דילוג לתוכן העיקרי

הוטב מעמדן של הנשים תחת שלטון א-סיסי

זכויות הנשים במצרים הוטבו תחת שלטונו של הנשיא א-סיסי בהשוואה לימי שלטונם של האחים המוסלמים, אך מספר פעילות בנושא מעידות שעדיין ארוכה דרכן של הנשים המצריות עד לשוויון אמיתי.
A female protester holds a sign, near police officers as she joins others protesting against sexual harassment after a woman was sexually assaulted by a mob during Sunday's celebrations, marking the new president's inauguration in Tahrir square, in Cairo June 11, 2014. Egyptian authorities have arrested seven men for sexually harassing women near Cairo's Tahrir Square while thousands celebrated the inauguration of Sisi, the Interior Ministry said on Monday. A video posted on YouTube on Sunday, claiming to d

מאז מהפכת 25 בינואר [2013] ממלאות הנשים המצריות תפקיד מכריע בתמורות הפוליטיות בזכות השתתפותן בכל מערכות הבחירות במצרים של אחרי המהפכה. הן מילאו תפקיד מרכזי בהתרחשויות של ה-30 ביוני 2013, במשאל העם על החוקה שבא בעקבות זאת ב-2014, ובבחירתו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי ב-2014. לאור זאת, יש להכיר במעמדן של הנשים המצריות בתקופת שלטונו של א-סיסי בהשוואה לתקופה שלאחר מהפכת 25 בינואר, ולבחון האם חל שינוי ממשי בגישתן של הרשויות במצרים כלפי נשים.

בסוגיית מעמדן של הנשים בתקופת א-סיסי בהשוואה לימי שלטונם של האחים המוסלמים, אמרה לאל-מוניטור המזכ"לית לשעבר של מועצת הנשים הארצית, השגרירה מונא עומאר: "זכויות הנשים תחת שלטונו של הנשיא א-סיסי הוטבו בהשוואה למצבן בימי הנשיא מוחמד מורסי והאחים המוסלמים".

כדי להסביר את השיפור התייחסה עומאר לחוקה של 2014, שהיטיבה את מצבן של הנשים במצרים, ואמרה: "החוקה החדשה של מצרים כוללת סעיפים התומכים בנשים מצריות".

אחד הסעיפים המקדמים זכויות נשים הוא סעיף 6 הדן באזרחות, וכך הוא קובע: "אזרחות היא זכותו של כל מי שנולד לאב מצרי או לאם מצרייה".

סעיף 11, הדן בשוויון בין גברים לנשים, קובע כי "המדינה מתחייבת להגיע לשוויון בין נשים לגברים בכל הזכויות האזרחיות, הפוליטיות, הכלכליות, החברתיות והתרבותיות".

סעיף 180, העוסק בהעצמה פוליטית של נשים, קובע: "כל רשות מקומית בוחרת מועצה מקומית בהצבעה סודית וישירה... בתנאי... שרבע [מהמושבים בה] מוקצה לנשים".

עומאר מצביעה על שיפור במעמדן של הנשים בימי שלטונו של א-סיסי המתבטא גם ב"ביקורו של הנשיא ב-11 ביוני 2014 אצל הנערה שהותקפה מינית בכיכר תחריר – הביקור הראשון של נשיא מצרי אצל קורבן של תקיפה [מינית]. הביקור משך את תשומת לבם של פקידים בשירות הציבורי, שהחלו להתעניין בבעיית התקיפות המיניות של נשים מצריות. בנוסף לכך, הקים משרד הפנים בכל מנהלות הביטחון יחידות משטרתיות שמטרתן להילחם בפשעי אלימות נגד נשים, ומינה נשים כשוטרות בתחנות משטרה".

עומאר מאמינה שאת השיפור במעמדן של הנשים תחת שלטונו של א-סיסי מייצג יותר מכל "מינויה של פאיזה אבו אל-נאג'ה כיועצת לנשיא לענייני ביטחון לאומי – האישה הראשונה במצרים ובמזרח התיכון בכלל המכהנת בתפקיד מעין זה".

