כשראש הממשלה הפך לשק החבטות של הליכוד

ביום שלישי (15 ביולי) אחר הצהריים, כשהפסקת האש קרסה סופית ורקטות חמאס לא הפסיקו ליפול לאורכה ולרוחבה של המדינה, זרמו אל לשכתו של ראש הממשלה עוד ועוד דיווחים על שרים וחברי כנסת מהליכוד שיוצאים פומבית נגד החלטתו לקבל את ההסכם לסיום הלחימה.

סגן שר הביטחון, דני דנון, התרוצץ בין ערוצי התקשורת השונים כדי להסביר שראש הממשלה מנוהל על ידי השמאל, שהוא מפקיר את תושבי הדרום ושמדיניותו רופסת. דנון אולי היה בוטה וחסר עכבות מכולם, אבל לא היה היחיד. שר הפנים גדעון סער דרש מנתניהו לכנס את מליאת הממשלה כדי לדון בהפסקת האש, שר התחבורה ישראל כץ הסביר שהפסקת האש טובה לחמאס, שכן "לא הוסר איום הטילים ולא חוסלה צמרת הארגון".

למעשה, בהיסטוריה הפוליטית של הליכוד לא זכור מצב דומה, שבו ראש ממשלה מטעם המפלגה הופך לשק חבטות בעיצומה של מערכה צבאית, לצורך הפקת רווח פוליטי מיידי. אם היינו זקוקים להוכחה נוספת לכך שהדי-אן-איי של הליכוד השתנה, וכי מי שקובע בה את הטון הם המתנחלים וקבוצות אחרות מהימין הקשה, קיבלנו אותה בשעות האלה שלאחר החלטת הקבינט על הפסקת האש.

אין פלא שבאותן שעות ראש הממשלה חש כי הוא מאבד שליטה על הליכוד ואולי גם על ממשלתו. לכך תרם גם שר החוץ אביגדור ליברמן, שמאז שהחליט על פירוק השותפות עם נתניהו בסיעת הליכוד ביתנו עם תחילת "צוק איתן", מצוי בקמפיין פוליטי המציג את יו"ר הליכוד כמנהיג פחדן ורופס. "חייבים ללכת עד הסוף. הפסקת אש זו הכנה לסבב הבא. אין דרך אחרת לפעול מאשר שצה"ל ישלוט באופן מלא ברצועת עזה", הסביר ליברמן במסיבת עיתונאים שכינס בכנסת ביום שלישי אחר הצהריים.

נתניהו הבין שעליו לעצור את מחול השדים הפוליטי הזה, והחליט לפטר את סגן שר הביטחון אחרי חודשים ארוכים של עימות גלוי ביניהם. את הודעת הפיטורים שחררו יועצי התקשורת של ראש הממשלה זמן קצר לאחר מסיבת העיתונאים שכינס בקריה, כשלצדו שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל בני גנץ, שבה הסביר מדוע החליט לאמץ את ההצעה המצרית. למקטרגיו מתוך הקואליציה והליכוד הבהיר באותה הזדמנות מי המבוגר האחראי, כשדבריו כוונו בעיקר לשר החוץ הסורר: "אלה רגעים שבהם יש לקבל החלטות בקור רוח ובאורך רוח, לא בפזיזות ולא בהתלהמות", אמר, "אני נחוש לעשות את הדבר הנכון ואני יודע שאתם סומכים עלי ועלינו ומתעלמים מרעשי הרקע". זה היה טקסט פוליטי שנתניהו חשב בו על כל מילה ומילה. הוא ביקש בכך להפוך את ליברמן לדמות לא אחראית ופזיזה, ומיד לאחר מכן, כצעד משלים להשבת ההרתעה שלו, פיטר את דנון.

גם מי שרואה בכך ספין של נתניהו אינו טועה לגמרי. ראש הממשלה, שבינתיים עומד בלחץ הפוליטי מהימין ואף פועל בניגוד לעמדתם של רוב בוחריו מקרב מצביעי הליכוד, ביקש להסיט מעליו את האש הפוליטית והציבורית, ודנון היה הליהוק הכי מתאים למשימה. נתניהו ואנשיו אמנם ידעו שסגן השר, שמסתובב מתחילת המבצע בין ערי הדרום ואולפני הטלוויזיה ומתסיס נגדו, יעשה רווח פוליטי משמעותי אם יפוטר, כי יהפוך לסמל של נחישות בימין הקשה, אך הם העריכו שלמהלך תהיה השפעה מרגיעה על יתר הבכירים בליכוד.

