דילוג לתוכן העיקרי

אירופה וארה"ב צריכות להתערב בבחירות בישראל

מחובתם של בעלי הברית העיקריים של ישראל להציג בפני אזרחיה את המקלות והגזרים שיפנו כלפיה לאחר הבחירות, היות ותהיה להם השפעה מכרעת על כל תחומי חייהם. מעטים בישראל מודעים לכך שצעדים כאלה ירעו עוד יותר את המצב הכלכלי ויקשו על הסוגיות החברתיות שנמצאות כרגע בראש סדר היום.
New High Representative of the European Union (EU) for Foreign Affairs and Security Policy, Federica Mogherini (C) gives a speech during a visit at the memorial site where late Israeli prime minister Yitzhak Rabin was assassinated, in November 1995, in the Israeli Mediterranean coastal city of Tel Aviv on November 7, 2014. Mogherini is on an official visit to Israel and the Palestinian territories during which she has held talks with officials from both sides. AFP PHOTO / JACK GUEZ        (Photo credit shou

״מקלות וגזרים ביחסי ישראל והאיחוד האירופי״ - זו הכותרת שמופיעה בהזמנה ליום עיון שיתקיים באוניברסיטה העברית בירושלים (pdf) לקראת סוף החודש. שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פבורג אנדרסן, אמנם מופיע ברשימת הדוברים, אך למרות ציפיות המארגנים ספק אם הדברים שיישא בהקשר הזה, פחות מחודשיים לפני הבחירות כאן בישראל, ייצרו כותרות מרעישות.

אחד ממארגני הכנס, שביקש שלא להזדהות בשמו, אמר לאל-מוניטור: ״לא תמצא היום אף שגריר שיתבטא באופן בולט בעניין הזה״. בשגרירות האיחוד האירופי בישראל אמרו בתשובה לפניית אל-מוניטור ש"האיחוד לא מתערב במערכות בחירות במדינות שלישיות. בכלל זה ישראל״.

שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, אמנם גינתה את החלטת ממשלת ישראל להקפיא את העברת כספי המסים השייכים לרשות הפלסטינית, בעקבות הפנייה של יו"ר הרשות אבו מאזן לבית הדין הבינלאומי בהאג. אך היא דאגה לאזן את הודעתה, ולקבוע ש״הצעדים שנקטו הפלסטינים והישראלים יכולים להחמיר את המצב המתוח בלאו הכי ולהרחיק אותם מהמגעים לפתרון״.

שגרירים אירופאים המשרתים בישראל מביעים בשיחות סגורות תסכול רב מהמבוי הסתום שאליו נקלעו המגעים בין ישראל לרשות, אך בבירותיהם מנחים אותם שלא להציג עכשיו בפני הישראלים את ה״מקלות״ המתוכננים אם המצב הנוכחי יימשך גם אחרי הבחירות, או את ה״גזרים״ שיוצעו כדי לדרבן פריצת דרך. כל זאת מפחד שיתפסו כמי שמנסים להתערב במערכת הבחירות או חמור מזה, מחשש שייטו את הכף לטובת מתנגדי ההידברות עם הפלסטינים.

צרפת הביעה את התסכול הרב שחשים בפאריס נוכח המבוי הסתום שאליו נקלע תהליך השלום בכך שהחליטה לתמוך בפנייה הפלסטינית למועצת הביטחון לסיום הכיבוש. אלא שאחרי המחאה הקולנית שהשמיעה ישראל, מיהרה פאריס לגנות את מנהיגי הרשות על כך שנוכח הכישלון במועצת הביטחון הם פנו לבית הדין הבינלאומי בהאג. שר החוץ פביוס הביע ״תמיהה על ההיגיון שבמהלך״.

בשיחה שקיים עם שגרירי ארצות הברית לאירופה [19 בדצמבר] קבע מזכיר המדינה האמריקאי, ג׳ון קרי, שוושינגטון לא תאפשר למועצת הביטחון לקבל החלטה הנוגעת לתהליך השלום במזרח התיכון לפני הבחירות שיתקיימו בישראל ב-17 במארס. הוא נימק זאת בכך שקבלת החלטה כזו במועצת הביטחון תחזק את הקיצוניים המתנגדים לתהליך המדיני.

