ביום רביעי, לפני שבוע בדיוק, [27 באוגוסט] תקף מטוס קרב של חיל האוויר הסורי את עמדות המורדים באזור קוניטרה. המטוס חזר בשלום לבסיסו, אי שם בסוריה. בימים רגילים, אין מצב שמטוס שמופיע מעל קוניטרה, ממש על קו הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה, יחזור הביתה בשלום. מערכות היירוט הישראליות, יחד עם חיל האוויר הישראלי, נמצאים בכוננות מתמדת. זיהוי של מטוס קרב זר מתחכך בקו הגבול הצפוני היה מוביל בתקופה אחרת ליירוטו המיידי. זה לא קרה. ההערכה היא כי ישראל שקלה והחליטה "להעלים עין", לתת למטוס הסורי לבצע את משימתו ולא להפילו. זה יכול לנפק רמז לנטייה הישראלית בימים אלה להעדיף את אסד על פני המורדים.
חלפו כמה ימים. ביום ראשון השבוע [31 באוגוסט] יורט כלי טיס בלתי מאויש שהיה באותו אזור בדיוק. טיל "פטריוט" של חיל האוויר, מסוללה המוצבת בגליל העליון, שוגר לעברו והפיל אותו ללא קושי. בתחילה נמסר כי מדובר במל"ט סורי. אחר-כך החלו להתפרסם ידיעות כי ככל הנראה מדובר במל"ט איראני, הנמצא בשירות סוריה. האם ישראל התחרטה? האם ישראל הפעילה שיקול דעת נוסף והחליטה שמל"ט איראני על גבולה הצפוני זו חצייה של קו אדום? האם אכן מדובר במל"ט איראני והאם הייתה ישראל יכולה לדעת את זה בזמן אמיתי?
כשהאירוע מתרחש, יש למקבלי ההחלטות בדרג הצבאי והמדיני שניות ספורות לקבל החלטה. רמת הגולן היא שטח זעיר לכשעצמו, מטוס קרב יכול לחצות את ישראל כולה תוך דקות ספורות. ביום רביעי הייתה העלמת עין, ביום ראשון היה יירוט. אין דבר שמסמל טוב יותר את המחלוקת הישראלית הפנימית, את הקושי לקבל החלטה, את המבוכה הישראלית, שהיא כלל עולמית, באשר למצב המורכב כל כך בסוריה. איך תדע ישראל את מי להעדיף: אסד הרצחני, בעל הברית של איראן וחיזבאללה, אך זה שיודע לשמור על מילתו ותחת שלטונו הייתה רמת הגולן שקטה לחלוטין 40 שנה, או "המורדים", אותו ערב רב של כנופיות, חלק קטן מהן חילוניות ופרגמטיות, רובן ג'יהאדיסטיות מטורללות לחלוטין?
ברמת המקרו, ישראל החליטה מזמן "לשבת על הגדר" בכל הקשור למלחמת האזרחים הסורית. כפי שראש הממשלה מנחם בגין איחל, בזמנו, "בהצלחה לשני הצדדים" במלחמת איראן-עיראק, מבחינת ישראל הכאוס בסוריה ברמה האסטרטגית אינו שלילי. הצבא הסורי, שנחשב לאחד האיומים המרכזיים על הביטחון הלאומי הישראלי, ירד מסדר כוחות האיומים הנוכחי. החזית הצפונית, ככזו שמהווה סכנה קיומית, בוטלה. המשך המצב של כתישה הדדית, סוריה מדממת, שסועה ומחולקת בין כוחות שונים, אינו גרוע מבחינת ישראל.
אבל ישנה גם רמת מיקרו, והיא חזית רמת הגולן. ב-40 השנים האחרונות נהנתה ישראל משקט מוחלט ברמת הגולן. האזור הפך לפנינת תיירות שלווה, פסטורלית, עם יקבי יין, חוות חקלאיות, מסלולי טיולים ויישובים שוקקים. אסד התיש את ישראל דרך חיזבאללה. "ציר הרשע" של טהרן, דמשק וביירות התעמת עם ישראל לאורך הגבול הלבנוני. רמת הגולן הפכה לאזור שלום. לא מעט קולות בישראל מתעוררים עכשיו ולועגים לכל אלה שהטיפו לשלום בין ישראל וסוריה, כולל החזרת רמת הגולן לחאפז אל-אסד, ואחריו לבשאר. "מה היה קורה אם אכן היה נכרת שלום כזה בזמנו?" אומרים המבקרים, שנמנים גם על המרכז הפוליטי (ולא רק על הימין), "עכשיו ג'בהת אל נוסרה היו יורים על טבריה, משתלטים על ימת כינרת ומסכנים את הגליל. מזל שיש לנו את רמת הגולן".
הטענה הזו הגיונית, אבל פחות רלוונטית. ההסתכלות אחורה מיותרת, כשכל כך הרבה סכנות צפונות במבט קדימה. מבחינת רמת הגולן, השתלטות של כנופיות מורדים על השטח הגובל בישראל עלולה להפוך את הגולן לאזור ספר מוכה טרור, להחזיר את מלחמת ההתשה, ליצור מציאות של פיגועים נגד היישובים והתיירות ולהפוך את חייהם של הישראלים בגולן לגיהינום.
על הרקע הזה, ניכרת ההססנות הישראלית. "אנחנו לא יכולים לתמוך באסד," אמר לי לפני כשבועיים מקור בטחוני ישראלי בכיר ביותר, "מדובר באדם שטבח עשרות ומאות אלפים מבני עמו והשתמש בנשק כימי נגד אזרחים. אבל מצד שני, אנחנו לא עיוורים למציאות של הג'יהאד הרצחני בסגנון דאע"ש שמשתלט על חלקים ניכרים מהאזור. את התופעה הזו חובה לעצור. כן, אנחנו מעדיפים את המציאות הקודמת על הגולן, את השקט, את הכתובת שיש בצד השני, את קיום ההסכמים, אבל זה לא אומר שאנחנו מתכוונים לאמץ את אחד מהצדדים במאבק שניטש שם. בשלב הזה אנחנו עוקבים בדריכות אחר המתרחש, מתכוננים לכל תרחיש ונדע גם להגיב אם יהיה צורך".
גם מדיניות התגובה בעייתית. על מה מגיבים? האם כל פצצת מרגמה תועה ש"זולגת" מהקרבות הכבדים הניטשים כעת סמוך לגדר הישראלית, צריכה לגרור בעקבותיה מיד שיגור של טיל "תמוז" לעבר מטרה בסוריה? ואם כן, איזה מטרה בדיוק? איך אפשר לדעת מי הצד שירה את המרגמה מלכתחילה, כי הרי זה הצד שצריך להעניש?
"מציאות מורכבת ביותר", כך מכנים בצה"ל את המתרחש עכשיו בצד השני של הגדר ברמת הגולן. בזמן שהמאמר הזה נכתב, מבצע צבא אסד מתקפת נגד כבדה נגד המורדים, במטרה להחזיר לידיו את "סמל השלטון", קרי מעבר הגבול בקוניטרה, ולייצב את האחיזה בעיר עצמה. עוד לא ברור מה יהיה גורלה של המתקפה הזו, האם אסד יחזיר לעצמו את הגולן, או שמא יאבד אותו. כל מה שנותר לישראל לעשות, זה לעקוב אחר האירועים בדריכות.