שאשה ממשפחה כזאת תהיה כה פעילה בחיים הציבוריים. כאן אנחנו רואים סתירה ברפובליקה האסלאמית: הוא מושתתת רובה ככולה על אנשי דת המהווים באופן מסורתי מגזר שמרני בחברה, אבל האידיאולוגיה השיעית המהפכנית שלה תמיד עודדה השתתפות נשים.

אופן ייחודי יחסית לזרמים השונים באסלאם, אחת הדמויות הקדושות ביותר בזרם השיעי היא אישה: פאטמה, בתו של הנביא מוחמד ואשתו של עלי, האימאם השיעי הראשון.

נושאת דגל נוספת באידיאולוגיה של האסלאם השיעי היא זיינאב, אחותו אל האימאם חוסיין, שנודעה בזכות הנאומים שנשאה במהלך ולאחר קרב כרבלא ונחשבה כסמל להתנגדות. שלא במקרה, אחד מהוגי הדעות המרכזיים, עלי שריאתי (אין קשר משפחתי עם אפעת) נקבר באחוזת הקבר של זיינאב ליד דמשק שבסוריה, בהתאם לבקשתו.

המחוקקות ברפובליקה האסלאמית היו אמנם מעטות במספר אבל תמיד כללו שחקניות מפתח פוליטיות. למשל, בשלושת הפרלמנטים הראשונים (בין השנים 1980 ל-1992), היו רק ארבע נשים. אבל אלה כללו נשים כמו מרזי הדידצ'י (דבאג), שומרת ראש אישית של חומייני בגלותו בפאריס, שבמשך שנים הכשירה לוחמי גרילה במחנות הפליטים הפלסטינים בסוריה ולבנון. לאחר המהפכה היא הייתה המפקדת העוצמתית של משמרות המהפכה באזורי המפתח המערביים שעל גבול עיראק, שם התנהלה מלחמה בין המשטר החדש לבין כוחות כורדים. ב-1989 הייתה חברה במשלחת בכירה בת שלושה חברים שנסעה לברית המועצות להעביר מסר מחומייני לגרובצ'וב.

הייתה גם מרים בחרוזי (חברת פרלמנט בין השנים 1980 ל-1996), אסירה פוליטית בימי השאח, שקיבלה תקציבים מקופת המדינה, באישורו האישי של חומייני על מנת להקים מפלגת נשים בלבד (אגודת זיינאב) ב-1986.

אבל אין להשוות בין חברות אלה בממסד לבין התנועה הפמיניסטית החזקה במדינה שמוחה נגד מה שהיא תופסת כתפקידי המגזר וחוקים אנטי-נשיים במדינה. למעשה, תחת הנהגתן של חברות פרלמנט אלו, רבים מהחוקים הללו חוזקו, לעתים תוך כדי פגיעה בזכויות נשים. לגליזציה של "נישואים ארעיים", הפללה של השימוש באמצעי מניעה, הפרדה בין גברים לנשים באוניברסיטאות וצעדים רבים שמטרתם להגביל את כניסתן של נשים לשוק העבודה – כל אלה זכו לתמיכתן של מחוקקות שמרניות אלו.

סדיגה שאקרי, חברה בוועד המרכזי של [המפלגה השמרנית] אגודת איסרגרן, מסבירה לאל-מוניטור את הסיבה לכך: "אנחנו מאמינות שנשים צריכות להיות פעילות בתחומים שבהם רק נשים יכולות לפעול. למשל בהוראה, לנשים יכול להיות תפקיד מכריע בגלל המוסר הרגשי שלהן. אבל למה שנשים יעבדו בבתי חרושת ויהרסו אפשרויות תעסוקה לגברים שמפרנסים את המשפחות שלהם? אסור לנו לשכוח שאין תפקיד יקר יותר מהבאת ילדים לעולם".

אבל פוליטיקאיות מהסוג של אגודת זיינאב אינן המחוקקות היחידות בהיסטוריה של הרפובליקה האסלמית. בפרלמנט השישי (בין 2000 ל-2004) התרחשה "נקודת מפנה", כפי שמגדירה זאת לילה עליכראמי, עורכת דין ופעילה למען זכויות נשים.

בתור הזהב של הרפורמיזם תחת הנשיא חתאמי, נבחרו לפרלמנט 13 נשים. רובן היו רפורמיסטיות. "מההתחלה הן הנהיגו חידושים בסיסיים", עליכראמי מספרת לאל-מוניטור. "הן לא לבשו שאדור לעבודה והן הפסיקו את ההפרדה בין גברים לנשים במשרדי הפרלמנט. אבל חשוב מכל, הן ניסו בכל הכוח לשנות חוקים על מנת להרחיב זכויות לנשים משום שהיו מחויבות לשוויון".

בהתבסס על הרוב הגדול של הרפורמיסטים בפרלמנט, הן הצליחו להעביר יותר מ-30 מהלכים לטובת נשים, שעל רבים מהם הטילה וטו ועדת שומרי החוקה (כמו, למשל, על הצטרפותה של איראן לאמנה הבינלאומית האוסרת כל אפליה נגד נשים). כמחצית התיקונים עברו בסופו של דבר בעקבות התערבותו של הגוף המפקח על ועדת שומרי החוקה. אלה כללו איסור על נישואי ילדים וזכויות נוספות לנשים בתחום הגירושים והמשמורת על ילדים.

תחת ממשלה מתונה, הרפורמיסטים חשים אופטימיות ותקווה לזכות ברוב בבחירות הפרלמנטריות בחודש פברואר הבא. חלק מחברות הפרלמנט במג'ליס השישי עומדות עכשיו בראש האסיפה של נשים רפורמיסטיות שנוסדה בשנה שעברה. הן פועלות בצמוד לסגניתו של רוחאני לענייני נשים ומשפחה, שהינדוקט מולוורדי (רפורמיסטית בעצמה).

אחת הדמויות הבכירות באסיפת הנשים, ששוחה עם על-מוניטור בתנאי ששמה לא יפורסם, אמרה שהן מתכננות סדר יום תחיקתי שאפתני, בדומה לזה של השנים 2000 ל-2004.

בין אם יצליחו או לא להגדיל את מספר הנשים בבית המחוקקים, חלק מהשמרנים מסכימים לשיטה של מכסות שתגדיל את ההשתתפות הנשית. לדברי שריאתי, יש להגדיל את המספר לפחות ל-30 (נראה שזה תואם את התכנית שעליה שוקד יו"ר הפרלמנט עלי לריג'ני, שתחייב ייצוג של לפחות אישה אחת מכל מחוז). במידה והמהלך יאושר, יגיע מספרן של הנשים בפרלמנט ל-31, פי שלושה ממספרן כיום.