להעמיד את שלטון חמאס בסכנה

"החמאס אחראי והחמאס ישלם", כך פתח ראש הממשלה בנימין נתניהו את דבריו בישיבת הקבינט הביטחוני, שכונס לדיון חירום בעקבות מציאת גופותיהם של הנערים החטופים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפתח [30 ביוני]. כעת הסתבר כי השלושה נרצחו בידי חוטפיהם בדם קר לפני 18 ימים, בסמוך למועד חטיפתם.

הרצון לגבות מחיר כבד מחמאס אינו רק ביטוי של כעס ונקמה וכדי לרצות את דעת הקהל בישראל, אלא נועד ליצור או לחדש את ההרתעה מול חמאס. אך מהם אמצעי הרתעה יעילים?

במהלך האינתיפאדה השנייה נהג שר הביטחון דאז, שאול מופז, לכנס בכל יום חמישי צוות סיעור מוחות כדי לתת מענה לגל המחבלים המתאבדים ששטף את ישראל. הצוות כלל את בכירי מערכת הביטחון (שב"כ, מוסד, צה"ל, משטרה), ואליהם צורפו מדי פעם פסיכולוגים וסוציולוגים. כל זאת במטרה לגבש רעיונות יצירתיים שבכוחם ליצור הרתעה יעילה ואפקטיבית כלפי מחבלים מתאבדים ושולחיהם.

כמעט כל ההצעות נוסו. הריסת בתי מחבלים, גירוש פעילי טרור, מעצרים מנהליים, מלחמת חורמה במוסדות הדעווה (מוסדות הרווחה של תנועת החמאס) ועוד. ההנחה הייתה שמתכנני פיגועים ומבצעיהם יהססו לצאת למשימת רצח, אם ידעו שישראל תגבה מחיר כבד מבני משפחותיהם בעבור מעשיהם. אך מחבלים מתאבדים המשיכו לפוצץ את עצמם במרכזי הערים בישראל.

רק כאשר פגעה ישראל בראשי חמאס, נעצר גל הפיגועים. בדיעבד התברר לראשי מערכת הביטחון בישראל, שהדבר המרתיע ביותר את חמאס הוא אובדן התמיכה הציבורית בה, וכי העדיפות העליונה של מנהיגיה הוא לשמר את מעמדה של התנועה ולשמור על שרידותה.

אם לתרגם את מסקנות צוות סיעור המוחות של מופז למציאות של היום, בעקבות רצח הנערים, הרי שהדבר החשוב ביותר לחמאס גם כעת הוא לשמר את שלטונה ואת מעמדה כתנועה. חמאס נאלצה במהלך שנות קיומה לקבל החלטות שהיו בניגוד גמור לתפיסת עולמה, לאידיאולוגיה שלה, לאמנה שלה ולעקרונותיה הבסיסיים - עת מנהיגיה חשו שהם נדחקים אל הקיר. אז, לא רק פיגועי ההתאבדות נעצרו, אלא גם כל מערך ההסתה ועידוד השאהידים, שהם חלק מרכזי בתפיסת עולמה של חמאס.

כעת, לאחר הרצח השפל של שלושת הנערים, יש להעמיד את שלטון חמאס בסכנה.

לאחר הפלת שלטונם של האחים המוסלמים במצרים, סגירת המנהרות והוצאת חמאס אל מחוץ לחוק על ידי המשטר החדש שם, פתחה ישראל את מעברי הגבול של עזה למעבר כמעט חופשי של מזון וחומרי גלם. המסר היה ברור, גם לראשי חמאס: האינטרס הישראלי הוא לשמר את שלטונם. אבל הסטטוס קוו שהעניק ביטחון לחמאס התברר כביטחון מופרז.

מי שעקב אחר ההצהרות של דוברי התנועה מאז החלה פרשת החטיפה, לא יכול שלא לתהות כיצד מנהיגי חמאס, שהורידו ראשיהם בחרדה וחלחלה מפניו של נשיא מצרים החדש עבד אל פתח אל-סיסי, מעיזים לאיים על ישראל בתרועה גדולה; והפעם מעמדה של שותפים בממשלת אחדות של הרשות הפלסטינית.

מנהיגי חמאס, כפי שנכתב כאן באל-מוניטור, אמנם הופתעו מחטיפת הנערים, אך דרך המגננה שבחרו הייתה מתקפה מילולית על ישראל ואיומים בשימוש ב"נשק חדש". מי שהקשיב לאיומיהם של איסמעיל הנייה, מחמוד א-זהאר ואפילו ח'אלד משעל, לא יכול היה שלא לגחך ולתהות מניין צברו ביטחון עצמי כה מופרז כאשר הם מצויים באחד מרגעי השפל שלהם? כשתנועתם מבודדת ואין ביכולתה לספק פרנסה לחמושיה ולעובדיה בעזה?

