המלכוד האמריקאי: נגד הצעת הרשות, בעד אבו מאזן

בפברואר ובמארס 1996 סייע החמאס לנתניהו לעלות לשלטון בישראל. פיגועי ההתאבדות שגבו את חייהם של 59 ישראלים באוטובוסים של ירושלים ובדיזנגוף סנטר בתל אביב חוללו שינוי דרמטי בדעת הקהל הישראלית. הציבור העביר את תמיכתו מיו"ר העבודה אז, שמעון פרס, ליו"ר הליכוד נתניהו בבחירות שהתקיימו באותה שנה. כפי שנוכחתי בעצמי, לישראל היו ראיות חותכות לכך שההוראות לבצע פיגועי התאבדות הגיעו משגרירות איראן בביירות, משם הועברו למפגעים של חמאס. כוונת חמאס הייתה לחבל בתהליך אוסלו. פשרה פוליטית שסופה בפתרון של שתי מדינות לשני עמים עמדה בניגוד מוחלט לאינטרסים של חמאס, שמטרתו האולטימטיבית הייתה להשתלט על פלסטין ולהפיץ את האידאולוגיה הפונדמנטליסטית שלו.

האינטרסים של חמאס נותרו מן הסתם גם כיום בעינם - למנוע פתרון של שתי מדינות לשני עמים, למקרה שתיבחר בישראל ממשלה מתונה. הקיצוניים משני הצדדים חולקים את אותם האינטרסים. פתח מודע לסכנה הזו, אבל דעת הקהל הפלסטינית לוחצת עליו לבטל את התיאום הביטחוני עם ישראל. גורם בכיר בפתח בחברון שניתח בפני את המצב אמר כי אבו מאזן נמצא כנראה כעת בין הפטיש לסדן. מצד אחד, סיכול הטרור הפלסטיני הוא אינטרס ראשון במעלה של הפתח, במיוחד בעת הזו. מנגד, התיאום הביטחוני נתפס בדעת הקהל בגדה המערבית ככניעה לכיבוש הישראלי ולמדיניות ההתנחלויות.

הבכיר הפלסטיני טען כך: "נתניהו דוחק אותנו לפינה בלתי אפשרית עם המדיניות שלו ועם ההצהרות שלו, שכן המתינות של אבו מאזן והתיאום הביטחוני נתפסים כעת כהנפה של דגל לבן. כדי לשמר את התיאום הביטחוני, יש לחזק את המעמד שלנו ולזכות לכל הפחות בתמיכתה של הקהילה הבינלאומית במועצת הביטחון".

אכן, על פי מקור בכיר ברמאללה, ערוצי התקשורת הדיפלומטיים בין רמאללה, קהיר, עמאן, וושינגטון ופאריס פועלים ללא הפוגה בזמן האחרון. המטרה היא למצוא נוסחה מקובלת לחידוש השיחות על כינונה של מדינה פלסטינית במסגרת זמן של שנתיים, עם עדיפות למועצת הביטחון.

הפלסטינים זוכים לתמיכתם המלאה של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ושל מלך ירדן עבדאללה השני, שנפגשו בעמאן ב-11 בדצמבר כדי לדון בסוגיה. בגלי צה"ל דיווחו ששני האישים קראו להסרתם של כל המכשולים בדרך לחידוש המשא ומתן. א-סיסי מצדו ממשיך להציע פריסת כוחות של הצבא המצרי במדינה הפלסטינית העתידית.

ירדן, כיום חברה לא-קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, פעילה אף היא בזירה הזו, ומנסה לקדם נוסחה לחידוש המשא ומתן במסגרת זמן של שנתיים ולסיום הכיבוש בהתבסס על קווי 67'. הצרפתים והבריטים ממשיכים גם הם לחפש נוסחאות שיעזרו לאבו מאזן לשמר את מעמדו ולהתמיד בתיאום הביטחוני עם ישראל. על פי אותו בכיר פלסטיני מרמאללה, הם דנים בימים אלה עם ירדן על נוסחת פשרה שתתניע מחדש את שיחות השלום עם תאריך יעד של שנתיים, אך מבלי להגדיר מראש את תוצאות המשא ומתן.

על פי גורמים במחלקת המדינה, הממשל האמריקאי רואה במצב הקיים תסבוכת פוליטית מורכבת ביותר איתה יש להתמודד, ובה בעת גם מנסה לרבע את המעגל: הם היו מעדיפים שלא יאלצו אותם להשתמש בזכות הווטו במועצת הביטחון נגד כל אחת מההצעות הקיימות. אבל במקביל יש להם גם אינטרס לחזק את אבו מאזן ולשמר את נחישותו לסכל את פעילות הטרור ולפעול בתיאום עם ישראל. כפי שגילה לאל-מוניטור מקור בכיר במחלקת המדינה, שביקש לשמור על עילום שם, פקידים בכירים במחלקת המדינה ובמועצה לביטחון לאומי היו מעדיפים להימנע מהטלת וטו על נוסחת הפשרה האירופית. לעומתם, הדרגים הפוליטיים בשני הגופים נוטים בעת הזו להשתמש בזכות הווטו ולקדם יוזמות מדיניות משלהם רק לאחר כינונה של ממשלה חדשה בישראל. את העמדה הזו הבהיר חד-משמעית מזכיר המדינה ג'ון קרי, כששוחח בלונדון ב-16 בדצמבר עם סאיב עריקאת.

נראה, אם כן, שלרשות הפלסטינית, למצרים, לירדן ולמדינות המערב יש אינטרס משותף ברור: לעשות כל מאמץ אפשרי - כולל תוך שיתוף פעולה עם ישראל - כדי לסכל את הטרור של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי. מימושו של האינטרס המשותף הזה, מחייב לפחות ראיה באופק של תהליך מדיני אשר יוביל לכינונה של מדינה פלסטינית.

זוהי אותה הנוסחה הישנה והמוכרת: שיתוף הפעולה האזורי למלחמה בטרור תלוי בהתקדמות בנושא כינונה של מדינה פלסטינית.

המקור הבכיר בפתח בחברון הדגיש את הנקודה הבאה: "אין שום סיכוי שנילחם בפלסטינים אחרים תוך שיתוף פעולה עם כוחות הבטחון הישראליים, מבלי שנדע שזה חלק מתהליך מואץ שיוביל לסיומו של הכיבוש. אחרת, אנחנו הופכים לחלק בלתי נפרד מהכיבוש של עצמנו".

ראש הממשלה נתניהו מודאג ממצבו הרעוע של התיאום הביטחוני, אבל כמו בעבר, גם היום הוא בהחלט איננו מוכן להציע אופק של תקווה כלשהי שתוביל לפתרון של שתי מדינות. נדמה שהוא צועד יד ביד עם מנהיג הבית היהודי נפתלי בנט, בדרך לממשלה הבאה שאם אכן תוקם, תהיה ממשלת המתנחלים ולמען המתנחלים.

אשר למצבו של התיאום הביטחוני בשלושת החודשים הבאים, עד לבחירות שייערכו ב-17 במארס הוא עדיין רעוע, ולכל הפחות בלתי-צפוי.