"פעם יצא אבא גברא-הנא לבקר בכפר לליבלה. בדרך הופיעה מולו חבורה עליזה. אחד מאנשי החבורה הצביע על הכרס הגדולה של אבא גברא-הנא ואמר לחבריו: 'אנחנו צריכים להודות לאיש הזה שהביא איתו שקית זרעים גדולה ומלאה. השדות הריקים שלנו מחכים לזריעה'. האנשים בחבורה פרצו בצחוק. אבא גברא-הנא נעלב, אבל מיד צץ במוחו רעיון. הוא הצביע על הקרחת הגדולה והמבריקה של האיש ואמר: 'אני לא בטוח אם כמות הזרעים שהבאתי תספיק לחלקת השדה הגדולה והריקה הזאת'. האנשים בחבורה פרצו בצחוק. הם הבינו שלפניהם עומד אבא גברא-הנא, הלץ הידוע". (מתוך סיפור עם אתיופי)
"עבור העולים מאתיופיה, אבא גברא-הנא הוא הרשל'ה האתיופי", אומרת ח"כ פנינה תמנו-שטה, סגנית יו"ר הכנסת ויו"ר השדולה למען יוצאי אתיופיה בישראל, שעלתה בגיל שלוש מאתיופיה לישראל. "יש תחושה שהספרות האתיופית אנמית, כיוון שההורים שלנו לא תמיד ידעו קרוא וכתוב, אבל האמת היא שהספרות של יהדות אתיופיה מפותחת, מלאה במשלים וניבים יפהפיים ומורכבים. זו פשוט ספרות אחרת, שעוברת בעל פה".
