ישראל צריכה לשמור על אבו מאזן

במהלך השבוע הראשון של מבצע "צוק איתן", שוחחתי עם העורך הראשי של תחנת רדיו פלסטינית ברמאללה על האופן שבו רואים תושבי הגדה את העימות המזויין עם חמאס בעזה. "אנשים צוחקים עליכם כאן", הוא אמר לי . "אם זוהי ישראל, אז אנחנו יכולים לשחרר את יפו, עכו וחיפה".

עמיתי הפלסטיני מרמאללה ביטא את ההתפעלות מבניית הכוח של חמאס, שהפתיעה את תושבי הגדה, אבל גם ובעיקר את מה שנראה בעיניו כתגובה רפה והססנית מצד ישראל (שהסכימה להפסקת אש אחרי מטחי רקטות לעבר תל אביב וצפונה ממנה). יומיים אחר כך, בעקבות התקפת חמאס ממנהרת תופת בגבול עזה-ישראל, נכנס צה"ל לשלב הקרקעי של המבצע [17 ביולי]. או אז ההתפעלות בגדה התחלפה בדאגה רבה, לא רק נוכח המתרחש בעזה אלא גם מכך שהאלימות עלולה לגלוש למקום בו הכל החל. הרי המבצע הצבאי גלש לעזה בעקבות רצח שלושת נערי הישיבה התיכונית בגוש עציון.

עם סיומו המסתמן של מבצע "צוק איתן", קיבלו הישראלים תזכורת כואבת לכך שהגדה המערבית אינה קופאת על שמריה. ביום אחד [4 באוגוסט] בוצעו בירושלים שני פיגועים: פיגוע דריסה שבו נרצח הרב אברהם וואלעס, ופיגוע ירי במנהרת הר הצופים שבו נפצע חייל צה"ל פצעים קשים. כל אחד מהפיגועים בוצע על ידי מפגע בודד, שאינו קשור באופן מבצעי לשום ארגון או תא טרור. הוא יוצא ביוזמתו לבצע ג'יהאד פרטי, בטירוף רגעי או בתכנון מוקדם.

לפי דו"ח סיכום שנתי של השב"כ לשנת 2013, שישה ישראלים נרצחו ו-44 נפצעו בפיגועי טרור, חלקם על ידי מפגע בודד. מגמת המפגע הבודד נמשכה גם ב-2014, ושיאה בפיגוע בו נרצח סגן ניצב ברוך מזרחי בצומת תרקומיא בחברון, בערב פסח, על ידי אחד ממשוחררי עסקת שליט, זיאד עוואד.  

האם הפסקת האש שעליה הסכימו הארגונים הפלסטינים בקהיר תשפיע גם על הגדה? האם תגובתה הקשה של ישראל ברצועת עזה בארבעה שבועות של מבצע צבאי - העובדה שנמנו שם יותר מ-1,700 הרוגים, עשרות אלפי פצועים והרס אדיר - הסיטה את הגדה ממסלול אינתיפאדה שלישית אשר מפניה הזהירה מערכת הביטחון הישראלית ערב תחילת המבצע בעזה?

התסכול והמצוקה של תושבי הגדה המערבית לא רק שלא נעלמו בעקבות מבצע "צוק איתן", אלא החריפו. לתחושת האין מוצא והאין תקווה נוסף מימד של בלבול ואובדן דרך מההנהגה הפלסטינית כולה, המובילה את הפלסטינים לדרך שאין בה תוחלת. דרך חמאס מובילה למאבק מזוין עם ישראל, והמחיר הטראגי ידוע וברור לכולם. זאת לעומת דרכו הלא אלימה של אבו מאזן, שגם היא לא קידמה את תושבי הגדה במאומה מבחינה מדינית. הוויכוח הזה, מהי הדרך העדיפה להשיג פריצת דרך, מפלג את תושבי הגדה לשניים והמתח ביניהם גואה.

הגישה האחת, לפיה אין מנוס מלהיאבק בישראל באלימות כי "ישראל מבינה רק כוח", התחזקה בתחילת המבצע; הגישה השנייה היא שאלימות חמאס המיטה אסון על רצועת עזה, ולכן על תושבי הגדה הרואים את התמונות משם להסיק מכך מה עלול לקרות להם ולעריהם אם יבחרו בדרך חמאס.

