דילוג לתוכן העיקרי

ח"כ שפיר: לדרום אין כסף – ליהודה ושומרון יש

במשך החודש האחרון הסתובבה סתיו שפיר בין בתי האבלים של צוק איתן ופגשה צעירים חסרי תקווה: ''מה שהדור הזה זקוק לו יותר מכל זה תקווה - לדעת שהבית שלנו חזק, ושיש למדינה אחריות כלפינו וכלפי העתיד שלנו''.
Stav Shafir main.jpg

ביום רביעי בבוקר (13 באוגוסט) התייצבה ח"כ סתיו שפיר (עבודה) בוועדת הכספים של הכנסת עם מטרה ברורה אחת: לגרור את יו"ר הוועדה, ח"כ ניסן סלומינסקי מהבית היהודי, לחשוף את "הדיל". לטענתה, בין הבית היהודי ליש עתיד נרקמה עסקה, שבמסגרתה שר האוצר ויו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, יעביר עשרות מיליוני שקלים להתנחלויות ולמועצות הדתיות. בתמורה סלומינסקי יפעל להעביר בוועדה את תוכנית הדגל של לפיד - מע"מ אפס על רכישת דירה ראשונה.

יום קודם התפתחה תגרה בין שפיר, בת 29 וצעירת חברי הכנסת, לבין סלומינסקי הפוליטיקאי הדתי הוותיק. מהצד העימות ביניהם נראה כמו התנגשות בין הפוליטיקה החדשה לפוליטיקה הישנה. היא, אחד מסמלי המחאה החברתית, שמקדישה ימים ולילות כדי לחשוף קומבינות תקציביות. הוא, חלק מהשיטה הישנה, שבה נהוג לעשות העברות כספים הרחק מעיניו של הציבור.

סלומינסקי כינס את הוועדה ביום שלישי כדי לאשר העברת 3.8 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בעקבות מבצע צוק איתן. לחברי הוועדה נאמר ש-125 מיליון שקלים יקוצצו לשם כך מתקציב התחבורה הציבורית. שפיר התקוממה וביקשה הסברים. היא שאלה מדוע בדיון אין נציג ממשרד התחבורה כדי שיענה על שאלות בנושא. בינה לבין סלומינסקי התפתח ויכוח עד שהוא הורה על הוצאתה מהאולם באמצעות סדרנים. יום למחרת הם התעמתו שוב: שפיר האשימה אותו ב"דיל מלוכלך", והוא קרא לעברה שהיא משקרת.

חברת הכנסת סתיו שפיר, הפגנה,  2014
 

בראיון לאל-מוניטור שפיר מספרת על החודש האחרון, שבו עברה בין משפחות הרוגי הלחימה בעזה ופגשה צעירים וצעירות אידאליסטיים, שביקשו ממנה להמשיך להילחם בכנסת נגד השיטות הישנות. שפיר רואה את עצמה, לפני הכל, כנציגה של דור שלם שהממשלה לא סופרת. "הם עושים עכשיו שימוש ציני במצב הביטחוני כדי להעביר כסף להתנחלויות במקום לדאוג ליישובים בדרום", היא אומרת.

אל-מוניטור: את בטוחה בנוגע לדיל בין יש עתיד לבית היהודי?

שפיר: אני חושבת שיש דיל מאוד מלוכלך בין הבית היהודי ליש עתיד. הרי הבית היהודי התנגדו למע"מ אפס. פתאום סלומינסקי מכנס דיון פגרה דחוף ומנסה להעביר 20 מיליון שקל להתנחלויות ו-60 מיליון שקל למועצות הדתיות – כשכל זה בא בחבילה עם תוספת לתקציב הביטחון. לצורך כך מקצצים 125 מיליון שקל מהתחבורה הציבורית, ועוד 300 מיליון ממשק המים ו-12 מיליון מסיוע למחוסרי דיור.

בסך הכל ביקשתי לחשוף את הדיל, להבין מה הסיפור מאחורי הקלעים ולמה פוגעים בתחבורה הציבורית. אבל הוא לא ענה לי, בגלל שהוא לא מוכן לספר את האמת. האלימות כלפיי מוכיחה שיש לו מה להסתיר.

אני כבר שנה עושה את המאבק הזה, והיה לי ברור שאני נוגעת בשיטה שמשרתת את הקומבינטורים שבלעדיה אין להם את הפלטפורמה להעביר מיליארדים ולעשות את כל הקומבינות המלוכלכות שלהם.

כל זה קורה בשעה שיישובי הדרום חיים כבר 14 שנה תחת איומים, ועכשיו גם גילו שיש להם מנהרות תקיפה מתחת לבית. ילדים שם נזקקים לטיפול פסיכולוגי - ולא עבר אליהם עדיין שקל אחד. זה ממש חרפה בעיניי לא להעביר כספים לדרום. הצורך המיידי הוא בחיזוק הביטחון בשדרות, אשקלון, נחל עוז, כפר עזה – אלה לא יישובים חזקים, יש שם אוכלוסייה חלשה גדולה של עניים ועולים חדשים.

במקומות האלה זקוקים באופן דחוף לתקציבים חברתיים, לשירותים חברתיים, לשיקום עסקים. במדינה נורמלית היו שולחים עובדים סוציאליים לכל בית במקומות האלה ובודקים איך אפשר לעזור. לעומת זאת, ליהודה ושומרון יש כסף. זו צביעות מכוערת.

אל-מוניטור: את תמכת במלחמה יחד עם חברי סיעת העבודה.

