כינון מדינה פלסטינית – רק אחרי הבחירות בישראל

מכבש לחצים מופעל בימים אלה על ההנהגה הפלסטינית ברמאללה בעקבות פנייתה למועצת הביטחון של האו"ם [17 בדצמבר], באמצעות ירדן, בדרישה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67' וסיום הכיבוש בתוך שנתיים.

מרגע שהוגשה הצעת ההחלטה למזכירות מועצת הביטחון, החל מסע השכנועים והלחצים על הרשות, בעיקר מצד ארצות הברית, הדורשת ממנה להמתין עד לקיומן של הבחירות בישראל והתבהרות התמונה הפוליטית-מדינית.

על פי דיווח ב"פוריין פוליסי", המבוסס על דברי דיפלומטים באיחוד האירופי שנכחו באירוע בו נאם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, אמר להם קרי כי הוזהר על ידי שמעון פרס וציפי לבני שהצבעה במועצת הביטחון על הצעת הפלסטינים, תחזק את הימין ואת בנימין נתניהו בבחירות הקרובות [מארס 2015].

דיווח זה, שגרר כמובן ביקורת בישראל על לבני, חשף לא רק את חששה של ארצות הברית שהימין בישראל יקים את הממשלה הבאה, אלא גם הערכה לגבי אופן התנהלותה הצפוי של וושינגטון אם וכאשר תעלה ההצעה לדיון במועצת הביטחון. ארצות הברית מאמינה שהדרך לפתרון הסכסוך הוא במשא ומתן ישיר, וג'ון קרי אף מאמין שניתן לחדש את המשא ומתן במקום בו הופסק. דברים ברוח זאת הוא אמר בנאום ידידותי לישראל שנשא בוושינגטון לפני כשבועיים [7 בדצמבר] בפני באי פורום סבן.

וושינגטון כאמור מאמינה בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרך של משא ומתן והבנות מוסכמות, ולא במהלכים חד צדדיים. יחד עם זאת, בדבריו לשגרירים האירופאים קרי שיגר רמז עבה, אותו למיטב הבנתי הפלסטינים הבינו היטב, שאם תוקם ממשלת ימין בישראל שתתנגד לחידוש המשא ומתן עמם, הווטו האמריקאי במועצת הביטחון אינו מובטח. במצב כזה, קיים אף סיכוי סביר שארצות הברית תתמוך בנוסח מרוכך יותר של ההצעה (אגב, גם צרפת ולוקסמבורג הביעו את אי שביעות רצונן מנוסח הצעת ההחלטה שהוגשה לאו"ם – לדעתן הניסוח הוא קיצוני וחד צדדי).

במהלך סוף השבוע [20-19 בדצמבר] התקיימו דיונים קדחתניים ברמאללה, בניו יורק, במוסקבה ובכמה מדינות באירופה בשאלה – אם תידחה ההצבעה באו"ם, האם אין הפלסטינים עלולים לאבד את המומנטום שצברו בחודשים האחרונים ואת התייצבותה של אירופה כמעט כולה מאחוריהם?

בשיחה שקיימתי בטלפון עם סאיב עריקאת השוהה במוסקבה [21 בדצמבר], הוא סירב לחשוף את עמדתו ולבטיו, אבל שר החוץ של הרשות ריאד אל מלכי כבר הבהיר בראיון לעיתון "אל-איאם", כי הרשות סירבה לבקשתו של שר החוץ האמריקאי. "דנו עם קרי בנוגע לפנייתנו למועצת הביטחון בשלב הנוכחי ומה מידת ההשפעה של תוצאות הבחירות בישראל. לא הגענו להסכמות בניתוח שלנו את המצב", הסביר מלכי.

אבל לאל-מוניטור נודע כי הדברים אינם חד משמעיים והחלטה סופית טרם נפלה. למעשה, ההנהגה הפלסטינית קרובה יותר דווקא להחליט על דחיית ההצבעה. הדחייה תנומק בשינוי הצפוי בהרכב מועצת הביטחון בשנה הבאה [2015], שיהיה על פי הערכות אוהד ונוח יותר לפלסטינים, ולא כתוצאה מלחץ אמריקאי.

יאסר עבד רבו, מקורבו של אבו מאזן, הוא בין התומכים המובהקים לדחיית המהלכים במועצת האו"ם. להערכתו, אין סיכוי להעביר את ההחלטה עכשיו, והנזק שייגרם לפלסטינים בדעת הקהל הבינלאומית הוא גדול מכל רווח אפשרי. בינתיים, עד שעת השי"ן, או ליתר דיוק עד יציאת מועצת הביטחון לפגרת חג המולד והשנה החדשה, הפלסטינים מנהלים משחק מורט עצבים במטרה להשיג תמיכה עתידית, אם ייעתרו לתחנוני הדחייה.

לפלסטינים אין בעצם מה להפסיד. הדחייה המבוקשת אינה דחייה של חודשים ארוכים או שנים, ואבו מאזן אינו נדרש להתאים את עצמו ללוח זמנים ישראלי לא ברור. הבחירות בישראל יתקיימו בעוד פחות משלושה חודשים, ואז הכל יהיה ברור, מובן ונהיר. גם אם בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל, הסחף לכינונה של מדינה פלסטינית הוא בלתי נמנע.

הפלסטינים כבר הצליחו להניע מהלך של תמיכה בינלאומית בקרב מדינות רבות באירופה; שבדיה וצרפת בין היתר אף אותתו באופן סמלי על הכרתן במדינה פלסטינית. המומנטום אותו כביכול הפלסטינים חוששים לאבד, לא ייעלם בפרק הזמן הזה. להיפך.

הטענה כי הפלסטינים אינם מוכנים לפעול על פי שעון הזמנים של ישראל נראית תמוהה. האם ישראל אינה מרכיב אותו צריך לקחת בחשבון בכל התנהלות מדינית, גם אם היא מנותקת ממשא ומתן ישיר?

במהלך השנתיים האחרונות הבהיר אבו מאזן, שוב ושוב, כי הוא פונה לאו"ם מכיוון שכלו כל הקיצין. הוא לא הצליח להתקדם במשא ומתן בגלל סרבנותה של ממשלת ישראל; אך אם ישראל תגלה סימנים שהיא מעוניינת לסיים את הסכסוך, הוא תמיד ייתן עדיפות למשא ומתן ויהיה מוכן להקפיא את מהלכי הרשות באו"ם. תמיכה במשא ומתן הוא הביע, למשל, בפני פורום ארגוני השלום הישראליים שפגשו אותו במוקטעה בחודש מאי 2014.

עכשיו הגיעה השעה לקיים. על אבו מאזן להוכיח כי הוא מבין שהמהלך החד צדדי הנוכחי באו"ם הוא טעות. לא רק בגלל שאין לו סיכוי עתה לעבור במועצת הביטחון, אלא גם כי הוא מנוגד להצהרותיו בעבר. קשה לדעת איזו הזדמנות מחכה להם אחרי ה-17 במארס, אבל כדי לגלות עליהם להמתין רק שלושה חודשים. במונחים של הסכסוך הישראלי פלסטיני, זה עניין של מה בכך.