הוויכוח הזה כאמור מפלג את תושבי הגדה. אפשר להשוות זאת למתח המתקיים בישראל בין שמאל לימין, ודרכו של מי עדיפה לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים: האם פתרון של "שתי מדינות לשני עמים" יוריד את מפלס האלימות בין העמים וימנע את העימות המזויין הבא? או שמא ויתורים טריטוריאליים והסכם מדיני דווקא יקרבו את הסכנות לגבולה של ישראל?

הגישות ההפוכות, בישראל וברשות הפלסטינית, קורעות את שתי החברות מזה שנים, אך מבצע "צוק איתן" חידד את הויכוח והעצים את המתח. בישראל, בין ימין לשמאל; בגדה המערבית, בין תומכי חמאס למתנגדיו.

אבל בעוד שבישראל המחלוקת הנושנה תמשיך ללוות את החברה גם בזמן הקרוב מבלי שצפוי מהלך מדיני, ברשות הפלסטינית יש תחושה של בהילות, של מצב חירום. המבצע בעזה דחק לשוליים את הבעיות המהותיות שהרשות הפלסטינית ניצבה ועודה ניצבת בפניהן. המשבר הכלכלי לא נעלם, והמצוקה, הייאוש והתסכול העמיקו. לכל זה יש להוסיף עוד מימד משמעותי: כוחות שונים בשטח, בעיקר חמאס, שסיים את המערכה בעזה ללא הישגים משמעותיים, ינסו עכשיו ביתר שאת להתסיס את הגדה. חמאס, שנראה מוחלש מאוד לפני המבצע, ינסה, לפחות באופן פומבי, להראות כי כוחו עוד במותניו וכי יצא מהמערכה הקשה עם ישראל מחוזק.

אחד מדוברי חמאס בעזה, פאוזי ברהום, קרא לפני שבוע לתושבי הגדה להלחם ב"ציונים" בכל דרך. "כל מי שיש לו אופנוע, מכונית או דחפור חייב לדרוס יהודי ולהרוג ציוני", אמר ברהום והוסיף כי "כל מי שלא הורג ציוני אינו משתייך לפלסטין".

האתגר למנוע את השפעת חמאס על הגדה מוטל על כתפי כוחות הביטחון הפלסטינים של אבו מאזן, אבל גם על ישראל.

אינתיפאדה שלישית בכל מתכונת שהיא אינה יכולה לפרוץ ללא עידוד, תמיכה ומימון של ארגונים פלסטינים, בעיקר של חמאס. המוטיבציה של חמאס להתסיס ולאחד את כוחות הגדה עם עזה שקופה וידועה. מאידך, הדילמה של כוחות הביטחון הפלסטינים בגדה היא כיצד לעצור את אנשי חמאס ולא להיראות בעיני האוכלוסיה הפלסטינית כמשתפי פעולה עם ישראל. חמאס, שרבים מאנשיו נהרגו במהלך המבצע בעזה, נחשב לקורבן גם בעיני אלה בגדה שמשוכנעים בכך שדרכו האלימה הביאה אסון על עזה.

לכן ישראל חייבת למנוע מהמפגע הבודד בגדה להפוך לנחלת רבים. איך עושים זאת? בהנחה שחזרה לשולחן הדיונים המדיני אינה אופציה הגיונית או ריאלית, הדרך היחידה היא סיוע כלכלי משמעותי לרשות. ישראל עדיין נוקטת בסנקציות כלפי אבו מאזן בעקבות הקמתה של ממשלת האחדות עם חמאס. לא ברור כמה זמן הממשלה הזאת תחזיק מעמד, אבל לישראל יש עכשיו אינטרס גדול מאוד בכך שאבו מאזן יישאר בתמונה.

המפגעים הבודדים בירושלים הם סימן לתסכול, אבל לא מגמה המעידה על הכל. המראות הקשים מעזה, מימי שלהי המבצע, שכנעו רבים בגדה, גם אלו שחשבו שישראל נוהגת בהססנות, שעימות צבאי עם ישראל לא יביא פתרון אלא הרס וסבל נוספים. לכן ישראל והרשות חייבות לשתף פעולה, לא רק במלחמה בחמאס אלא גם בהפגת המתח.

הרתעה היא דבר חשוב אבל היא איננה מספיקה. הבראתה הכלכלית של הרשות הפלסטינית היא אינטרס משותף ששווה בשבילו להניח בצד את כל השנאות בין המנהיגים.