לרגע אחד במסיבת העיתונאים של יאיר לפיד ביום רביעי (3 בדצמבר), סטה שר האוצר המפוטר מהטון המוקפד של הדברים שהקריא מהטלפרומפטר. זה היה כשהוא נשאל על ידי אחד העיתונאים אם אחרי כל הביקורת החריפה שהטיח בנאומו בראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא מוכן גם להתחייב שלא יישב בממשלתו אחרי הבחירות.
"תסתכל עלי", הוא אמר ישירות לכתב, "בנימין נתניהו לא יהיה ראש ממשלת ישראל אחרי הבחירות האלה. הוא עשה טעות, והמחיר של הטעות הזו הוא שהוא לא יהיה יותר ראש ממשלה". כשהוא השמיע את הנבואה הזאת, הוא נשמע לפתע יצרי ונרגש.
לפיד הפוליטיקאי ידוע בנימוסיו הטובים, ובכך שגם בתקופות מתוחות הקפיד בכבודו של נתניהו. אבל נראה כי ההשפלה המתוזמנת שראש הממשלה זימן לו השבוע, אשר הגיעה לשיאה בפיטוריו המפתיעים מהממשלה, הפכה אותו לתאב נקם.
השאלה היא עד כמה רחוק לפיד יהיה מוכן ללכת עם טקטיקת "רק לא ביבי", והאם היא כוללת גם ישיבה בקואליציה אחת עם המפלגות החרדיות, אותן פסל בבחירות הקודמות? במסיבת העיתונאים לפיד נמנע מלפסול הפעם את החרדים באופן קטגורי והשאיר את הדלת פתוחה.
בקרב חלק גדול מהמפלגות שיתמודדו על קולות הבוחרים, כמו יש עתיד של לפיד, האג'נדה שתוביל את הבחירות האלה לא תורכב מסוגיות של ביטחון או כלכלה – אלא תתמקד בגירושו של נתניהו מהבית ברחוב בלפור, בדומה לאווירה שאפיינה את בחירות 1999. מה שיקשה עליהן בקמפיין הזה הוא היעדרותו של מועמד שנתפס כאלטרנטיבה טבעית להחליף אותו בראשות הממשלה.
לפיד, שנשאל במסיבת העיתונאים אם הוא רואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה, מיהר להשיב בחיוב. העניין הוא שהאמירה הזאת של לפיד אינה מתכתבת עם המציאות. בסקרים שנערכו לאחרונה מפלגתו מאבדת כמעט כמחצית מכוחה, וחמור מכך, הוא זוכה לציונים נמוכים במיוחד במדדי ההתאמה לראשות הממשלה.
אבל לא רק לפיד אינו נתפס כאלטרנטיבה לראשות הממשלה. גם יו"ר העבודה, יצחק הרצוג, יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, ומשה כחלון עם מפלגתו החדשה משתרכים הרחק מאחורי נתניהו בסקרי ההתאמה לראשות הממשלה. אפילו כעת כשנתניהו נשחק ומאבד מכוחו, הפערים הברורים כל כך בינו לבין כל היתר בסקרים הם הנכס העיקרי שלו.
ועדיין, מגמת הפיצול במערכת הפוליטית וההערכות שאחרי הבחירות הקרובות לא תהיה בכנסת אף מפלגה גדולה אלא אוסף מפלגות בינוניות וקטנות, ביחד עם קואליציית אנטי-ביבי שהולכת ומתגבשת, הופכות את הבחירות הבאות לבלתי צפויות לחלוטין. לכאורה, גם מי שיעמוד בראש מפלגה בינונית יוכל להרכיב את הקואליציה ולהתמנות לראש ממשלה - אם יצליח לחבר בין הקצוות. לדוגמה, גם ליברמן עם עשרה מנדטים יכול לחבר בין לפיד, יצחק הרצוג מהעבודה והחרדים, ולהפוך לראש ממשלה.
תרחיש נוסף הוא הסכם רוטציה על ראשות הממשלה בין שני ראשי מפלגות בינוניות שיצליחו להקים גוש חוסם מול נתניהו. אלה יכולים להיות הרצוג וליברמן, שבימים האחרונים מאותת שהוא זז מהימין לכיוון המרכז המדיני. מה שבטוח הוא שגם הרצוג וגם ליברמן מאמינים, ובצדק, שמינויים לראשות הממשלה כבר אינו תרחיש דמיוני.
נתניהו לקח הימור עצום בהחלטה על הקדמת הבחירות. הוא עשה זאת רק לאחר שהגיע למסקנה שהזמן פועל לרעתו. בניגוד למצבו לפני בחירות 2013, מעמדו בציבור נשחק. יריביו מתארגנים, ועלולים להפתיע אותו עם ממשלה חלופית ולהדיחו ללא בחירות. אלמנט ההפתעה של נתניהו הוכיח את עצמו בשלב הראשוני ותפס את ראשי המפלגות בשמאל-מרכז לא מוכנים.
ציפי לבני, שרת המשפטים המפוטרת, שעד לא מזמן השתמשה באשליית התהליך המדיני כדי להצדיק את אחיזתה בכיסא ליד שולחן הממשלה, תצטרך בזמן הקרוב לקבל החלטה למי מהצדדים היא חוברת. מפלגתה, התנועה, מקבלת בסקרים ארבעה מנדטים בלבד וככל הנראה הגיעה לסוף דרכה. יש לה על כן שתי אפשרויות: מפלגת העבודה בראשות הרצוג או מפלגת יש עתיד של יאיר לפיד. שניהם רואים בה גורם שיכול להגדיל את כוחם בשניים-שלושה מנדטים. במשא ומתן עמם היא יכולה לדרוש – וכנראה גם לקבל - שריון כמספר 2 ברשימה.
מה שברור כרגע הוא שלא יהיה איחוד כוחות כולל בגוש השמאל-מרכז לפני הבחירות: יש עתיד, העבודה ומפלגתו של כחלון יתמודדו כל אחת בנפרד, והחיבורים יעשו רק לאחר מכן. למרות הרצון להפיל את נתניהו, רצון שפועל כדבק המחבר בין כולם, הגישושים והפגישות הראשוניות שהתקיימו השבוע בין הצדדים העלו שהמפלגות ירוצו בנפרד ויאחדו כוחות אחרי הבחירות. הבעיה עם ההליכה המפוצלת היא שמפלגות השמאל-מרכז ישקיעו מאמץ ומשאבים גם כדי להתחרות בינן לבין עצמן על אותו אלקטורט, מה שיכול לפגוע בהן עצמן בקרב מול הליכוד ונתניהו.
אלה הם ימיה הראשונים של אחת ממערכות הבחירות המוזרות שידענו. בניגוד למערכת הבחירות הקודמת, שבה היה ברור כי נתניהו ימשיך לשבת בלשכת ראש הממשלה, ובניגוד לכל מערכות הבחירות האחרות שבהן עמדו זה מול זה שני מתמודדים בולטים על ראשות הממשלה, קיים הפעם סיכוי לא מבוטל שאחרי ה-17 במארס נתניהו עשוי לעזוב את תפקידו. בשלב זה לא ברור מי יתפוס את מקומו. כזה מצב עוד לא היה.