דילוג לתוכן העיקרי

אפקט "צוק איתן": הימין פורח

הציבור בישראל שובר ימינה ומחזק את "הבית היהודי" – כך עולה מסקרים שבוצעו עם תום הלחימה בעזה. אבל בעוד בימין צפויים לנתניהו מאבקי הנהגה מול בנט וליברמן, ההיסטוריה מציבה בפניו הזדמנות לזכות דווקא בקולות המרכז.
Israeli Economy minister Naftali Bennett arrives to attend the weekly cabinet meeting on April 6, 2014. AFP PHOTO/GALI TIBBON        (Photo credit should read GALI TIBBON/AFP/Getty Images)

"להרים את הראש. זה הזמן לעמוד ולהצדיע לצה"ל ולחיילים על ההקרבה, המסירות והרעות שהפגינו בתקופת הלחימה. אין צבא כזה בעולם, אין פקודה שהוא לא יודע לבצע, ואין לנו תקומה בלעדיו".

מאחורי פרץ הגאווה הלאומית הזה עומד יו"ר "הבית היהודי" ושר הכלכלה נפתלי בנט, שחיבר למחרת ההודעה על הפסקת אש [27 באוגוסט] פוסט ארוך שכל כולו שירת אהבה פטריוטית למדינת ישראל. את הפוסט עיטר בנט בתמונת לוחמים מאובקים שצולמו בעיצומה של הלחימה בעזה.

כצפוי, הפוסט של בנט הפך ללהיט פייסבוק. יותר מ-800 שיתופים וכ-12,895 לייקים, לא רק מקרב מעריציו הקבועים.

למרות שהרבה להשמיע ביקורת קטלנית על חולשתם של ראש הממשלה ושר הביטחון מול חמאס, איכשהו הצליח בנט לא להיחשב כגיס חמישי בתוך הקבינט בעיצומה של הלחימה. למרות שאמר דברים לא פחות חריפים משר החוץ אביגדור ליברמן, נשמע בנט ענייני יותר ממנו. אולי בזכות עברו הצבאי כקצין ביחידה מובחרת.

בנט קרא למיטוט חמאס וזינב לאורך כל הלחימה בראש הממשלה, כשהוא צובר עוד ועוד נקודות בימין על חשבונו. הנזיפה שספג מנתניהו –  שדרש ממנו במהלך ישיבת קבינט [20 באוגוסט] להפסיק לבקר את מדיניות הממשלה בתקשורת, רק חיזקה את מעמדו של בנט בחוגי הימין.

פוליטית, בנט הוא כנראה המרוויח הגדול ממבצע "צוק איתן". סקר עיתון הארץ שנערך מיד אחרי הפסקת האש [27 באוגוסט] העניק לו 17 מנדטים, חמישה יותר מכוחו היום. בכך הפכה "הבית היהודי" למפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד. לפי הסקר, בנט משאיר את ליברמן מאותגר עם 11 מנדטים בלבד.

כצפוי, אחרי אירוע ביטחוני משמעותי כמו מבצע "צוק איתן" גוש הימין התחזק, והוא מונה לפי הסקר 69 מנדטים (יחד עם המפלגות החרדיות). זהו שינוי מגמה מהבחירות האחרונות [2013] בהן נרשם כמעט תיקו בין הגושים ונראה היה שההקצנה לימין נבלמת. לפיד, שהצליח בבחירות האחרונות לגנוב קולות מהליכוד, מאבד אותם בחזרה לימין.

הסקר מצביע גם על חוסר היכולת של גוש השמאל-מרכז להציע לבוחרים אופק אטרקטיבי או מועמד מוביל לראשות הממשלה. כל מפלגות השמאל-מרכז נחלשו על פי הסקר: העבודה עם 14 מנדטים (לעומת 17 בסקרים קודמים) ומרצ עם שבעה מנדטים (אחרי שעלתה בסקרים קודמים לגבהים חדשים של 12 מנדטים); מפלגת השמאל-מרכז הגדולה כיום, "יש עתיד" של לפיד, ממשיכה לקרטע עם 12 מנדטים בלבד, שבעה פחות מהישגה בבחירות.

