''הם נוסעים בעקבות החום / הם נוסעים בעקבות מכתב /
הם בורחים מאימת בצורת או רעב /
הם בורחים משנאת חינם / לפעמים מגרשים אותם /
הם חושבים, מה שאין לי פה / יהיה לי שם"
("מהגרים", חווה אלברשטיין)
"הגעתי למסקנה שאם לא אעשה את זה עכשיו - זה לא יקרה לעולם", אומר שרון (השם המלא שמור במערכת), בשנות ה-40 לחייו, תושב מרכז הארץ. "אני לא רואה תקווה למדינה הזו. אף פעם לא הרגשתי שייך, ועכשיו זה יותר מתמיד. המקום הזה הוא לא לבלוע ולא להקיא".
שרון מתכנן לעזוב את ישראל. להגר מכאן לאירופה. לספרד, אם להיות מדויקים. הוא מתכנן לפתוח עסק במקום שלו ורגוע, שם יחיה את חייו, "במקום להקריב את החיים החד פעמיים האלה בשביל פוליטיקאים", כדבריו.
בעוד שהמגזין החשוב ניוזוויק הקדיש את שער הגיליון האחרון שלו לכתבה המתארת את נהירתם של יהודים החוצה מאירופה תחת הכותרת "אקסודוס", הישראלים מסתכלים על אירופה בתקווה, לא בייאוש, במיוחד בימי מלחמה. יהודים אשכנזים מחפשים דרך להשיג אזרחות פולנית, הונגרית, גרמנית וכיוצ"ב. יהודים מזרחים מחפשים אזרחות ספרדית או צרפתית.
"בהחלט יש עלייה במספר הפונים אלינו בחודש האחרון. תמיד יש עלייה במספר הפניות בעתות משבר", מבהיר עו"ד דן אסן, המתמחה בהשגת אזרחות גרמנית ואוסטרית לתושבי ישראל, "אמנם העלייה כרגע אינה דרמטית. אנחנו מדברים על עלייה של כמה עשרות אחוזים, אבל זה האפקט המיידי של מלחמה. ההחלטה להגר מהמדינה ולהתחיל תהליך מסובך של השגת אזרחות זרה היא ארוכה ומורכבת. יכול מאוד להיות שאת ההשפעה האמיתית של המלחמה בעזה על ההגירה הישראלית לאירופה נראה רק בעוד תקופה ארוכה".
עו"ד ג'ולי דניאל, המטפלת בהשגת אזרחות צרפתית, טוענת שהעלייה במספר הפונים לקבלת אזרחות זרה עולה באופן עקבי, כל הזמן, לאו דווקא בתקופת מלחמה. מצד שני היא מודה ש"בחודש האחרון פנו אליי 46 משפחות, רובן מדרום הארץ, ממוצא טוניסאי או אלג'יראי. כל משפחה כזו כוללת בערך 20 איש". בשנה שעברה, היא אומרת, חידשה אזרחות לכמאה משפחות ישראליות.
במאמר בעיתון הארץ[דצמבר 2012] נטען כי 37% מהישראלים שוקלים הגירה מישראל. במאמר גם צוין מחקר שנעשה באוניברסיטת תל אביב ולפיו בשנת 2007 החזיקו יותר מ-100,000 ישראלים באזרחות אירופאית – עלייה של 100% לעומת שנת 2000. במאמר אחר בעיתון דה-מרקר [מרץ 2013] כבר הוערך מספרם של בעלי האזרחות האירופית בכ-150,000.
"אולי זה לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת, אבל האשכנזים הפכו ממי שהמדינה ייצגה אותם למי שיש להם מגזר משלהם", צוטט באותם ימים החוקר והמרצה נעם מנלה בהארץ, "הרבה אשכנזים נוהגים להפטיר בהומור 'הפכנו למיעוט מבוטל', ובהתאם לזה אנשים שואלים את עצמם, מה מחבר אותי לכאן?"
לא הרבה השתנה מאז. השבוע [אוגוסט 2014] כתב בהארץ ד"ר יוסי נחושתן, מרצה למשפטים באוניברסיטת "קיל" באנגליה, כי "הליברלים ההומניסטים צריכים לחפש מציאות נורמלית במדינה נורמלית, לעלות מישראל, וליצור לילדיהם עתיד יותר בטוח ופחות ישראלי. לפעמים הפתרון האמיץ הוא לא להילחם מלחמה אבודה, אלא פשוט לקום ולברוח".
הדברים האלה נכתבו בזמן המלחמה בעזה, שבה השמאל הפוליטי בישראל חש נרדף במיוחד. שמאלנים לא מעטים מתקשים להזדהות עם האחדות הלאומית התומכת בהמשך המלחמה בעזה, ונחרדים נוכח שוויון הנפש שמפגין לתחושתם, חלק נכבד במיינסטרים הישראלי כלפי המתרחש בעזה. גם עליית מה שכבר מכונה בפי שמאלנים רבים "הטרור הימני הפשיסטי" גורמת להם תחושה כי אין להם עתיד במדינה. נוכח רדיפת שמאלנים, קריאות להעמדתם לדין והתקפות פיסיות ממש חשים רבים כי בקרוב ממילא תקיא אותם המדינה מקרבה, וכי עליהם לחפש מקום אחר לגור בו.
