זמן קצר אחרי שהפסקת האש בין חמאס לישראל נכנסה לתוקפה [26 באוגוסט], יצא הד"ר מחמוד א-זהאר ממחבואו והחל במסע ניצחון רכוב ברחובותיה של העיר עזה. מאות עזתים אוהדים הריעו לו, נדחפו לעבר המכונית שהסיעה אותו ונאבקו ללחוץ את ידו. הוא נראה מחויך ומרוצה.
א-זהאר, רופא מנתח במקצועו ואחד המנהיגים החריפים והמתוחכמים ביותר של תנועת חמאס, יודע שעתה, משתמה המלחמה הגדולה עם ישראל, מתחיל הקרב הגדול על הנהגת התנועה ועל מוקדי ההשפעה המרכזיים שלה. לכן, עוד לפני ששקע עשן המלחמה שהיתמר מעל העיר עזה, א-זהאר מיהר לצאת ממחבואו (מתחת לבית החולים "שיפא"?) וביקש לקטוף את פירות הניצחון – כלומר לחזור למרכז העשייה בחמאס, אחרי שהורחק ממנו לפני פחות משלוש שנים [2011].
ראש הלשכה המדינית, ח'אלד משעל, הנחשב ליריבו הפוליטי המר של א-זהאר, ניהל מולו מאבק איתנים ודאג שלא יצליח להיבחר למועצת א-שורא (הגוף העליון של התנועה) ולמעשה נישלו מכל התפקידים המרכזיים שנשא בעבר. א-זהאר, שועל פוליטי בעצמו, לא ויתר ולא נכנע. הוא ידע לנצל היטב את הקשרים שרקם במהלך השנים עם המשטר באיראן, והיה למעשה היחיד בחמאס שהשיג מענקים כספיים מטהרן. אלה הופנו לזרוע הצבאית של התנועה. כך, בזכות הכסף האיראני, ובזכות השנים שעמדו לזכותו כמנהיג קשוח ולא פרגמטי בתנועתו, הצליח א-זהאר לשמור על קרבה הדוקה ולהשפיע על ראשי הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-קסאם. הם היו זקוקים למשאבים כספיים אחרי שכל מקורות המימון האחרים יבשו והתאדו.
חמאס היא תנועה של מרכזי שליטה רבים. בזמן שההנהגה בעזה ניהלה מאחורי הקלעים מאבק מר בראש התנועה ח'אלד משעל, הוא ראה במבצע "צוק איתן" הזדמנות נדירה לחיזוק מעמדו שנחלש עם השנים. משעל כבר חש בעבר שהגיע לסוף דרכו בתנועה. בינואר 2012, כשסבר שההתנגדות למנהיגותו גוברת, הוא הודיע על התפטרותו ואמר כי לא יציג יותר את מועמדותו למועצת א-שורא. "אהיה חייל נאמן בחמאס, אבל לא אנהיג", קבע אז.
אבל מבצע "עמוד ענן" החזירו לעניינים. בסיומו הוא הגיע לעזה כדי לשאת את נאום הניצחון ושם, על הבימה הענקית, התמלא מחדש בתשוקה לשוב ולהתמודד על ההנהגה ולרסק את מתנגדיו.
אבל מאז שנבחר שוב הצליח משעל, בסדרת החלטות שגויות שקיבל, לדרדר את תנועת חמאס לשפל הגרוע בתולדותיה. זו הסיבה שהשפעתו הלכה ופחתה, וכיסי ההתנגדות לו ברצועה גברו. משעל לא הצדיק יותר את התפקיד שנתפר עבורו, ראש הלשכה המדינית והאחראי העיקרי לאיסוף כספים, כי הכסף כבר לא זרם כבעבר.
אבל כמו "עמוד ענן", כך גם מבצע "צוק איתן" החזיר אותו לקדמת הבמה. משעל העניק ראיונות זחוחים לתקשורת הבינלאומית, קיבל אחריות לרצח הנערים בגוש עציון, ודיבר בפאתוס רב על תפקידה ההיסטורי של "ההתנגדות" בעזה. כשמנהיגי התנועה בעזה סברו שכל יום נוסף של לחימה משמעותו עוד יום של הרס הרצועה, וכי יש להתפשר ולחפש מוצא של כבוד לסיום, משעל סירב להקשיב ועודד את מוחמד דף להמשיך להילחם.
לאחרונה החל חיל האוויר הישראלי למוטט את רבי הקומות של עזה. המסר היה ברור: אם משעל ימשיך להתעקש, עזה תמשיך להיהרס. "המגדלים הנופלים", כך התברר, הפעילו לחץ אדיר על הנהגת חמאס בעזה להתגמש. הם כאמור היו מוכנים לקבל מזמן את היוזמה המצרית והבטחה מעורפלת לדיונים עתידיים על נמל ימי ושדה תעופה. העיקר לסיים את המערכה ולצאת ממנה בחיים.
מבצע "צוק איתן" חידד את המתח הרב בין הנהגת עזה החיה ברצועה לבין ח'אלד משעל, שניסה ממקום מושבו בקטאר להשיב לעצמו את היוקרה והכוח שאבדו לו עם השנים. ספק אם החזית שנוצרה כעת בעזה נגדו תסייע לו לשמר את מעמדו.
הלחץ על משעל נשא פרי רק כאשר ראש ממשלת חמאס לשעבר, איסמעיל הנייה, בישר בצעד חריג על התקדמות דרמטית במשא ומתן בקהיר. אליו הצטרף יריב פוליטי נוסף של משעל, מוסא אבו מרזוק. כולם ניסו לכפות על המנהיג הסרבן בקטאר לקבל את המתווה המצרי, והבהירו לו שאם ימשיך להתעקש הוא יאלץ לשאת בתוצאות. אם לאחר מבצע "עמוד ענן" משעל הגיע לעזה דרך מעבר רפיח והשתתף בעצרת הניצחון, ספק אם עכשיו תדרוך כף רגלו בעזה ההרוסה. חלק משמעותי באחריות להריסותיה מונח על כתפיו.
מבצע "צוק איתן" יירשם כנקודת מפנה משמעותית, דרמטית, בחיי התנועה. היא נחלצה משפל חסר תקדים למעמד המאפשר לה להנציח את שלטונה מעתה לאורך שנים. הנייה, א-זהאר וגם משעל, כולם חשים הוקרה גדולה לזרוע הצבאית של הארגון ובעיקר לעומד בראשה, האיש בעל מיליון הנשמות מוחמד דף.
"אנו עומדים בשערי הבנות פוליטיות אשר יכתירו את עמידותו הנצחית של עמנו ומילוי הבטחות 'ההתנגדות' (המוקאוומה)", אמר איסמעיל הנייה [26 באוגוסט] בנאום שנועד להאיץ במשעל להתפשר על ההבנות. כלומר את ההילה להצלחה הוא העניק מטבע הדברים ל"התנגדות", שהבטיחה להסיר את הסגר וקיימה את ההבטחה.
רבות נכתב על הזרוע הצבאית של חמאס, שעם השנים דמתה לגולם שקם על יוצרו. מוחמד דף ימשיך להיחשב בקרב הפלסטינים כאגדה; בתנועת חמאס, בהנחה שהוא חי ומתפקד, דף הוא האיש שעל פיו יישק דבר. ברצותו, הפסקת האש עם ישראל תחזיק מעמד. אם לא ירצה, ההבנות יקרסו ברגע אחד.