שפיר: אני בוחנת כל דבר לגופו. אני לא שייכת לחלק בשמאל שמתנגד אוטומטית לכל מבצע צבאי. אי אפשר היה שלא לתקוף [את חמאס] בחזרה, אבל צריך לבדוק מה הביא למצב הזה. הרי נתניהו דיבר ב-2009 על חיסול החמאס, ומאז זה רק הסתבך. ברגעים אלה הוא מנהל עם אותו חמאס משא ומתן.

בכל תחום שלא מסתכלים עליו, אין אסטרטגיה רצינית.

אל-מוניטור: את רואה את עצמך כנציגת הדור הצעיר?

שפיר: ככל שמדשדשים בתוך חוסר ההחלטיות של נתניהו, מבינים שלממשלה הזאת אין מה להציע לדור שלי. הממשלה הזאת לא חושבת קדימה. היא לא מבטיחה את עתידנו הכלכלי והביטחוני. בשבועות האחרונים הסתובבתי מבית לבית בין המשפחות האבלות של מבצע צוק איתן, ופגשתי שם הרבה אנשים צעירים, ואנשי מילואים, גם בגילי. אלה משפחות מדהימות של צעירים שהקריבו את החיים, והסתכלתי על הצעירים האלה שהממשלה לא נותנת להם כלום. אין כאן תקווה. הרי הסדר מדיני יקפיץ כאן את הכלכלה ופתאום נראה פה אופק.

אל-מוניטור: את חוששת שהצעירים יתייאשו ויעזבו?

שפיר: לא. רוב רובם של הצעירים מהדור הזה ימשיכו להילחם על הבית שלנו. הם רוצים לחיות פה, אבל המלחמה הזאת דורשת החלפת שלטון כדי שתהיה תקווה. עד אז נמשיך להילחם.

אל-מוניטור: איזה אופק הממשלה הזאת מבטיחה לדור הזה? 

שפיר: נתניהו צוחק בפנים של מי שיצאו למחאה החברתית. הקואליציה שהוא הרכיב מסנדלת כל אופציה לשינוי. המפלגה של נתניהו מטרפדת כל אופציה לשינוי, והוא שמח להתעטף בה. ככל שחבריו לסיעה מקצינים, הוא נראה מתון, ולא נדרש לשנות שום דבר. כל שאיפותיו מסתכמות בשמירה על הסטטוס קוו. אפשר לבחון את זה מכל זווית - כלכלית, חברתית ואזרחית. האם השכר עלה? לא. הוא ירד. האם יש הגדרה לדיור בר השגה? לא. לעומת זאת, מיליארדי השקלים שהיו אמורים לעבור לדיור הציבורי עדיין מוסתרים ולא נבנות דירות חדשות. האם כיתות הלימוד יותר קטנות? רחוק מזה. והחינוך מתייקר. יש פה יותר עניים משהיו כשהוא נכנס לתפקיד. יש פה אפס ניידות חברתית. זה האופק? זה העתיד?

אל-מוניטור: ומדינית?

שפיר: חוסר היוזמה המדינית מביא אותנו למצב שבו אנחנו נאלצים פעם בשנה לצאת למלחמה. פעם אחר פעם. חוסר היוזמה מצדנו והיעדר האסטרטגיה המדינית הופך אותנו לנגררים. אנחנו מוצאים את עצמנו במלחמות אין ברירה כשביטחונם של אזרחי ישראל מתערער, ללא יכולת להביא לשקט לאורך זמן. כל זה עטוף בהרבה שקרים מצד הממשלה, שמחפשת תירוצים כדי לא להתקדם עם המו"מ.

בזמן המו"מ עם אבו מאזן הממשלה אמרה שאי אפשר לסמוך עליו כי הוא לא מייצג את כל העם הפלסטיני. כשהוא נכנס לקואליציה עם חמאס נתניהו אמר שאי אפשר לדבר עם אבו מאזן כי הוא בשותפות עם החמאס. אחר כך נתניהו אמר שיחסל את החמאס. ומה קורה בסוף? נתניהו מנהל ממש עכשיו מו"מ עם החמאס - ולא לראשונה. אז מה זה כל הדיבורים הריקים האלה? 

כבר שנים שהממשלה לא ניסתה באמת את הדרך המדינית. לא עמד פה ראש ממשלה אמיץ שאמר: "אני יודע שזה יהיה קשה, אני יודע שהציבור הישראלי מוכה וחבול משנים ארוכות של חוסר אמון בצד השני, מעשור של פיגועים, ומעוד עשור של רקטות. אבל אני אומר לכם, היום הזה יגיע". זה צריך להיות המסר לציבור, והמסר צריך להיות מגובה במעשים. בהפגנת רצינות. צריך להיפגש עם השותפות ליוזמה הערבית. רצינות אמיתית זו הפסקת בנייה בשטחים במהלך המו"מ. רצינות זה לפטר את השרים שמדברים נגד המו"מ בשעה שהמשלחת הרשמית של הממשלה נמצאת אצל אבו מאזן.

הפסקת בנייה כזו גם תעביר תקציבים גדולים מאוד בחזרה לישראל, לשירותי החינוך, הרווחה והבריאות.

הדור שאני חלק ממנו חזק. הוא לא נכנע בקלות, ולא מתקפל. ומה שהדור הזה זקוק לו יותר מכל זה תקווה - לדעת שהבית שלנו חזק, ושיש למדינה אחריות כלפינו וכלפי העתיד שלנו. 

More from Mazal Mualem

Recommended Articles