את האנשים האלה לא מטרידות הטענות החמורות שהוצגו בניוזוויק, המתאר אירוע אנטישמי שלפי העיתון "היה זה מחזה מאירופה של שנות ה-30, אלא שהפעם דובר על מזרח פריז ב-13 ביולי 2014". העיתון, בהגזמה, מתאר כיצד הפגנות נגד המבצע בעזה הפכו להפגנות אנטישמיות במהותן, וגררו מעין "אינתיפאדה" פלסטינית באירופה. עוד מתוארות קריאות "מוות ליהודים" בהפגנות, ותקיפות של יהודים ועסקים בבעלות יהודית בצרפת, בבלגיה, בגרמניה ועוד.
הכתבה מביאה גם סקר שביצע האיחוד האירופי ב-2013, אשר מצביע על כך שכמעט 30% מיהודי אירופה שוקלים להגר מהיבשת בגלל תחושת חוסר ביטחון. לפי הכתבה, היהודים מתמודדים עם "עלבונות, אפליה ואלימות פיזית, שלמרות מאמצים מצד האיחוד האירופי והמדינות החברות בו, מסרבים להיעלם בחזרה אל העבר ".
כל הדברים האלה אינם מאטים את זרם הבקשות מצד ישראלים לאזרחות אירופאית. בקונסוליה הצרפתית בישראל, למשל, מספרים כי בעוד שבשנים האחרונות יש הגירה של יהודי צרפת לישראל בשל אנטישמיות גוברת, הרי שבשבועות האחרונים חשים שם בתופעה מעניינת: עם תחילת המלחמה בלטה עלייה חדה בפניות של ישראלים אזרחי צרפת, המבקשים להוציא דרכון צרפתי. אמנם זהו תהליך פשוט יחסית, כי מדובר בבעלי אזרחות צרפתית, אולם התופעה מלמדת על נטייתם להבטיח לעצמם את האופציה לשוב לאירופה.
עו"ד אסן מזהה זאת כצורך במעין "תעודת ביטוח": "אני מעריך שאחוזים בודדים מאלו שמוציאים אזרחות זרה באמת מהגרים מכאן. הם רק רוצים לדעת שיש להם אפשרות. התופעה הזו כלל לא סותרת את הנהירה היהודית החוצה מאירופה המתוארת בניוזוויק. באירופה יהודים מרגישים חוסר ביטחון ומחפשים מוצא, וגם פה יהודים חשים חוסר ביטחון ומחפשים מוצא".
זה אולי נכון: במרץ 2013 פרסם דה מרקר כי "מספר המהגרים הישראלים ירד בשנים האחרונות" ב-30%". ייתכן שהוצאת אזרחות זרה, כפי שמציין עו"ד אסן, משמעה אינה בהכרח הגירה ממש.
אבל בעוד ניוזוויק מתאר מציאות שאי אפשר לחיות איתה כיהודי באירופה, הרי שישראלים עדיין חושבים שיש להם עתיד באירופה, שהיא בטוחה להם יותר מאשר ישראל. בפורום "עוברים לאירופה" בפורטל "תפוז" הפעילות שוקקת בחודש האחרון. מנהלת הפורום, השומרת על אנונימיות ומזדהה בכינוי forglemmigej, מציינת דווקא ש"לא הייתה פעילות מיוחדת בחודש האחרון. אנשים מתכננים הגירה לאחר מחשבה רבה ולא בגלל מאורע חיצוני". לדבריה, רוב מבקרי הפורום הם כבר בעלי אזרחות אירופית. גם הם וגם חסרי האזרחות האירופית מבקשים להתייעץ. למשל משתמש המכונה "אמיריס": "אני בן 24, בעל תואר ראשון במנהל עסקים, ומעוניין לעבור לגור בחו"ל... עדיפות לאירופה... אין לי אזרחות זרה, ולכן נראה לי העניין קצת קשה. באיזה מדינה יהיה לי קל יותר?"
שרון מציין שהנסיונות שלו להגר נראים לו מוצדקים יותר עכשיו, בגלל המצב הבטחוני: ''אנשים כאן לא נורמליים, והמלחמה מוכיחה שהם ממשיכים להיות לא נורמליים. כולם נעשו חברים בגלל המלחמה, ומחר שוב ישנאו אחד את השני. חבר שלי השתתף בהפגנת שמאל ופעילי ימין תקפו אותו. התיזו לו גז פלפל לעיניים. הוא אדם כל כך לא אלים והוא מאוד נבהל מזה. הרצח הבא פה יהיה של שמאלני, זה ברור. שום דבר כאן לא פרופורציונלי, הכל מטורף. כאן זה לא מקום לחיות - כאן זה מקום לשרוד. אם אני אהגר באמת? אני לא יכול להגיד שזה יקרה בוודאות, אבל אני עושה את כל המאמצים. השאיפה היא לעוף מפה. עכשיו אני עובד על זה ברצינות כמו שאף פעם לא עבדתי על זה". אם זאת, הוא מודה שהחלום לעבור לאירופה מנקר בו כבר שנים רבות, ולא צץ פתאום רק בגלל המלחמה האחרונה.