תוכנית ההתנתקות של הח"כים הערבים

ביום שלישי השבוע [28 באוקטובר] הצליח ח"כ באסל גטאס (בל"ד) לקומם את חברות הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי במסגרת דיון בנושא "נשים בשיח המדיני ביטחוני".

כשגטאס קיבל את זכות הדיבור, הוא שלף מכיסו דף נייר ולהפתעת הנוכחים החל לקרוא טקסט אישי ונוקב בלשון נקבה. כעבור זמן קצר התברר שגטאס קורא בעצם את נאומה של חברת סיעתו, חברת הוועדה ח"כ חנין זועבי, שהורחקה מהכנסת לחצי שנה על ידי ועדת האתיקה בעקבות "התבטאויות פוגעניות".

הטקסט שקרא גטאס מפיה של זועבי כלל, בין היתר, את הדברים הבאים: "פוליטיקאיות נשים המסיתות נגדי ראויות בעיני במיוחד לגנאי בגלל הצביעות שבמעשה הזה שלהן: קוראות לזכויות נשים ולשילוב נשים מצד אחד, ולא בוחלות לפגוע ולהדיר את חברת הכנסת הערבייה היחידה, כלומר נציגת הנשים הערביות היחידה בכנסת ישראל".

חברי הוועדה ובראשם היו"ר ח"כ עליזה לביא לא אהבו את התרגיל של גטאס, וטענו כי הוא מנצל דיון חשוב לטובת הקמפיין של זועבי.

לא היה זה האירוע היחיד בשבוע בו נפתח מושב החורף של הכנסת, שהבהיר עד כמה הפכו יחסי היהודים והערבים לטעונים ומרוחקים גם במשכן. זה התחיל כשחברי סיעת בל"ד החרימו את דיון פתיחת המושב [27 באוקטובר] במחאה על האלימות כלפיהם בהפגנות הקיץ הטעון של מבצע "צוק איתן" ועל הרחקת זועבי, והזהירו כי לא ירחק היום בו יתנתקו מהפרלמנט הישראלי; והמשיך בתגובתו של יו"ר "ישראל ביתנו" שר החוץ אביגדור ליברמן, שקרא להם "לממש את האיום".

וכאילו לא די באווירה הנפיצה ממילא, ב"ישראל ביתנו" שוב מנסים להעביר את "חוק המואזין", המאפשר את השתקת קריאות המואזין במסגדים, חוק אשר נגנז בשעתו בשל הביקורת הציבורית נגדו.

ח''כ באסל גטאס, מפלגת בל''ד, במשרדו בכנסת, אוקטובר 2014

"החלטנו לערער ולאתגר את מה שנקרא חופש הביטוי הישראלי", אומר בראיון לאל-מוניטור ח"כ באסל גטאס, "להראות עד כמה מדובר בצביעות". הוא בן 58, תושב הכפר ראמה, דוקטור להנדסה סביבתית מטעם הטכניון, ובן דודתו של עזמי בשארה. הוא מתנגד לשירות של צעירים ערביים בצה"ל, ואינו מאמין בחלוקת הארץ.

אל-מוניטור: נראה שבחרתם בבל"ד לפתוח את מושב החורף ברוח מלחמתית. זה קמפיין נגד הדמוקרטיה הישראלית?

גטאס: החלטנו לעורר את כל הנושאים הקשורים בחופש הביטוי הישראלי, ולכן מחינו נגד האלימות כלפינו על ידי שוטרים בהפגנות: אני הוכיתי כמה פעמים על ידי שוטרים, את חנין זועבי אזקו, לח"כ זחלקה שברו צלע וח"כ מוחמד ברכה הוכה עד זוב דם והושלך על הרצפה למרות שידעו שהוא חבר כנסת.

הקראתי את הנאום של חנין  בלשון נקבה כדי להבהיר עד כמה זה אבסורד, שהיא לא יכולה להיות נוכחת בדיון על השתתפות נשים בקבלת החלטות בנושאים ביטחוניים. אנו לא נוותר, פנינו לבג"ץ ואנחנו נוכיח כי החמירו איתה מאוד לעומת ח"כים אחרים שעשו דברים גרועים הרבה יותר, כמו אנסטסיה מיכאלי ששפכה כוס מים על ראלב מג'אדלה.

החרמת דיון הפתיחה של המושב היא אקט מחאתי. אנחנו לא יכולים להתנהג כרגיל כאשר חברת כנסת שלנו מורחקת.

אל-מוניטור: מדוע הזהרתם שתתנתקו מהפרלמנט הישראלי?