מנגד הימין חווה פריחה. נתניהו זוכה עדיין לציונים הגבוהים ביותר בהתאמה לראשות הממשלה, ולמרות הירידה באחוזי הפופולריות שלו בסיום "צוק איתן" לא קמה לו אלטרנטיבה מנהיגותית באף אחד מהגושים. בינתיים האתגרים שלו הם בתוך הימין ולא מחוצה לו. בנט וליברמן הם כאב הראש שלו, והם נלחמים מולו על מאגר קולות הימין – שלושתם מאמינים ששם עתידם מצוי.

בנט, כמו ליברמן, עבד בעבר תחת נתניהו. שניהם רואים את עצמם בעתיד כמנהיגי הימין, אחרי עידן נתניהו, ולכן שניהם פזלו בשלבים מסויימים אל עבר הליכוד כפלטפורמה לכיבוש היעד: בנט, לפני שכבש את "הבית היהודי", נערך להתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת; ליברמן, שהתאחד עם נתניהו בבחירות האחרונות, הפך ברעיון למזג את "ישראל ביתנו" בתוך הליכוד ולהתמודד על ראשותו. לאחר זיכויו המוחלט [נובמבר 2013], ליברמן אפילו פלרטט עם המרכז כשהידק יחסים עם ארה"ב והחל להישמע מתון מדינית, עד שנראה היה כמבוגר האחראי בממשלה.

בימי מבצע "צוק איתן" הפכה האפיזודה הזאת של ליברמן לזיכרון רחוק. נטול עכבות הוא הסתובב בין יישובי הדרום המופגזים, כינס מסיבות עיתונאים מאולתרות ויצא תוך כדי לחימה נגד מדיניותו הרופסת, לדעתו, של ראש הממשלה (שאת השותפות עמו פירק רגע לפני שהחלה המערכה בעזה). בניגוד לבנט, מבצע "צוק איתן" לא שדרג את ליברמן, לכל היותר הוא הצליח לשמור על כוחו. עתה הוא יאלץ להאבק בתוך גוש הימין מול יריב צעיר ואטרקטיבי שמבעיר את הימין מבפנים.

ליברמן מחפש בימים אלה את דרכו אל לב הימין. הוא חווה תהליך לא פשוט בו חלק מהאלקטורט הרוסי עזב את "ישראל ביתנו" לאחר שכבר הפך ל"ישראלי" ואינו רואה עצמו שייך לסקטור הרוסי.

ב-22 באוקטובר תחזור הכנסת מפגרה ארוכה. עד אז ניתן יהיה לאמוד את האפקט של "צוק איתן" על המערכת הפוליטית, ולהעריך האם פנינו להקדמת הבחירות.

מבחינת נתניהו התמונה מורכבת ומסובכת. מצד אחד הוא מאוגף בימין על ידי כוחות חזקים שקוראים תיגר על מנהיגותו, גם בתוך הליכוד. מצד שני הוא שוב מקבל הזדמנות לאסוף אליו את קולות המרכז, אם יחליט לפעול במנותק מהבייס הימני שלו. בכל שנותיו בראשות הממשלה הוכיח נתניהו, שברגע האמת היאחזותו באלקטורט הימני חזקה מהכל. לכן כל אימת שנראה היה שהוא מתמרכז, הוא מיהר לחזור אל חיק הימין. כך היה אחרי "נאום בר אילן" והקפאת הבנייה.

כעת ההיסטוריה מציבה בפניו שוב הזדמנות לזכות בקולות המרכז, אם יחליט לפעול לטובת הסדר מדיני. בעוד בימין צפויים לו מאבקי הנהגה לא פשוטים, דווקא המרכז הפוליטי יכול לחבק אותו ולהעניק לו פעם נוספת את ראשות הממשלה.

 

More from Mazal Mualem