''התנועה'' מקפלת את הדגל המדיני

ביום חמישי בבוקר [2 באוקטובר], יממה לאחר פגישתם של בנימין נתניהו וברק אובמה, התברר שהאמריקאים שוב עמדו נדהמים נוכח קידום תוכניות בנייה בירושלים דווקא לקראת פגישה בין האישים ובתקופה כה רגישה. דובר הבית הלבן השתמש במילים חריפות במיוחד כדי להביע את עוצמת הגינוי לבנייה ("מרעילה את האווירה").

הגינוי האמריקאי חתם שבוע קשה למה שנותר מהתקווה לחידוש התהליך המדיני: נאומיהם של אבו מאזן [26 בספטמבר] ואחריו נתניהו [29 בספטמבר] בפני העצרת הכללית של האו"ם סתמו את הגולל על "שיחות השלום", והפלסטינים הודיעו כי יפנו לקבל הכרה מהאו"ם.

לכאורה, המצב הזה היה אמור להדאיג פוליטית את בנימין נתניהו, שכן למפלגת "התנועה" בראשות ציפי לבני אין מקום בקואליציית ימין שקברה סופית את התהליך המדיני.

אבל נתניהו יכול להיות רגוע. הצרות הפוליטיות שלו לא יגיעו מכיוונם של "מניפי דגל השלום" בממשלתו, שרי התנועה ציפי לבני ועמיר פרץ. הם, עושה רושם, לא מתכוונים לפנות את כיסאותיהם בקרוב, כפי שלא עשו זאת לאחר פיצוץ המשא ומתן בחודש אפריל [2014].

גבוהה גבוהה דיברו לבני ופרץ על תפקידם ההיסטורי עבור התהליך המדיני בממשלת בנט-נתניהו, כמי שיעמדו על המשמר ויובילו את נתניהו בדרך הנכונה. אבל בתום 18 חודשי שותפות, הם מצטיירים יותר ויותר כמשתפי פעולה עם אחת הממשלות הגרועות ביותר ליחסי ישראל-ארה"ב ולתהליך המדיני.

במקום לעשות חשבון נפש נוכח המשך ישיבתה בממשלה, בחרה לבני, בראיון לרשת ב' ביום חמישי [2 באוקטובר], להאשים את "הבית היהודי" כי היא מסכנת את המפעל הציוני.

לשווא מנסה בשבועות האחרונים ח"כ עמרם מצנע מהתנועה לשכנע את חבריו למפלגה שהגיעה העת לפרוש. הוא משוחח עם לבני באופן קבוע על כך, אבל לתדהמתו הוא מוצא את עצמו בדעת מיעוט. לאיש במפלגה, מלבדו, אין כוונה לפרוש מהקואליציה ולהפגין בכך מחויבות לאג'נדה עליה קמה התנועה ובגינה זכתה לשישה מנדטים בבחירות האחרונות [ינואר 2013].

"אני לא חושב שמבחינה ערכית ומוסרית אנחנו יכולים להמשיך לשבת בממשלה הזאת", אומר ח"כ מצנע לאל-מוניטור, "מאוד לא נוח לי להיות חבר בקואליציה שבהנהגתה (מתנחלים) משתלטים על בתים בסילוואן. זה לא סוד שאמרתי לציפי לבני, מזמן, בצורה הגלויה ביותר, שהיא צריכה לפרוש. זוהי ממשלה כושלת, בלי חזון ובלי יעדים, שמצליחה לשרוד רק בגלל שאין לה אלטרנטיבה. אני חושב שגם אם לא נפיל את הממשלה, נערער את יסודותיה ונפגין ערכיות. זוהי ממשלה רעה שמצעידה אותנו אל מציאות קודרת. אל אסון".

