לא רק הסכם רע: נתניהו חושש גם מהסכם טוב עם איראן

ממשלות ארצות הברית וישראל כנראה מעולם לא היו מרוחקות זו מזו בנושאי מדיניות יותר מכפי שהן היום. הפער ביניהן אינו מוגבל אך ורק לניהול המשא ומתן מול איראן; הוא נסוב סביב השאלה העמוקה יותר של השימוש בכוח לעומת הדיפלומטיה. מקור במשרד ראש הממשלה, שביקש להישאר בעילום שם, שוחח עם אל-מוניטור על שיקוליו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשהחליט לנאום בפני הקונגרס ב-3 במארס חרף התנגדותו של הנשיא ברק אובמה. על פי אותו מקור, ראש הממשלה מעולם לא האמין שיש לחתור להסכם. הוא רואה באיראן את מקור הרוע, ומשוכנע שהיא נחושה להשמיד את ישראל בנשק גרעיני.

באופן כללי, נתניהו איננו חסיד גדול של הסכמים בינלאומיים. זה תקף במיוחד לגבי הסכמים אפשריים עם העולם הערבי והמוסלמי; הוא רואה בהם מעין הסכמי מינכן [כינוי למדיניות פייסנית כלפי האויב]. הוא מאמין שהצד השני לא יהסס להפר את ההסכם, שכן הוא מבין רק את שפת הכוח. מלכתחילה. סביר להניח שנתניהו היה מעדיף להשתמש בכוח נגד איראן, אף שהיסס ליזום מתקפה בעצמו, בעקבות המלצתה של מערכת הביטחון. בעיניו, החלופה הטובה ביותר היא שארצות הברית תתקוף את איראן. ומסיבה זו הוא מאוכזב מאוד מהנשיא אובמה, שנתפס בעיניו כפייסן שמאלני וליברלי.