נתניהו צריך להיות מוטרד מאוד ממה שמתרחש בתוך הליכוד. ההתקפות נגדו נשאו ריח עז של מרד במהלך מערכה צבאית. חבריו למפלגה הציגו אותו כלא פחות ממריונטה של השמאל, ראש ממשלה חסר אופי ועמוד שדרה שמוביל את המדינה אל אסון. זוהי שעתה הרעה של מפלגת השלטון. בדרך לגזירת הקופון הפוליטי בכירי הליכוד רומסים את אחד מעקרונות הברזל של המפלגה: שמירת כבודו של ראש הממשלה בעתות מלחמה.

בכיר בליכוד אמר לאל-מוניטור בתגובה לאירועים האחרונים בתוך המפלגה, כי "אנחנו נראים כמו שכונה, לא כמו מפלגה שמנהלת מדינה בזמן מלחמה. הח"כים והשרים רצים בין האולפנים כמו חבורה של טוקבקיסטים מתלהמים, ולא מצליחים לעמוד בפיתוי של להרוויח עוד כמה נקודות בימין. אנחנו נפיל את ביבי, אבל גם את עצמנו". לדבריו, "לא היה כזה דבר בהיסטוריה שלנו. הם יורים לתוך הנגמ"ש וכלום לא אכפת להם חוץ מלרצות את המתנחלים. בבחירות הבאות שלא יתפלאו אם נגיע עוד פעם ל-12 מנדטים".

הניתוח הזה מתאר היטב את מצבה של מפלגת השלטון: מפלגה מסוכסכת בין בכיריה, מפלגה שבה המנהיג שהביא לה את השלטון הפך לשק חבטות ומוצג כנטל, מפלגה שבה סגן שר ביטחון מרשה לעצמו להשפיל את ראש הממשלה בכל ערוץ טלוויזיה אפשרי. דנון אולי יתברג לצמרת הליכוד בעתיד בזכות התמיכה של הימין הקיצוני שהשתלט על הליכוד, אבל אם הסיטואציה הנוכחית בתוך המפלגה תימשך, הוא עשוי למצוא את עצמו בצמרת של מפלגה מרוסקת.

גם לפני עשור התחולל מרד בתוך הליכוד. קבוצת חברי כנסת, שהונהגה על ידי השר עוזי לנדאו וסגן השר מיכאל רצון, ניהלה קמפיין נגד יו"ר המפלגה וראש הממשלה, אריאל שרון. הקבוצה, שמנתה בימיה הגדולים כעשרה ח"כים, ניהלה רומן קרוב עם המתנחלים. חבריה היו בטוחים שיצליחו להתברג למקומות גבוהים ברשימת המפלגה לכנסת, בשל מאבקם האידאולוגי חסר הפשרות במדיניותו של שרון, שהוביל אז להתנתקות מעזה.

זו הייתה תקופת הזוהר של המורדים. הם היו דמויות מוכרות בכל בית בזכות הופעותיהם המרובות בכלי התקשורת. הם היו בטוחים שהם מנהלים את הליכוד, ושיהפכו תוך זמן קצר לבכירי המפלגה. אולם בסופו של דבר שרון מאס בהם, פרש והקים את מפלגת קדימה, וכמעט הביא להכחדת הליכוד. חברי מרכז הליכוד שבחרו אז את הרשימה לכנסת ראו בהם אשמים במצבה של המפלגה, והענישו אותם. כמעט כולם, כולל השר לנדאו ורצון, נפלטו מהרשימה. באותן בחירות ב-2006 מפלגת הליכוד התרסקה ל-12 מנדטים בלבד.

נתניהו אינו נמצא באותה סיטואציה והסבירות שיפלג את הליכוד היא קלושה, אך דנון ומירי רגב עדיין עשויים למצוא את עצמם במקומות גבוהים במפלגה קטנה - ואולי אף מחוץ לכנסת. ההסבר הוא פשוט: ככל שהם משמיצים יותר את בנימין נתניהו, הם מחזקים את נפתלי בנט מהבית היהודי ואביגדור ליברמן מישראל ביתנו על חשבון הליכוד. וזוהי כבר ממש טיפשות פוליטית.