דילוג לתוכן העיקרי

ליברמן לעולם הערבי: צאו מהארון

בשיחה עם סטודנטים רמז שר החוץ כי מסכת ענפה של יחסים חשאיים מתקיימת עם מדינות שכלל לא מכירות בישראל. אבל ליברמן מאס בשיטה הזו ומציע הסדר אזורי גלוי עם העולם הערבי המתון, שמצדו ממשיך לממן גופי טרור קיצוניים.
Israel's Foreign Minister Avigdor Liberman attends a meeting with the business community in Uganda's capital Kampala, September 10, 2009. Lieberman, accompanied by business and military delegation, is on an official African visit to Ethiopia, Kenya, Ghana, Uganda, and Nigeria. REUTERS/James Akena (UGANDA POLITICS BUSINESS) - RTR27O1U

לאביגדור ליברמן קצת נמאס מניהול חיים כפולים. ביום שני [2 ביוני], בנאום בפני סטודנטים בהרצליה, הפתיע ליברמן כשאמר: "אני קצת שבע ממפגשים חשאיים. העולם הערבי צריך לעבור את המחסום הפסיכולוגי. כשאתה פוגש אותם בחשאי הם מדברים איתך בגובה העיניים ואתה נהנה מהשיחה. אחר כך תפגוש אותם בוועידה בינלאומית כזו או אחרת, פתאום יתייחסו אליך כאל אויב. אז אני רוצה להקשות עליהם. כשאני מדבר על דיפלומטיה, הצורה הכי טובה שלה היא לשים את הדברים על השולחן ובגלוי. לא בהסכמים חשאיים".

בפעם הראשונה, בפומבי, רומז ליברמן על המסכת הענפה של מגעים, מפגשים ויחסים חשאיים שמקיימת ישראל עם חלקים ניכרים בעולם הערבי. רובם של המגעים הללו מתקיים עם מדינות שכלל לא מכירות בישראל ולא מחמיצות הזדמנות להכפיש ולתקוף אותה ואת מדיניותה. מערכות היחסים החשאיות הללו פורחות ומתפתחות במיוחד בשנים האחרונות, עד כי הגיעו לרמתן הגבוהה ביותר בכל הזמנים. מנוע הצמיחה של התופעה הזו הוא, כמובן, איראן וחתירתה להגמוניה אזורית, כולל המלחמה הסונית-שיעית שניטשת במזרח התיכון בשנים האחרונות.

באמירתו, מזכיר ליברמן דברים שאמר בעבר ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן. ישראל היא כמו פילגש, אמר דגן, היא הפילגש האזורית; כולם נפגשים איתה בחשאי ונהנים מאוד, אבל אף אחד לא מוכן להיראות איתה בפומבי.

אז ליברמן בחר לעצמו עיתוי מתאים, באותו יום בו הוקמה ממשלת הטכנוקרטים הפלסטינית החדשה, שמייצגת גם את חמאס, באותו יום בו הודיעה ארה"ב שתעבוד עם הממשלה הזו ותשפוט אותה רק על פי מעשיה, באותו יום בו השלב הראשון בתרחיש ששורטט כאן במאמרי הקודם מתחיל להתגשם וישראל עלולה למצוא את עצמה בבדידות מזהרת, כנגד כל העולם.

מדבריו עולה, כי גם ליברמן עצמו מקיים קשרים ומגעים רצופים עם בכירים בעולם הערבי, ולא רק כאלה שמייצגים מדינות המקיימות יחסים עם ישראל (מצרים וירדן). כלפי חוץ, ליברמן הוא "זולל ערבים" מושבע, קיצוני חסר מנוח שלא מחמיץ הזדמנות לעורר פרובוקציות. מי שמכיר את התנהלותו מבפנים, יודע שליברמן מכיר היטב את העולם הערבי. גם בגלגוליו כאיש עסקים לא בחל במפגשים עם בכירים ערבים, וגם בתפקידיו הפוליטיים והמדיניים ניהל ומנהל מגעים רבים עם גורמים ערביים.

מאז ומעולם קיימו שירותי הביון של ישראל מגעים, על רקע מקצועי, עם שירותי ביון ערביים זרים. לא מעט התנקשויות ותוכניות הפיכה בעולם הערבי סוכלו בזכות התראות שהעבירו בזמנו גורמי ביון מערביים לגורמים הרלוונטיים. המיוחד בתקופה הנוכחית הוא, שהמגעים הללו חורגים בהיקפם ובדרגיהם מפגישות בין אנשי מודיעין חשאיים, וכוללים גם לא מעט מפגשים עם אישים פוליטיים בכירים. ישראל מחזיקה, בעצם, סוג של ברית עם המדינות הסוניות המתונות, כשהאינטרס המשותף שכונן את הברית הזו פשוט וברור: איראן. הברית כוללת מפגשים מפורטים, גם בין מנהיגים, וחילופי מידע בין שירותי ביון, לרבות בעניין הלחץ הכבד שמופעל דרך קבע על ידי סעודיה ומדינות נוספות במפרץ, על ארה"ב. ישראל, הנחשבת עדיין לבעלת הקשרים המפותחים ביותר בוושינגטון, נתפסת כ"מוציאה ומביאה" של הברית הזו.