גטאס: יש הקצנה הולכת וגוברת לימין. לפני עשור, אם היינו מדברים על זה שליברמן יהיה שר החוץ, כולם היו אומרים שזה הזוי. היום הממשלה נשלטת בידי מתנחלים: שר החוץ, שר השיכון, גם יו"ר ועדת הכספים ואפילו יו"ר הכנסת גרים מעבר לגבול. זה מראה שכל המפה הפוליטית זזה לימין ההתנחלותי, ובאווירה הזאת קשה לי מאוד לקיים דיאלוג.

בנאום שלי במסיבת העיתונאים ציינתי שאנחנו בתור מיעוט לאומי משכנעים את הציבור הערבי להצביע בבחירות, אומרים לו שיש חופש ביטוי ושמהכנסת נוכל להגן על האינטרסים שלו. אבל בשנים האחרונות זה מוטל בספק. מוציאים אותנו מוועדות בכנסת, משתמשים נגדנו בביטויים כמו 'בוגדים', 'מחבלים', 'סוסים טרויאנים'. על הרקע הזה אמרנו שיהיה קשה מאוד להגיד לציבור הערבי שהפעילות שלנו בכנסת היא עדיין לטובתו. יותר ויותר מבינים אצלנו שאין משחק פוליטי הוגן.

בעיניי זו מגמה מאוד מדאיגה. ליברמן כמובן שמח על המגמה הזאת, אבל צריך להבין שבלי ייצוג ערבי לא תהיה כאן דמוקרטיה. אנחנו נתנתק ונחפש אלטרנטיבה על ידי בניית מוסדות מייצגים משלנו.

אל-מוניטור: בל"ד בולטת בסדר היום הלאומי ערבי שלה, ומבטאת במידה רבה את ההקצנה הרעיונית של הציבור הערבי נגד ההגדרה "מדינה יהודית ודמוקרטית". לדעתך, לא עדיף לכם לפעול יותר בזירה הפנימית לטובת הציבור שלכם?

גטאס: אלה סטראוטיפים. אנחנו פועלים הרבה בזירה הזאת, זה רק לא בא לידי ביטוי בתקשורת. מתי אני מוזמן לאולפן של כלי תקשורת מרכזי? או בזמן מלחמה או כשמחפשים פרובוקציה כמו גיוס ערבים נוצרים לצבא. אני נגד הגיוס הזה כי אני לא חושב שהוא יביא לשוויון אמיתי. תראו את הכפרים הדרוזים, הם משרתים בצבא אבל התנאים שם גרועים. חוץ מזה, לדעתי אנחנו לא צריכים לשרת בצבא שהוא כובש.

אל-מוניטור: ושירות לאומי?

גטאס: אנחנו מיעוט לאומי, אנחנו לא מהגרי עבודה. אנחנו ילידי המקום הזה. יש לנו זכויות שלא נובעות מהאזרחות. לכן כל השיח הזה של זכויות חובות לא מקובל עלינו. המדינה צריכה להכיר בייחודיות הזאת והשוויון צריך להיות טוטאלי.

אל-מוניטור: ובכל זאת, הכל כל כך רע כאן? יש לך משהו חיובי להגיד על הכנסת?

גטאס: אנחנו לא באנו לכנסת רק בשביל לדבר, אלא גם כדי לעזור לציבור שלנו. והכנסת היא מקום שאפשר לעשות בו דברים. אנחנו מצליחים להביא הישגים לחברה שלנו, למשל בתקציבי חינוך. אני עומד בראש הלובי לחיזוק הכלכלה הערבית ואנחנו מציפים בעיות.

אל-מוניטור: מה דעתך על נאום הנשיא ריבלין בכפר קאסם?

גטאס: אין ספק שהוא עשה זאת מתוך כוונה טובה, אבל התוצאה היא שלילית כי הוא היה צריך לקחת אחריות כנציג המדינה. הפצע עדיין לא נרפא ולחיצות ידיים לא ישתיקו את הכאב. הוא עשה צעד אנושי אישי, אבל כנציג המדינה הוא לא עשה כלום.

אל-מוניטור: התחלתם כבר במלאכת איחוד המפלגות הערביות שכופה עליכם העלאת אחוז החסימה?

גטאס: המצב הזה נועד לחסום אותנו, אבל בסוף הוא יביא לעליית כוחו של הייצוג הערבי. אנחנו נמצאים במגעי איחוד ראשוניים, ומי שרצה לחסל אותנו יקבל 15 ח"כים ערבים במפלגה מאוחדת במקום 11 כיום. הניסיון לדכא אותנו על ידי העלאת אחוז החסימה ופסילתנו מעוררים ברחוב הערבי אהדה כלפינו.