מלחמה ושלום בירושלים

ביקורו של אריאל שרון בהר בבית בספטמבר 2000 הוא שהצית את האינתיפאדה השנייה. האם פלישתם של מתנחלים לשכונת סילואן שבמזרח ירושלים היא שתצית אינתיפאדה שלישית? אולי.

אין ספק שניצוץ אחד יספיק לכך, כי במשוואה הישראלית-פלסטינית ניתן להציב רק תהליך שלום או תהליך של אלימות. את הרִיק שנוצר עקב קריסת מאמציו הדיפלומטיים של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, מילאו מהר מאוד המלחמה בעזה בקיץ האחרון, וכעת גם התסיסה במזרח ירושלים ובגדה המערבית. האלימות הזאת היא תוצר מובהק של בחירת הממשלה בישראל בבנייה בהתנחלויות על פני פשרה היסטורית של שתי מדינות לשני עמים. 

המצב בירושלים עלול להסלים לאסון של ממש. עיר הקודש מהווה אבן שואבת לתנועות לאומיות משני הצדדים - הציונות והתנועה לשחרור פלסטין - כמו גם לשלוש הדתות המונותאיסטיות. כל סנטימטר רבוע בירושלים רווי רגשות ולהט יותר מכל מקום אחר עלי אדמות. העיר עומדת בלבה של הדת היהודית זה 3,000 שנה, והיא אחד הסמלים המרכזיים של לידתה מחדש של ישראל כאומה. העיר גם מקודשת ל-1.2 מיליארד מוסלמים, ומסגדיה הפכו לסמלו של המאבק הלאומי הפלסטיני. כל פשרה בנושא ירושלים תעלה מיליוני מאמינים על בריקדות. ומנגד, אם ישתרר בעיר שלום, תהיה לכך השפעה אדירה על חיים של סובלנות הדדית ברחבי העולם כולו.

זה אתגר שנדחה לשלבים מאוחרים יותר במהלך שיחות אוסלו; כל המנהיגים והמתווכים הסכימו אז שירושלים תהיה הנושא האחרון שיועלה על סדר היום. ייתכן שזאת הייתה טעות. שני הצדדים חייבים להבין שאין שום סיכוי לשלום ללא פשרה היסטורית בירושלים. פשרה שכזאת דורשת יצירתיות רבה, ועוד יותר מזה, אומץ פוליטי. כל עוד לא תיפתר סוגיית ירושלים באופן שיספק את האינטרסים הבסיסיים ואת השאיפות של שני הצדדים, העיר תישאר פצצה מתקתקת בטבורו של המזרח התיכון. באזור משופע באמונות משיחיות וקיצוניות, אי אפשר לפסול את האפשרות של פירומניה פוליטית-דתית אשר תבעיר את ליבת האיזור . יתרה מזאת, תסכולם וזעמם של הפלסטינים מצד אחד, וקנאותם של המתנחלים מהצד האחר, מיתרגמים בימים אלה ממש לעימות מסוכן ברחובות ירושלים.

אין צורך בדמיון רב כדי לתאר תרחישי יום דין אפשריים שיתפרצו מתוך ירושלים. ולכן, גם בזמן המתיחות הנוכחית, חובה על כל הצדדים לשקול פתרונות אפשריים לירושלים שבזכותם תהיה העיר ראויה לשמה: עיר שלום.

בכיר פלסטיני העלה לא מכבר באזני אל-מוניטור רעיון מדיני שכזה. הוא מבוסס על מתווה קלינטון, וכולל את חלוקת העיר על פי העקרונות הבאים: השכונות היהודיות והאתרים הקדושים ליהודים יישארו בידי ישראל, ואילו השכונות הערביות והאתרים הקדושים לאיסלאם יועברו לידי פלסטין; הליך כירורגי הגיוני אבל קשה לביצוע. ואולם, כדי להבטיח ש"המטופל" יישאר בחיים, הועלתה הצעה שתוסיף תחושת אחריות וגאווה לתושבי העיר בני שני הלאומים. ההצעה היא להעביר לירושלים כשליש ממוסדות האו"ם לאזור מצומצם מחוץ לעיר תחת סמכות שיפוט בינלאומית. הסוכנויות שניתן יהיה להעביר לירושלים הן בעיקר המטות של כל כוחות שמירת השלום של האו''ם, וכן אונסק"ו, יוניצ"ף, ארגון הבריאות העולמי וארגון התיירות העולמי – כלומר כל אותן סוכנויות הקשורות באופן זה או אחר לעשיית שלום ברחבי העולם. מעבר שכזה יהפוך את ירושלים לבירת השלום העולמית, בניצוחן של שתי המארחות, ישראל ופלסטין.

שיתופה של ירושלים בין אומות העולם הינו חיוני, כי אף אומה לא יכולה לטעון לבלעדיות על ירושלים - עיר החשובה כל כך לשלוש דתות, עיר שאוכלוסייתה מעורבת כל כך. ומעל הכל, חובה עלינו להבין שהמהלך הזה חיוני לשלום בין ישראל לפלסטין, וכן לקראת פיוס הדרגתי בין ישראל לעולם המוסלמי. ירושלים היא לב לבו של הסכסוך גם בעיני רבים ממנהיגי ערב, כולל מלך מרוקו, שמחזיק בסמכות מיוחדת מטעם הליגה הערבית לדאוג לעתידה של ירושלים. יועצו הבכיר, אנדרה אזולאי, מודע לפתרון היצירתי שהעלו הפלסטינים, וכך אמר לאל-מוניטור: "זה פתרון ששווה לדון בו, אבל רק בין מנהיגים שוחרי שלום משני הצדדים".

וזה אכן התנאי ההכרחי. נתניהו שמע במו אוזניו את דבריו של אבו מאזן, על כך שבני עמו לא יסכימו לשרטט את גבולה של פלסטין מבלי לכלול בו את מזרח ירושלים - ללא הרובע היהודי והכותל המערבי. תוואי גבול זה - על בסיס קווי 67', כולל מזרח ירושלים - הוא המפתח לכל פריצת דרך אפשרית לאחר בחירות אמצע הקדנציה שייערכו בארצות הברית ב-4 בנובמבר. אבו מאזן הבהיר זאת בעצמו בנאום שנשא בתחילת החודש (1 באוקטובר).

מזכיר המדינה האמריקאי תומך במשא ומתן המבוסס על קווי 67', כדי למנוע פיאסקו בעקבות הצעד החד-צדדי שמתכננים הפלסטינים באו"ם, בתמיכתן של כמה ממדינות האיחוד האירופי. ממשלות בריטניה, צרפת וגרמניה הביעו תרעומת גלויה לאחר שנתניהו החליט לאחרונה לאשר תכנית בניה חדשה במזרח ירושלים. מקורות בכירים באיחוד האירופי בבריסל סיפרו לאל-מוניטור שהממשלות האירופאיות טרחו בנוסף לכך גם להביע תרעומת זו ישירות באזני וושינגטון. אך אפילו עבור האמריקאים, ירושלים היא "תפוח אדמה לוהט" שמסוכן מדי להניח על שולחן המשא ומתן. עם זאת, האירועים האחרונים בירושלים ממחישים היטב שכל ניסיון להתעלם מהנושאים הבוערים עלול להצית את האזור כולו. ולכן, דרושים היום עוד יותר מתמיד אומץ פוליטי ויצירתיות.