סמי אבו זוהרי, דובר חמאס בעזה, אמר בערוץ הטלוויזיה אל אקצא מיד לאחר מציאת גופות הנערים: "אנחנו לא רוצים עימות נוסף עם ישראל, אך אם ייכפה עלינו הוא ייראה כפי שהיה בסבבים הקודמים". והוסיף: "ישראל צריכה להיות ערוכה למחיר שהיא תשלם".

את אבו זוהרי, שעלה לגדולה בארגון בזכות הצטיינותו בלימודי הלכה באוניברסיטה האסלאמית, הכרתי היטב במהלך שנות עבודתי ברצועת עזה, ואני יכול להעיד שהוא אינו מנותק מהמציאות ומודע לגבולות כוחה של חמאס. דבריו הנוכחיים, כמו הדברים שהשמיעו ח'אלד משעל ועזת רישק, אחראי על קשרי החוץ של חמאס, מעידים יותר מכל על חששם של ראשי התנועה מתוצאות רצח שלושת הנערים ומהמחיר שישראל תבקש לגבות מהם.

כולם מודעים לעובדה שסבב עימות נוסף לא ייראה כסבבים הקודמים. גבול רפיח לא ייפתח הפעם לרווחה, ומשלחות דיפלומטים ממצרים ומהעולם הערבי לא יגיעו לעזה כדי לחזק את ידי מנהיגיה ולעודדם על עמידתם האיתנה. מנהיגי מצרים לא יאיימו על ישראל בביטול הסכמי השלום. להפך, הזעם על חמאס במצרים הוא כל כך גדול שניתן לשער כי כל מכה שתנחית עליו ישראל תתקבל שם בברכה.

שעות ספורות לאחר שנתגלו גופות הנערים באזור חלחול בחברון, הגיע כוח צה"ל ופוצץ חלקים מבתיהם של מרוואן קוואסמה ועומר אבו עאיישה, החשודים בחטיפה וברצח. במקביל תקף חיל האוויר עשרות יעדים ברצועת עזה. המטרה היא להראות למנהיגי חמאס שישראל לא תעבור בשתיקה על רצח הנערים ונחושה לגבות מהם מחיר, גם אם לא נתנו את ההוראה.

אבל כאמור, בהסתמך על מסקנות צוות סיעור המוחות של מופז, מנהיגי התנועה בעזה ומחוץ לעזה חייבים להבין ששלטונם ומעמדם יהיו בסכנה אם תחול הסלמה. חמאס לכודה היום בין ישראל למצרים, ללא מוצא, ללא סיוע מבחוץ וגם ללא אספקת אמל"ח סדירה כפי שהיה בעבר. בימים האחרונים שיגרו פעילי חמאס רקטות לעבר ישראל, אך בצה"ל טוענים כי הרקטות ששוגרו היו מיושנות, בעלי טווח ודיוק נמוכים, מה שמעיד על יכולותיה הצבאיות של חמאס בשעה שרוב המנהרות בין עזה למצרים נאטמו.

וכשישראל מחפשת "לגבות מחיר מחמאס", כדאי לתת גם את הדעת על המשפחה הסוררת מחברון, משפחת קוואסמה. כפי שכתבתי כאן באל-מוניטור, לחלק מהחברים בחמולת קוואסמה יש היסטוריה ידועה כעצמאית בשטח, לרבות תכנון וביצוע מעשי טרור בניגוד לדעת הנהגת חמאס.

בכירי מנגנון הביטחון הפלסטיני משוכנעים שיש לבצע "טיפול שורש" בבעיית אותם חברי חמולת קוואסמה המעורבים בטרור, במנותק ובנפרד מתנועת חמאס. מקור פלסטיני הציע בשיחה עם אל-מוניטור לגרש את הפעילים המרכזיים במשפחה לרצועת עזה ולפקוח עין תמידית, מודיעינית, על השאר.

ספק אם לחץ על חברי אותה ''משפחת'' קוואסמה - אלה המעורבים בטרור, יגרום לבניה לשנות את אופיים או מנהגם. באווירה הטעונה כל כך ביחסי הישראלים והפלסטינים, אין מדובר היום רק בבני משפחה אחת המבקשים לחדש את מעשי הטרור נגד ישראל. הסימנים בשטח מראים מזה כמה חודשים שאנחנו עומדים בפתחה של תקופה סוערת נוספת. לכן ישראל והרשות הפלסטינית צריכות לפעול במשותף, בחוכמה, כדי שהדברים לא ייצאו מכלל שליטה.