ישראל מופצצת, כמעט כולה, כבר קרוב לשבוע. חמאס, יחד עם אירגוני טרור נוספים, משגר מאות רקטות ביום. תל אביב מופצצת. איזור המרכז, איזור השרון, ירושלים והישובים סביבה. כל המקומות שנחשבו בטוחים עד לפני שנה-שנתיים, נמצאים בטווח האש של ארגון, שהגנטיקה שלו מכילה ציווי דתי-אלוהי ומחוייבות טוטאלית להשמדת המדינה הציונית. חמאס אוגר את הנשק הזה, מייצר אותו בייצור עצמי, מבריח אותו, בעיקר מאיראן ומסוריה, דרך מנהרות, דרך הים, דרך סודן, בכל דרך אפשרית. בישראל עוקבים אחרי המידע הזה לאורך שנים, אבל מבליגים. ישראל מכורה לשקט. ישראל מוכנה להשלים עם מה שאף מדינה בעולם לא הייתה משלימה אף פעם: ירי קבוע, טפטוף שגרתי, מינורי, של רקטות ופצצות מרגמה על ישובי הדרום ועל הפריפריה המכונה "עוטף עזה". כל עוד זה נשאר שם. עכשיו, זה כבר לא שם, אלא כמעט לאורך כל המדינה. חמאס מנסה בימים האחרונים לפגוע בחיפה הצפונית, ומצליח לדגדג אותה מעט. הלקח ברור: מי שלא מסוגל להגן על שדרות, לא יהיה מסוגל להגן, כעבור זמן קצר, על תל-אביב.
מאז פרוץ העימות הנוכחי, לפני קצת פחות משבוע, חיפש חמאס הישג תודעתי מבצעי. הישג כזה יאפשר לו לקפל את הזנב בשקט ולחזור למחילה. המאמץ הופנה בכמה כיוונים: פיגוע מיקוח גדול, באמצעות מנהרה עצומה שנחפרה שנים, אבל זוהתה על ידי המודיעין של צה"ל והתפוצצה על יושביה. המנהרה אמורה הייתה לסייע להחדיר מחבלים אל העורף הישראלי, לפשוט על ישוב או על בסיס צבאי, לקטול כמה שיותר אנשים, לנסות לחטוף אחרים, ולהיעלם. העניין הזה סוכל. למחרת, בוצעו שתי מתקפות על קיבוץ זיקים, הממוקם כמה מאות מטרים מצפון לרצועת עזה. חוליה של חמישה לוחמי קומנדו ימי של חמאס הסתערה על הקיבוץ, השוכן לחוף הים, לאחר שאנשיה שחו את דרכם אל החוף. חיל הים הישראלי, בשיתוף כלי טיס בלתי מאויישים ולוחמי חי"ר, קטל את החמישה. למחרת בוצע ניסיון נוסף, כזה בדיוק, וגם הוא סוכל.
