"אני יודע שזו אמירה איומה, אבל אף טיפה של דם בעזה לא באמת קירבה אותנו למשהו יותר טוב", מסכם ח"כ דב חנין מחד"ש את מבצע צוק איתן. רובם המוחלט של הישראלים תמכו בעימות האחרון ברצועת עזה, אבל בעיני ח"כ חנין זה היה רק עוד סבב חסר תוחלת של שפיכות דמים. בראיון לאל-מוניטור חנין מסרב להתפעל מהסולידריות שהפגינה החברה האזרחית בישראל בימי צוק איתן. הוא מוטרד יותר מתמיד מגילויי הגזענות, מהניסיון לדחוק את ח"כ חנין זועבי מהכנסת, ומהמתקפה של שר האוצר יאיר לפיד על עיתונאי הארץ גדעון לוי.
אל-מוניטור: מימין ומשמאל שיבחו את ראש הממשלה על ניהול אחראי של המערכה בעזה. מפלגת העבודה העניקה לו גיבוי. אתה שותף למחמאות?
חנין: נתניהו הוא מכל הבחינות אחראי למלחמה הזאת. צריך להבין שהיא לא קרתה משום מקום, היא נוצרה בגלל מציאות שבה הכל היה תקוע בלי שום אופק מדיני, מעין סטטוס-קוו בלתי אפשרי. בישראל אולי הייתה נורמליות, אבל בגדה חצי מהעם הפלסטיני היה תחת כיבוש, והחצי השני חי במכלאה שנקראת עזה. המצב הזה היה מועד לפורענות, ואכן הבועה הזאת התפוצצה. אני אמרתי את הדברים האלה עוד לפני המלחמה, כך שמבחינתי הטרגדיה הזאת לא באה עלינו משמיים, היא תוצאה של מהלכים ומדיניות מסוימת. בעיניי, האופוזיציה במלחמה צריכה להמשיך להיות אלטרנטיבה, וזה מה שאנחנו עשינו. הפגנו נגד מה שקרה בעזה, והשמענו את הקול השפוי והנורמלי.
אל-מוניטור: והצד השני לא אשם? ישראל לא יזמה את המלחמה הזאת.
חנין: אין לי שום אהדה לחמאס, שהוא ארגון קיצוני עם פוליטיקה ואסטרטגיה קיצוניים. בעיניי, השאלה היא מה ישראל עושה במצב הזה. ברור שמה שקרה בעזה רק מעמיק את השנאה ומחזק את חמאס, שנכנס למלחמה הזאת בנקודת שפל מבחינה ציבורית, פנימית ובינלאומית, ויוצא ממנה מחוזק - כי מלחמות מחזקות קיצוניות.
ח"כ דב חנין במוצאי שבת בכיכר רבין בתל אביב בהפגנת השמאל נגד המלחמה. 26 ביולי 2014 צילום: לשכתו של ח''כ דב חנין
אנחנו בחד"ש התנגדנו מהרגע הראשון למלחמה הזאת, מכיוון שבסרט הזה כבר היינו. אני באמת כבר לא זוכר את כל שמות המבצעים מהשנים האחרונות, מ-2006, וזה תמיד מוביל לאותו מצב שבו יורים רקטות וטילים על ישראל, ויש הרוגים אזרחים ודם נשפך בשני הצדדים, ומסיבוב לסיבוב מצב הביטחון של אזרחי ישראל רק נעשה יותר גרוע.
אל-מוניטור: לא הוטרדת ממערכת מנהרות התקיפה וממה שהיה יכול לקרות פה? לפחות האיום הזה הוסר בחלקו.
חנין: זה כמובן מאוד מדאיג. אבל בזמן שאנחנו מדברים עכשיו, יש בידי חיזבאללה מאה אלף טילים שמכוונים על ישראל, אז מה זה אומר, שנצא לכבוש את לבנון כדי להרוס את הטילים של חיזבאללה? ומה עם איראן? ומה עם פקיסטאן? נצא להשמיד את כל יריבינו?
כל ההישג הצבאי של חיסול המנהרות הוא בולשיט, כי ברור שממחר בבוקר יתחילו לחפור מחדש.
זה לא נקרא טיפול. בעיניי, טיפול הוא רק יצירת מצב שלשני העמים בארץ הזאת יש אופק של חיים נורמליים ומשותפים.
אל-מוניטור: אתה חבר כנסת יהודי יחיד במפלגה יהודית-ערבית הנחשבת לשמאל קיצוני. כיצד חווית את המלחמה הזאת מול כל גילויי הקונצנזוס בעדה?