ראשת המרכז לזכויות האישה במצרים, ניהאד אבו אל-קומסאן, מבטאת דעה דומה לזו של עומאר. לאל-מוניטור היא אמרה: "מעמדן של הנשים משתפר בתקופת שלטונו של הנשיא א-סיסי בהשוואה למצבן בימי הנשיא מורסי ושלטון האחים המוסלמים במצרים, ולפני כן [בימי] האסלאמיסטים שזכו בבחירות לפרלמנט ב-2012-2011".

דינא אל-חוואג'ה, המכהנת כפרופסור למדע המדינה בפקולטה לכלכלה ולמדעי המדינה באוניברסיטת קהיר, מסכימה עם עמדתן של עומאר ואל-קומסאן, אך הדגישה בשיחה עם אל-מוניטור כי אין ראיות אובייקטיביות לשיפור במעמדן של הנשים המצריות בתקופת שלטונו של א-סיסי. "הייצוג הפוליטי של נשים אינו מעיד על שיפור במצבן של הנשים באופן כללי; נשים עדיין נדחקות לשולי שוק העבודה ומוטרדות במרחב הציבורי", מסבירה פרופ' חוואג'ה.

למרות השיפור במצבן של הנשים בתקופת שלטונו של א-סיסי, והעובדה שכעת יש להן כמה זכויות חדשות שנקבעו בחוקה המצרית, אל-קומסאן מאמינה ש"אין לזה השפעה ממשית במציאות. זה סביר, שכן מצרים היא מדינה גדולה ויידרש זמן כדי ליישם את הזכויות הקבועות בחוקה".

באשר לתנועה שקראה לאחרונה להחליף את המושלים ב-17 מחוזות במצרים, אמרה אל-קומסאן: "התנועה להחלפת המושלים ומינוין של שלוש נשים לתפקידי משנה למושל בשלושה מחוזות – קהיר, אל-גיזה ואלכסנדריה – הם בגדר אכזבה". בהקשר זה סבורה עומאר כי "המספר הזה לא פרופורציונלי למספרן של הנשים בחברה המצרית".

דו''ח של "אמנסטי אינטרנשיונל" שכותרתו "מדורי הגיהינום: אלימות נגד נשים במצרים בבית, בציבור ועל ידי המדינה", מציג עמדה אחרת. הדו''ח מאשר כי הנשים במצרים עדיין סובלות מאלימות על ידי המדינה, מאלימות במשפחה, מתקיפות מיניות ועינויים בבתי הכלא; וקובע כי מאמציהם של המצרים לבער את האלימות נגד נשים הם בגדר מעט מדי ומאוחר מדי, ואינם מספיקים כלל כדי להתמודד עם האלימות המינית והפיזית נגד נשים ונערות במצרים.

חוואג'ה סבורה כי "ממשלות מצרים לדורותיהן אינן מתמודדות עם נושא זכויות הנשים המצריות כסוגיה בפני עצמה; הן (הממשלות) רואות בכך סוגיה הקשורה לעניין רחב יותר: ביטחון ואינטרס לאומי". עוד היא מסבירה כי "תביעות הנשים מסופחות לרוב לאג'נדות רחבות יותר, כגון השחרור הלאומי בימי שלטונו של הנשיא גמאל עבד אל-נאצר ובניית מוסדות המדינה בימי הנשיא אנוואר סאדאת, וגם מאבקה של המדינה בטרור בימי שלטונו של הנשיא חוסני מובארק. למרות התמיכה העממית שהמשטר הפוליטי הנוכחי זוכה לה, המדינה מתייחסת לתביעות הנשים ולזכויותיהן כאל עניין משני".

אם ברצונה לשפר את מצבן של הנשים המצריות, אחרי הבחירות לפרלמנט [באפריל 2015] תצטרך ממשלתו של א-סיסי לכלול את סוגיית זכויות הנשים בין נושאי החקיקה העומדים על סדר היום של הפרלמנט הבא, ולאפשר לנשים להשתתף בחיים הציבוריים והפוליטיים במצרים.