אורי סביר דיווח כאן על קונצנזוס במעצמות המערב באשר לדרישות שיוצגו בפני ממשלת ישראל בנוגע לעתיד ההתנחלויות אחרי הבחירות. גם אם לדרישות האלה ילוו מקלות או גזרים, כפי שיידונו בכנס באוניברסיטה העברית, איש לא מציג אותם בינתיים בפני הבוחר הישראלי.

״הנושא החברתי״ ו״יוקר המחייה״ הן הסוגיות המטרידות ביותר את הישראלים בימים אלה. בסקרים שונים מציב רוב מוחץ את הכלכלה בראש סדר העדיפויות בבחירות. הסדר מדיני עם הפלסטינים נדחק למקום השלישי ובהפרש של עשרות אחוזים.

מעטים מהפוליטיקאים המתמודדים מצביעים בפני הבוחר על הקשר בין המשך הכיבוש לבין מצבם הכלכלי. ואלה שעושים זאת שומרים בדרך כלל על עמימות כי גם הם קוראים סקרים.

ראש הממשלה ומועמד הליכוד לתפקיד בבחירות הקרובות, בנימין נתניהו, מרבה להדגיש שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה במזרח התיכון. ״אי של דמוקרטיה בים סוער״, אמר לפני זמן מה בבית השגריר האמריקאי.

אלא שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה שכובשת עם אחר, שאחראית לחייהם של כארבעה וחצי מיליון פלסטינים חסרי זכויות. (2.7 מיליון בגדה המערבית ו-1.8 ברצועת עזה). מדינת ישראל מחייבת את בעלות בריתה בעולם החופשי להתמודד עם ערכים קולוניאליסטיים שהן עצמן דחו וזנחו מזמן.

גורם בכיר בסביבתו של נתניהו, איש משפט, אמר לי בעבר שעמיתיו מדגישים כי הביקורת שהם מפנים כלפי ישראל מגובה בתובנה שהיא מדינה דמוקרטית. שלא כמו סוריה, איראן, אריתריאה או תימן, מדינת ישראל נתפשת כחלק ממשפחת עמי התרבות וכפופה לכללי המוסר והחוק הבינלאומי. כך מתייחסים אליה, ומכיוון שכך, מתקשים במערב להשלים עם דבקותה בכיבוש ובאפליה הנובעת ממנו.

אם מקשיבים למה שדיפלומטים ומדינאים אומרים בשיחות סגורות, הבחירות הקרובות יהיו גורליות. יותר משהן יקבעו את הרכב הממשלה הבאה, הן יקבעו את מקומה של מדינת ישראל במשפחת האומות. הסבלנות פוקעת, ויש כבר מי שמדבר על תג מחיר: ״מקלות״, או במילים בוטות יותר, סנקציות כלכליות. מעטים בישראל מודעים לכך שצעדים כאלה ירעו עוד יותר את המצב הכלכלי ויקשו על הסוגיות החברתיות שנמצאות כרגע בראש סדר היום.

ההפרדה שעושה הבוחר הישראלי בין הסוגיות שגויה ומטעה. יש להבהיר זאת עכשיו, ולא להמתין ולטמון את הראש בחול עד אחרי הבחירות. יש להציג בפני הבוחר הישראלי את האפשרויות העומדות בפניו. את הגזרים ואת המקלות. התמיכה שהעניקה אנגלה מרקל לניקולא סרקוזי בבחירות 2012, ומנגד תמיכת המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית בפרנסואה הולנד, הן אכן חריגות, ולא נהוג שממשלות מתערבות במערכות בחירות, גם במדינות ידידותיות. אבל הפעם זה שונה.

אם בוושינגטון, לונדון, פאריס, ברלין או בריסל שוקלים חבילות של מקלות מאיימים או גזרים מפתים, יש להציג אותן עכשיו, שכן מדינת ישראל ניצבת בפרשת דרכים ועל הבוחרים לקבל את מלוא הנתונים. הישראלים, שמצטיינים כל כך בפיתוחים טכנולוגיים, בסטארט-אפים ובאקזיטים, ידעו להתמודד עם העובדות ולשקול את האפשרויות הניצבות בפניהם. מחובתם של בעלי הברית העיקריים של מדינת ישראל - ארצות הברית ואירופה - להציג בפני הבוחרים בישראל את מכלול המשמעויות לפני שיוטלו הפתקים בקלפיות, שכן גם הימנעות מהתערבות יכולה לעתים להוות התערבות בוטה.

More from Arad Nir

Recommended Articles