במקום לשקם את עזה – חמאס נערכת למלחמה הבאה עם ישראל

הזרוע הצבאית של חמאס משקמת במרץ ובאינטנסיביות את נזקי מבצע צוק איתן שספגה בעזה בקיץ האחרון, ומאמץ רב מוקדש לשיקום פרויקט המנהרות. עדות פומבית ראשונה לכך נחשפה בישראל השבוע עם מעצרם של שלושה ישראלים, שני אנשי עסקים ותושב עוטף עזה, אשר על פי החשד סיפקו לחמאס מתכות, מוטות ולוחות, ציוד חשמלי ואלקטרוני, ציוד תקשורת וחומרי גלם ותעשייה שונים שהועברו לרצועה במסווה.

מכתב האישום שהוגש נגדם בשני למארס בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עולה כי העצורים בנו לכאורה תשתית עסקית למימון הברחת החומרים (רכישה וקבלת תשלום) דרך בנקים שונים בגדה המערבית, במטרה להטעות את הפיקוח ההדוק על הכנסת סחורות אסורות לרצועה. השלושה, כך נטען, נהגו להסליק את הציוד שהוברח לעזה במשלוחים אחרים שתכולתם מותרת למעבר, ובדרך זו הערימו על הפיקוח. מעצר השלושה סיפק לישראל הוכחה למוטיבציה ולהתארגנות המהירה של חמאס לחידוש פרויקט המנהרות – המעידים כנראה על היערכות לקראת עימות המזויין הבא עם ישראל.

אבל אין זה הסימן היחיד שיש למערכת הביטחון באשר למאמץ הניכר שמשקיעה הזרוע הצבאית של חמאס לשקם את נזקי צוק איתן. חמאס מנסה לאפוף בחשאיות את שיקום פרויקט המנהרות שצה"ל פגע בו קשות, אבל אינו יכול להסתיר את הפעילות המתרחשת סביב אתרי שיקום המנהרות שנהרסו, או את הקמתן של מנהרות חדשות באזורים שלא נחפרו בהן בעבר מנהרות.

בפרויקט שחודש שבועות אחדים לאחר שהסתיימו הקרבות ברצועה [סוף אוגוסט 2014], מועסקים מאות פלסטינים בעלי מקצועות שונים וכן מופעלים כלי שינוע רבים, כמו משאיות, טרקטורים וכלים כבדים אחרים. כל אלה הופכים את הפעילות, אשר אמורה להיות סודית, לפרויקט חשוף וגלוי כמעט לכל עובר אורח ברצועת עזה. קצתם אף משוחחים על שרואות עיניהם ברמזים עבים ברשתות החברתיות. תושבים ברצועת עזה מעידים כי באזורים הסמוכים לגבול עם ישראל, בצפון הרצועה וגם בדרומה, ניכרת פעילות מתמשכת של משאיות המפנות עפר. אזורים שבהם מתבצעות העבודות הוכרזו על ידי חמאס כשטח סגור, ואנשי התנועה מאבטחים אותם.

במהלך מבצע צוק איתן וגם אחריו, לאחר שנחשפו המנהרות הראשונות שמתוכן שעטו בהפתעה מוחלטת עשרות חמושי חמאס לתוך שטח ישראל, התקיים בישראל ויכוח מתוקשר, רווי האשמות הדדיות – גם בתוך מערכת הביטחון, בין צה"ל לשב"כ, וגם בין המערכת הביטחונית לדרג המדיני. הוויכוח נגע בשאלה העקרונית האם היקף המנהרות שבנה חמאס היה ידוע לגורמי הבטחון בישראל, ואם הועברה התרעה על כך לדרג המדיני. בהמשך לכך, השאלה שהופנתה לדרג המדיני הייתה - אם המודיעין הישראלי ידע שפעילי חמאס חופרים מנהרות מתחת ליישובי הדרום, מדוע לא נעשה דבר כדי לתת מענה לסכנה שארבה לתושבי היישובים אשר מתחתם נחפרו מנהרות תופת והברחה? תשובות מלאות על כך לא התקבלו עד עצם היום הזה. מבקר המדינה יוסף שפירא אמור לפרסם אחרי הבחירות בישראל [17 במארס] את ממצאי בדיקתו בסוגיות שונות של מבצע צוק איתן ובכללן נושא המנהרות.