חנין: אנחנו חיים במציאות שבה פותחים טלוויזיה ורואים מה קורה בעזה, ומבחינת ערביי ישראל זה ממש לראות את הקרובים ביותר סובלים ונפגעים. לכן ברור שהפלסטינים בישראל חווים את המלחמה כמשהו טראומטי וקשה. הם רואים את מה שהתקשורת כאן מעדיפה לא להראות, את כל תמונות הזוועה של התינוקות והילדים בעזה. אלה תמונות מעוררות חלחלה ממש. אז ההשפעה היא ברורה, ואני מבין את התסכול. צריך להביא בחשבון שעוד לפני מלחמת עזה עמדנו על ספו של גל גזענות מסוכן בחברה הישראלית. תחברי את זה לרגשות של ערביי ישראל ותביני שהמרחק בין שני העמים בתוך ישראל הולך ומעמיק.
אל-מוניטור: ח"כ חנין זועבי אינה מלבה לדעתך את הסכסוך הפנימי הזה בין יהודים לערבים?
חנין: אני לא שותף לעמדותיה, ולא לפוליטיקה שלה ולא לסגנון או לדרך, אבל זו הפוליטיקה שעליה היא נבחרה לכנסת. יש מחלוקת פוליטית בינינו, היא יריבה פוליטית שלי. אבל מה שמתרחש פה זה פגיעה ביכולת שלה לייצג את עמדותיה, שעל פיהן היא נבחרה לכנסת (זועבי נקראה להיחקר במשטרה בחשד להסתה לאלימות; מ"מ). אי אפשר להאשים ולהעניש אותה בגלל שהיא מנסה לבטא את עמדותיה. מה שמתרחש כאן זה איום על המרחב הדמוקרטי. אם לא נדע לעצור את האיום הזה - אנחנו בבעיה.
מה שקורה לנגד עינינו זה שההתלהמות מתגברת, ורואים את זה גם בכנסת ואצל שרים בכירים בממשלה. כששר חוץ בממשלה אומר לא לקנות אצל ערבים ישראלים בגלל שהם השתתפו בשביתה פוליטית, זה נורא. זה איום ונורא בעיניי ששר אוצר שהוא עיתונאי בעברו קורא להחרים את עיתון הארץ בגלל מאמר של גדעון לוי. זה דבר מזעזע. לפיד הוא חלק מהאווירה הגזענית, והוא גם מייצר אותה בעצמו. מה שעצוב אצלו זה שהוא נבחר על ידי בוחרים ממחנה המרכז, אבל הוא מציב אג'נדה אנטי-דמוקרטית.
אל-מוניטור: אתה שותף להתפעלות מגילויי הערבות ההדדית שהחברה הישראלית האזרחית הפגינה בחודש האחרון?
חנין: לא יכולה להיות כאן ערבות הדדית, אם בזמן המלחמה, עם כל הדיבורים על סולידריות, הכנסת העבירה חוק שפוגע קשות בדיור הציבורי. אז איפה הערבות ההדדית? החברה בישראל צמאה לסולידריות, אבל המדינה לא מפגינה סולידריות חברתית. זה נכון שאנשים מוכנים לעזור, כמו בכל מצב של משבר, וזה מה שראינו. אבל מה יקרה עכשיו? עם כל הדיבורים על סולידריות, ברור שתושבי הדרום יישכחו וכך גם העסקים הקטנים יישארו עם המשבר ועם מחיר המלחמה. במקביל, מי שעושה רווחים גדולים ימשיכו להיות הבנקים והטייקונים. גם תקציב הביטחון יגדל, וכל הדרישות החברתיות ייתקלו באמירות המוכרות שצריך עכשיו כסף לצבא. אנחנו אומרים: הגיע הזמן למדיניות אחרת.
אל-מוניטור: יכולה להיות מדיניות אחרת עם הממשלה הנוכחית?
חנין: אמרתי כבר בכנסת לפני המלחמה, שמה שצריך לעשות זה לראות את ממשלת ההסכמה הפלסטינית לא כאיום אלא כהזדמנות. לצערי, הממשלה הלכה בכיוון ההפוך, והיא עדיין הולכת. נתניהו לא רוצה להגיע להסכם. אין לי שום ציפיות מממשלת נתניהו בתחומים המדיני והחברתי-כלכלי. זו ממשלת ימין קיצוני, והיא מובילה אותנו לשילוב של כלכלה תאצ'ריסטית מובהקת לצד העמקת הבנייה בהתנחלויות.