דילוג לתוכן העיקרי

לא רק הסכם רע: נתניהו חושש גם מהסכם טוב עם איראן

אחת הסיבות למשבר הנוכחי בין ישראל לארה"ב היא שראש הממשלה איננו חסיד גדול של הסכמים בינלאומיים, ובמיוחד כאלה הנחתמים עם העולם הערבי, שבהם הוא רואה מעין הסכמי מינכן
RTR3FZYX.jpg

ממשלות ארצות הברית וישראל כנראה מעולם לא היו מרוחקות זו מזו בנושאי מדיניות יותר מכפי שהן היום. הפער ביניהן אינו מוגבל אך ורק לניהול המשא ומתן מול איראן; הוא נסוב סביב השאלה העמוקה יותר של השימוש בכוח לעומת הדיפלומטיה. מקור במשרד ראש הממשלה, שביקש להישאר בעילום שם, שוחח עם אל-מוניטור על שיקוליו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשהחליט לנאום בפני הקונגרס ב-3 במארס חרף התנגדותו של הנשיא ברק אובמה. על פי אותו מקור, ראש הממשלה מעולם לא האמין שיש לחתור להסכם. הוא רואה באיראן את מקור הרוע, ומשוכנע שהיא נחושה להשמיד את ישראל בנשק גרעיני.

באופן כללי, נתניהו איננו חסיד גדול של הסכמים בינלאומיים. זה תקף במיוחד לגבי הסכמים אפשריים עם העולם הערבי והמוסלמי; הוא רואה בהם מעין הסכמי מינכן [כינוי למדיניות פייסנית כלפי האויב]. הוא מאמין שהצד השני לא יהסס להפר את ההסכם, שכן הוא מבין רק את שפת הכוח. מלכתחילה. סביר להניח שנתניהו היה מעדיף להשתמש בכוח נגד איראן, אף שהיסס ליזום מתקפה בעצמו, בעקבות המלצתה של מערכת הביטחון. בעיניו, החלופה הטובה ביותר היא שארצות הברית תתקוף את איראן. ומסיבה זו הוא מאוכזב מאוד מהנשיא אובמה, שנתפס בעיניו כפייסן שמאלני וליברלי.

השיקולים הללו בסוגיית איראן שופכים אור על פילוסופיית החיים על פיה פועל נתניהו: חוסר אמון מוחלט בכל אדם שעוין את ישראל, ואפילו בכזה שאינו מסכים עמו לחלוטין. ולכן, לא זו בלבד שהיה מעדיף שום הסכם על פני הסכם רע, הוא גם היה מעדיף שום הסכם על פני הסכם טוב. כאמור, הוא פשוט אינו סומך על הסכמים.

יותר מזה, הפיאסקו סביב הנאום בקונגרס מוכיח שנתניהו הוא מאמין גדול בכוחן של מילים, של רטוריקה ושל דמגוגיה, באורח די דומה למשטרים ימניים אחרים. ברובד הזה, קיימת תהום פעורה בינו לבין הנשיא אובמה, שלא לדבר על האיחוד האירופי והעולם הערבי.

מקור במחלקת המדינה אישר לאל-מוניטור שאכן קיים פער תפיסתי-אידאולוגי בין נשיא ארצות הברית לבין ראש ממשלת ישראל בנושא האיראני, ושהפער הזה עמוק הרבה יותר משיקולים טקטיים של ניהול המשא ומתן. אובמה מאמין בחשיבותו של הסכם, לא רק לשם ריסון יכולתה הגרעינית של איראן, אלא גם מתוך ראייה ארוכת טווח של התקרבות מחדש לעם האיראני.

אובמה חש שעם חיזוקם של הכוחות הפרגמטיים במדינה, יש סיכוי להתקרבות שכזו. הוא הורה למזכיר המדינה ג'ון קרי לנקוט יד קשה בשיחות על ההסכם, אך בה בעת לכבד את הצורך של האיראנים לשמור על כבודם. מבחינתו של הממשל האמריקאי, אויבו של הסכם טוב הוא הסכם מושלם. ובמילים אחרות, הרצון המערבי (או הישראלי) להשיג הסכם מושלם עשוי להוביל להשפלת המשטר האיראני, ובעקבות זאת לכך שלא ייחתם שום הסכם.

יותר מזה, הממשל רואה חשיבות רבה בשמירה על שלמותה של הברית בין פורום המדינות P5+1, לא רק במשא ומתן הנוכחי, אלא גם למען העתיד. הממשל כבר מביט קדימה מעבר להסכם הגרעין, לקראת פיתוחם או שיקומם האפשרי של היחסים בין המערב לבין איראן, והסיכוי לפתרון של סכסוכים אזוריים.

פילוסופיית החיים של אובמה בכל מה שקשור ליחסים בינלאומיים מבוססת על פשרות ועל בניית קואליציות, והשימוש בכוח הוא רק מוצא אחרון. עולם שלם של תפיסות מנוגדות מפריד בין נקודות המבט של נתניהו ושל אובמה.

התהום הפוליטית והפילוסופית הזו הופכת את מציאתה של שפה משותפת בין שני המנהיגים לבלתי אפשרית. והיא גם ממחישה את הפער המעמיק והולך בין עולם הערכים של כל אחד מהשניים. אובמה הוא חסיד גדול של שוויון - בין אנשים ובין אומות, כולל זכותן להגדרה עצמית ולהגדרת מדיניותן. נתניהו הוא איש של היררכיות; הכוח הוא שמדבר, הכוח הוא שמכתיב. אלה הן הסיבות שעומדות מאחורי המשברים שמתגלעים שוב ושוב ביחסים שבין ארצות הברית לישראל.

אם נתניהו ייבחר לכהונה נוספת, יש לצפות שהתהום הזו ביחסים רק תלך ותעמיק בכל מה שקשור לנושאים שעל הפרק - בראש ובראשונה, כפי שכבר הזכרנו, שיחות הגרעין עם איראן. כמו כן, נתניהו עלול להקצין עוד יותר את הביקורת שלו כלפי ארצות הברית בנושא המלחמה בטרור, ולחזור על כך שהיא אינה עושה מספיק בנושא. בחירתו מחדש של נתניהו מן הסתם גם תאריך את הקיפאון הדיפלומטי שבזכותו הוא פורח, ותגביר את הסכנה שארצות הברית תחזור בה מתמיכתה הפוליטית בישראל בזירה הבינלאומית.

אין לנו אלא להסיק שהמשבר הנוכחי בעניין נאומו של נתניהו בקונגרס הוא רק קצה קצהו של הקרחון.

More from Uri Savir

Recommended Articles