אבל ליברמן, כאמור, מאס בשיטה הזו. אם אתם רוצים אותנו, אמר, הגיע הזמן לצאת מהארון. בנאומו, משרטט ליברמן חזון של הסדר אזורי. הוא קובע שהפלסטינים לא יהיו מסוגלים להגיע להסכם שלום עם ישראל לבדם. התקופה הזו, לדבריו, חלפה מן העולם. אין בנמצא מנהיג פלסטיני שיוכל לחתום על הסכם כזה, שיסיים את הסכסוך ואת התביעות ההדדיות. ולכן, אמר ליברמן, "כשאני מדבר על הסדר אני קודם כל מדבר על הסדר אזורי ביחסי מסחר עם העולם הערבי המתון. קו ההפרדה היום הוא בין מתונים לקיצונים, וכשאני מדבר על הסדר אזורי זה אומר יחסים דיפלומטיים מלאים עם מדינות המפרץ הפרסי. הפלסטינים לבדם לא יוכלו להגיע להסדר. היום מבינים בכל העולם שהבעיה האזורית היא איראן ושלוחותיה. כשנעשה הסדר עם הפלסטינים כחלק מהסדר אזורי כולל, לא נצטרך את הקוורטט".

על פי ליברמן, "האינטרס הראשון של העולם הערבי היום הוא איראן. האינטרס השני הוא כל השלוחות של האחים המוסלמים וחמאס בתוכן. גם התנועה האסלאמית בתוך ישראל וגם אל קאעידה. המאבק בשני הכוחות הללו הוא אינטרס של מדינות ערב המתונות, יותר מאשר שלנו".

בנאומו שרבב ליברמן ביקורת מרומזת על העובדה שאין לישראל חזון. הביקורת הזו מופנית, בעיקר, לבנימין נתניהו, שנוהג להיגרר אחרי האירועים ולא מנסה להכתיב או להוביל אותם. "שלום במובן של צפון אמריקה או אירופה זה משהו שייקח עוד הרבה שנים. חשוב שלכל מדינאי, מעבר לחברי מרכז, יהיה גם חזון. כדי לדעת מה האידיאל שאתה רוצה להגיע אליו".

ליברמן ניסה, בדרכו, לחדד את ההבדל בינו לבין נתניהו: ראש הממשלה, הנתון לחסדיהם של חברי מרכז הליכוד הקיצונים, מפחד לסמן מטרה ולהגדיר חזון, ואילו הוא, ליברמן, המשוחרר מכבלי ההמון ויכול לחשוב בכוחות עצמו, מציג חזון מפורש וברור.

נאומו של ליברמן לא יכול להיות מתורגם בשלב הזה למעשים. אין, כרגע, עם מי לדבר ועל מה, בכל הקשור לשדרוג היחסים של ישראל עם העולם הערבי. הפילגש היא היחידה שרוצה לצאת לאור, ולכן רוב הסיכויים שתצא לבדה. מאהביה הרבים ימשיכו לחסות באפלולית חדר המיטות.

אבל ליברמן התעלם בדבריו מסוגיה נוספת. העובדה שאותן מדינות "מתונות" עליהן הוא משליך את יהבו, משחקות משחק כפול. במקביל ל"מתינותן", הן מסייעות במימון גופי ג'יהאד כמו ISIS (מדינת האסלאם בעיראק וא-שם), קבוצת טרור אסלאמית קיצונית שמובילה כעת את הכוחות הג'יהאדיסטים במרד נגד אסד בסוריה. קבוצות כאלה פזורות בנדיבות במזרח התיכון, ISIS היא הבולטת מכולן, ומפמפמות את רוח האסלאם הקיצוני. מאות מתנדבים מוסלמים-אירופים נוהרים אליהן, מתאמנים, מצטרפים למלחמה העקובה מדם בסוריה (או לפעילויות טרור במקומות אחרים), ואם שרדו, חוזרים הביתה.

אחד מהשבים הללו היה המחבל שכנראה חיסל ארבעה עוברי אורח תמימים, ביניהם זוג ישראלים בחופשה, במוזיאון היהודי בבריסל. ולכן, מישהו צריך להבהיר ל"מתונים" במפרץ, שהמלחמה באסד אינה יכולה לקדש גלישה לטרור וג'יהאד. מפלצות כאלה, מטבען, בדרך כלל מגיעות לפרקן ומשתחררות מכלאן, ואז אתה מאבד עליהן שליטה. זה כבר קרה, במרד של המוג'אהידין באפגניסטן נגד הסובייטים, והחשבון הוגש לתשלום כמה שנים אחר כך בדמות אל קאעידה. אין סיבה שזה יקרה שוב.

 

More from Ben Caspit

Recommended Articles