היוזמה הצרפתית והבחירות בישראל נותנות מעט תקווה לפלסטינים

החלטתו של נשיא צרפת פרנסואה הולנד להשיק יוזמה לכינוס ועידת שלום בינלאומית בנושא המזרח התיכון, מחשש שהקיפאון המדיני יוביל להידרדרות אלימה במזרח ירושלים, בגדה המערבית ואולי אף בעזה, היא סימן נוסף לכך שאירופה מתעוררת בדיוק כשארצות הברית מתחילה להתייאש מהאזור, כך אמר לאל-מוניטור מקור בכיר במשרד החוץ הצרפתי.

הניתוח שהוביל את הצרפתים ליוזמה זו מתמקד בתפקיד המרכזי שממלאת הסוגיה הפלסטינית בהשפעה על יציבות האזור. המאבק נגד המדינה האיסלאמית בסוריה ובעיראק אינו גורע מהחשיבות של מציאת פתרון לסוגיה הפלסטינית. להפך – הוא דווקא מגביר את הצורך בתהליך שלום בר-קיימא.

"הדבר האחרון שהמזרח התיכון צריך עכשיו, על רקע הפונדמנטליזם המוסלמי שמצית את האזור, הוא עימות אלים בין מוסלמים ויהודים על ירושלים", אמר אותו דיפלומט צרפתי.

הצרפתים, שכבר עדכנו את וושינגטון ואת רוב בירות אירופה ביוזמה ובהערכות שלהם, רוצים לערב את הצדדים בתהליך אשר ייצור מטרייה בינלאומית לקראת שיחות שלום עתידיות. הם שואפים למנוע וטו אמריקאי על החלטה של מועצת הביטחון בעניין פלסטין. לכן הם שוקלים להפוך את היוזמה החדשה של כינוס ועידה בינלאומית להחלטה של מועצת הביטחון, שתוכל להתווסף להחלטות הקודמות של המועצה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני - החלטות 242 ו-338. המסגרת המוצעת תגביל את המשא ומתן על פתרון של שתי מדינות לתקופה של שנתיים. בפאריס מנסים לתאם את המהלך הזה עם ירדן, הנציגה הערבית הנוכחית במועצת הביטחון.

הממשל האמריקאי, לדברי דיפלומטים אמריקאים בתל אביב, מודע לשאיפות האירופיות ולא ינסה להגביל אותן. האיחוד האירופי כבר קיבל מוושינגטון אור ירוק כללי, התומך בכך שאירופה תצא ביוזמות מדיניות ובתגובות משלה למדיניות ההתנחלויות הישראלית.

הפלסטינים, לדברי המקורות בפאריס, משתפים פעולה בנימוס ובספקנות. בחוגי הנשיא אבו מאזן חותרים להישגים דיפלומטיים באו"ם, במטרה לבלום את הניסיון של חמאס להגדיל את השפעתו בגדה המערבית. האווירה ברמאללה היא של דיכאון ואבדון. שביב התקווה היחיד עכשיו, לדברי פקידי ממשל פלסטינים ברמאללה, הוא אולי הבחירות המתקרבות בישראל ב-2015. הפלסטינים אמנם נחושים שלא להתערב בהן, אפילו לא בעקיפין, ובכל זאת הם מקווים לשינוי בהרכבה של הממשלה הישראלית הבאה.

"גרוע יותר לא יכול להיות", אמר לאל-מוניטור אחד מאנשי סודו של אבו מאזן. הוא הדגיש כי בעיניהם הממשלה שבימים אלה מגיעה לסופה היא הגרועה ביותר שהייתה מאז תהליך אוסלו – ממשלה שהייתה, כלשונו, "בת ערובה של נפתלי בנט והמתנחלים". התקוות ברמאללה מצטמצמות, אפוא, ליוזמות שונות של הקהילה הבינלאומית ולקואליציה ישראלית חדשה ואולי מתונה יותר ב-2015.

הממשל בצרפת מודע לייאושם של הפלסטינים ומודאג מכך. לדברי פקיד צרפתי, "בזמן שאבו מאזן נאבק כדי שידם של המתונים תהיה על העליונה, המנהיגות בישראל פוצחת בזמירות לאומניות משיקולי בחירות והאמריקאים משותקים בגלל הקונגרס הלעומתי. הגיע הזמן להניח סדר יום חדש על השולחן האזורי".

מעצבי המדיניות במשרד החוץ הצרפתי, הפועלים בתיאום עם פדריקה מוגריני, הנציגה העליונה של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, וגם עם פקידי ממשל בלונדון, בברלין, בקהיר ובעמאן, שואפים לפתח תשתית ראשונית לא רק לוועידה בינלאומית אלא גם לחידושו של תהליך השלום בבוא היום.

יוזמת השלום הערבית מ-2002 תהיה רכיב מפתח בתכנית כזאת, שכן היא זו שתעניק לנשיא עבאס את הלגיטימציה שהוא זקוק לה - הן בגדה המערבית והן בעולם הערבי - כדי להסכים לאיזשהו תהליך עתידי של משא ומתן. זהו גם המרכיב שיכול לגייס ליוזמה מנהיגים ערבים פרגמטיים אחרים, ובראש ובראשונה את מצרים. הצעתו של הנשיא עבד אל פתאח א-סיסי לפרוס את הצבא המצרי במדינה הפלסטינית העתידית, באופן זמני לפחות, לא נפלה על אוזניים ערלות בבירות אירופה. צעד כזה מצד המצרים יכול, לדעתם של הפקידים הצרפתים, לתת מענה לכמה מהחששות הביטחוניים של ישראל.

הסדרי הביטחון בגדה המערבית יהוו עמוד תווך נוסף של המסגרת הבינלאומית החדשה לשלום שמתכננים הצרפתים. יוזמה זו תיאלץ את שני הצדדים להימנע מכל פעולה חד צדדית, כגון הרחבת התנחלויות או עתירה לאו"ם.

כל הכוונות הטובות האלה אינן מביאות בחשבון את מצב רוחו הסרבני של ראש הממשלה המכהן במדינת ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר מתכנן את הממשלה הבאה שלו, ובמסגרת התכנון הזה הוא מחזר באגרסיביות אחרי קהל הבוחרים הימני במטרה לאגף את נפתלי בנט. המשך הבנייה הישראלית במזרח ירושלים, חוק הלאום והרטוריקה הלאומנית נגד המיעוט הערבי – כל אלה נועדו להחזיר את נתניהו אל כס השלטון בפעם הרביעית. אין זו טקטיקה בלבד – קרוב לוודאי שהגישה הזאת גם משקפת את נתניהו האמיתי, נתניהו הדוגל באידאולוגיה ימנית לאומנית ומרגיש קרבה אמיתית כלפי תנועת ההתנחלות.

השחקנים הפוליטיים במחנה המרכז-שמאל הישראלי קשובים יותר, כמובן, לקולות בקהילה הבינלאומית ובאזור התומכים בחידוש תהליך השלום. הם זקוקים לסדר יום מדיני שבאמצעותו יוכלו להתעמת עם ראש הממשלה ולהראות שישנה דרך אחרת.

מקורות במשרד החוץ בישראלי מצביעים על כך שהפוליטיקאי האחד והיחיד בימין שמפגין מידה מסוימת של פתיחות לתוכניות של האירופים לאזור הוא, אולי באופן מפתיע, שר החוץ אביגדור ליברמן. ליברמן יתגלה אם כך אולי כקלף הבלתי צפוי בבחירות המתקרבות בישראל.