ביום חמישי בבוקר פרסמה לבני בדף הפייסבוק שלה פוסט קצר המסכם את ביקורה האחרון בארה"ב, ובין השאר כתבה: "ביומיים האחרונים בוושינגטון עסקתי בשני העולמות – המשפטי והמדיני. נפגשתי, בין היתר, עם מזכיר המדינה קרי וסוזן רייס היועצת לביטחון לאומי, וייצגתי את ישראל בכנס בינלאומי לטיפול בתופעת הטרדות מיניות של ילדים ברשתות חברתיות".

בדבריה לא הייתה אף מילה על קריסת התהליך המדיני שהיא ממונה עליו בממשלה, או על תכניות הבנייה מעבר לקו הירוק הפוגעות במערכת היחסים עם הממשל האמריקאי. דומה שלבני קיבלה החלטה אסטרטגית להיצמד לכסאה ויהי מה. אחרת, קשה להסביר מדוע היא ממשיכה לשבת בממשלה ימנית שבה אלמנטים קיצוניים, כשלעומד בראשה אין כל כוונה לקיים משא ומתן מחייב עם הפלסטינים – הדגל שכאמור לבני מיטיבה להניף.

כדי להדוף את הביקורות עליה, לבני יוצרת לעצמה יחסי ציבור המבטאים עשייה. כך לדוגמה, אנשיה דאגו לספר לעיתונאים ששעות בודדות לאחר נאומו התוקפני של נתניהו באו"ם, נועדה שרת המשפטים עם ג'ון קרי, במשרדו, במטרה להעלות רעיונות יצירתיים למשא ומתן נוכח ההזדמנויות החדשות באזור.

הדלפה נוספת מכיוונה של לבני סיפרה על ארוחת ערב סגורה בניו יורק, אליה הוזמנה כשרה הממונה על המשא ומתן, ובה נכחו מנהיגים ממדינות ערב בהם גם ממדינות שאינן בקשר עם ישראל.

הפרסומים הללו אינם מקריים: באין תוכן מדיני ובאין תהליך מדיני לבני מייצרת כלפי חוץ אווירה של עשייה, ויוצרת תחושה שהיא פועלת להשגת השלום המיוחל. במלייה הפוליטי מכנים זאת "התקרנפות".

אבל לא יהיה זה נכון להפיל את מלוא האשמה על לבני. יש לה שותף בכיר לדרך, גם הוא שר בממשלת נתניהו, שעזב את מפלגת העבודה [דצמבר 2012] בטענה שהיו"ר שלי יחימוביץ' ויתרה על החזון המדיני שהוא בנפשו.

השר פרץ הוא פוליטיקאי לוחמני שיודע כיצד מנהלים משבר פוליטי כדי להשיג יעד. לכן מפליא לראות גם אותו ממשיך לשבת בממשלה שכבר מזמן ברור כי איננה מתכוונת לקדם הסכם עם הפלסטינים. אם פרץ סבור שנתניהו וליברמן ובנט צודקים ואבו מאזן אינו פרטנר, שיקום ויגיד זאת בקולו; שיודיע למצביעיו שהניף דגל לבן בכל הנוגע לשלום. אבל אם הוא עדיין מאמין במסלול המשא ומתן עם הפלסטינים, עליו להתפטר מהממשלה עכשיו.

מקומה של התנועה באופוזיציה. יחד עם העבודה ומרצ. העניין הוא שלפוליטיקאים משופשפים כמו לבני ופרץ תימצא תמיד הדרך להסביר מדוע הם נאחזים בשררה. הם תמיד יכולים לטעון שכרגע נבדקים בחשאיות כיוונים חדשים עם מדינות ערב לקידום התהליך.    

השר לשעבר אופיר פינס (העבודה) היטיב לתאר השבוע את הרפיון בשמאל-מרכז הפוליטי. בפוסט נוקב הוא תהה מדוע מפלגות המרכז והשמאל ממלאות פיהן מים נוכח רכישת הדירות בשכונת סילוואן בידי מתנחלים, וקבע: "היה מחנה שלום בישראל ואיננו עוד".