אבל גם בהנחה שעד צוק איתן המידע הישראלי באשר להיקף מנהרות חמאס היה עמום, הרי שהיום, שישה חודשים אחרי תום הלחימה, איש במערכת הביטחון ובדרג המדיני בישראל אינו יכול לטעון שהמידע על שיקום המנהרות והמאמץ הרב שמשקיע חמאס בפרויקט אינו ידוע. למעשה, אולי בעקבות לקחי העבר ומתוך רצון להתריע בזמן אמת, דוברים שונים בצה"ל דווקא מתבטאים בפומבי על השיקום וההיערכות של חמאס בעזה היום לקראת הסבב הבא.

השיקום המואץ בחודשים  האחרונים מעיד לא רק על התנהלותה של הזרוע הצבאית, אלא גם על סדר העדיפויות המעוות של תנועה שהוקמה מלכתחילה כתנועת רווחה, אך הגולם, הזרוע הצבאית שלה, קמה על יוצרו.

מבצע צוק איתן הסב לעזה נזק אדיר. מספר ההרוגים שנמנו בו היה מעל 2,200 הרוגים, עשרות אלפי פצועים והרס בתים ותשתיות שלא היה לו תקדים בעזה. רבע מאוכלוסיית הרצועה נותרה ללא קורת גג, ואף היום, שישה חודשים לאחר תום המבצע, אלפי משפחות שבתיהן נהרסו, מתגוררות עדיין במבנים ציבוריים.

הדיבורים על שיקומה של עזה ועל התפקיד שיועד ליו"ר הרשות אבו מאזן בשיקומה, נותרו בגדר דיבורים בלבד. חמאס שוב משקיעה את המשאבים הדלים והמעטים שהיא מצליחה לגייס בהיערכות לקראת המלחמה הבאה. משיחות שקיימתי בעבר עם אנשי חמאס, הם מעולם לא הגדירו את פעולות החימוש וההתארגנות שלהם, כהיערכות התקפית, אלא מתוך כוונה להיערך למגננה מפני תקיפותיה של ישראל. גם אם נקבל את הטיעון הזה, קשה להבין מדוע התנועה, שרק לאחרונה הוכרזה כארגון טרור במצרים, אינה עושה חשבון נפש, אלא ממשיכה להתנהל כאילו "העסקים כרגיל," והג'יהאד נגד ישראל ממשיך לעמוד בראש סדר עדיפויותיה.

את ההתעלמות הזו ממצבם האיום של תושבי הרצועה על חשבון התרכזות בשיקומה של הזרוע הצבאית ניתן כנראה להסביר במאזן הכוחות שנוצר בתוך חמאס בשנים האחרונות. הזרוע הצבאית הפכה לראש המוביל והקובע, הנהגתה הפוליטית של התנועה מונהגת ומובלת על ידה. כל עוד הכוח המרכזי שייך לעז א-דין אל קסאם, סדר העדיפויות של התנועה יהיה תמיד העדפת ההתעצמות הצבאית ושמירת כוחה ומעמדה של הזרוע הצבאית, ורק אחר כך דאגה מסוימת לקיום היומיומי של תושבי הרצועה.

אבל גם לישראל יש סדר עדיפויות לקוי. ישראל מרכזת את משאביה בסיכול פרויקט הגרעין של איראן, אך עוצמת עיניה ומתעלמת ממנהרות תופת המסכנות את חיי תושביה. בדיוק כפי שהיה בקיץ האחרון.