זמן קצר אחרי שהפסקת האש בין חמאס לישראל נכנסה לתוקפה [26 באוגוסט], יצא הד"ר מחמוד א-זהאר ממחבואו והחל במסע ניצחון רכוב ברחובותיה של העיר עזה. מאות עזתים אוהדים הריעו לו, נדחפו לעבר המכונית שהסיעה אותו ונאבקו ללחוץ את ידו. הוא נראה מחויך ומרוצה.
א-זהאר, רופא מנתח במקצועו ואחד המנהיגים החריפים והמתוחכמים ביותר של תנועת חמאס, יודע שעתה, משתמה המלחמה הגדולה עם ישראל, מתחיל הקרב הגדול על הנהגת התנועה ועל מוקדי ההשפעה המרכזיים שלה. לכן, עוד לפני ששקע עשן המלחמה שהיתמר מעל העיר עזה, א-זהאר מיהר לצאת ממחבואו (מתחת לבית החולים "שיפא"?) וביקש לקטוף את פירות הניצחון – כלומר לחזור למרכז העשייה בחמאס, אחרי שהורחק ממנו לפני פחות משלוש שנים [2011].
ראש הלשכה המדינית, ח'אלד משעל, הנחשב ליריבו הפוליטי המר של א-זהאר, ניהל מולו מאבק איתנים ודאג שלא יצליח להיבחר למועצת א-שורא (הגוף העליון של התנועה) ולמעשה נישלו מכל התפקידים המרכזיים שנשא בעבר. א-זהאר, שועל פוליטי בעצמו, לא ויתר ולא נכנע. הוא ידע לנצל היטב את הקשרים שרקם במהלך השנים עם המשטר באיראן, והיה למעשה היחיד בחמאס שהשיג מענקים כספיים מטהרן. אלה הופנו לזרוע הצבאית של התנועה. כך, בזכות הכסף האיראני, ובזכות השנים שעמדו לזכותו כמנהיג קשוח ולא פרגמטי בתנועתו, הצליח א-זהאר לשמור על קרבה הדוקה ולהשפיע על ראשי הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-קסאם. הם היו זקוקים למשאבים כספיים אחרי שכל מקורות המימון האחרים יבשו והתאדו.
חמאס היא תנועה של מרכזי שליטה רבים. בזמן שההנהגה בעזה ניהלה מאחורי הקלעים מאבק מר בראש התנועה ח'אלד משעל, הוא ראה במבצע "צוק איתן" הזדמנות נדירה לחיזוק מעמדו שנחלש עם השנים. משעל כבר חש בעבר שהגיע לסוף דרכו בתנועה. בינואר 2012, כשסבר שההתנגדות למנהיגותו גוברת, הוא הודיע על התפטרותו ואמר כי לא יציג יותר את מועמדותו למועצת א-שורא. "אהיה חייל נאמן בחמאס, אבל לא אנהיג", קבע אז.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
