דילוג לתוכן העיקרי

הפיוס הפלסטיני: תנו לו צ'אנס

המהלך של אבו מאזן הוא שגיאה טקטית גסה שהרתיחה את הישראלים, העליבה את האמריקאים, מדאיגה את המצרים והסעודים ומביכה את האירופים. למרות זאת, כדאי לתת לו סיכוי: אם חמאס ינטוש את דרך הטרור מדובר בהתפתחות היסטורית.
Senior Fatah official Azzam Al-Ahmed (L), head of the Hamas government Ismail Haniyeh (C) and senior Hamas leader Moussa Abu Marzouq hold their hands after announcing a reconciliation agreement in Gaza City April 23, 2014. The Gaza-based Islamist group Hamas and President Mahmoud Abbas's Palestine Liberation Organization (PLO) agreed on Wednesday to implement a unity pact, both sides announced in a joint news conference.REUTERS/Suhaib Salem (GAZA - Tags: POLITICS) - RTR3MC27

נתחיל בבשורות הטובות: מהלך האיחוד בין פת"ח לחמאס, בין הרשות הפלסטינית לממשלת איסמעיל הנייה, בין הגדה לרצועת עזה, שהכה בהלם את ישראל, ארה"ב והקהילה הבינלאומית, יסייע לכל הצדדים לדלג בקלילות מעל הדד-ליין של ה-29 באפריל, יום שלישי הקרוב, ולהמשיך לקרטע הלאה.

ב-29 באפריל תושלם תקופת המשא ומתן שהוגדרה מראש (תשעה חודשים). ההיריון הזה, כצפוי, לא הניב תינוק בריא וחייכן, אלא המשך צפוי של "מלחמת ההאשמות" (blame game) בין שני צדדים סרבנים. החשש הגדול היה שאם הצדדים לא יצליחו לגבש עסקה להארכת המשא ומתן, העניין כולו יסתיים ביום שלישי והפלסטינים ישיקו את המהלך שלהם באו"ם בצורה שתמית את התהליך באופן בלתי הפיך. עכשיו לפחות החשש הזה התפוגג.

בניסיון נואש לכפר על השגיאה הטקטית הקשה שלו, הצהיר אבו מאזן מיד לאחר בשורת האיחוד, שה-29 באפריל אינו קדוש, אפשר להמשיך לדבר על הארכת המשא ומתן גם אחריו. ההערכה הזהירה בירושלים היא, שזה בדיוק מה שיקרה. אבל באזור שלנו הערכות זהירות נופחות את נשמתן באותה קלות בה הן מופרחות לאוויר. אז זהירות.

המהלך הפלסטיני הפתיע את ישראל, כולל גורמי הערכה מודיעיניים. בישיבת הקבינט הביטחוני שנערכה ביום חמישי [24 באפריל], שאל שר החוץ אביגדור ליברמן, בכעס מופגן, איך יכול להיות שהמודיעין לא התריע מראש על התבשלות העסקה בין חמאס לפת"ח. לשאלתו הצטרפו שר האוצר יאיר לפיד ושרת המשפטים המובילה את המשא ומתן, ציפי לבני. ראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, הסביר שהפרטים כן הופיעו בסקירות המודיעיניות שנמסרו לשרים בשבועות האחרונים, אבל הודה שלא הובלטו וניתן היה להדגיש אותם יותר. כוכבי הודה, בעצם, בכך שגם אמ"ן לא העריך שזה יקרה מהר כל כך. הפלסטינים מדברים על איחוד מאז הקרע הגדול, לפני כשבע שנים. הם כבר "התאחדו" ארבע פעמים. בכל פעם מחדש נקלעה ישראל לסוג של פאניקה בעקבות האיחוד, ובכל פעם מחדש התברר שזה היה תעלול יחסי ציבור נטול עקבות בשטח. אגב, ההערכה היא שזה המצב גם הפעם.

אחד מראשי השב"כ האחרונים סיפר פעם, בפורום סגור, את הסיפור הבא: זמן קצר לאחר החתימה על הסכמי אוסלו ושובם של בכירי אש"ף ובראשם יאסר ערפאת לשטחים, החליטה ישראל לאפשר לפלסטינים לממש את "המעבר הבטוח" עליו הוסכם בין עזה לגדה. שיירה של כמה אוטובוסים ועליהם פלסטינים צוהלים הורשתה לנוע על הכביש, דרך מעבר תרקומיא, ולהגיע לרמאללה. "כעבור שלושה ימים", סיפר ראש השב"כ, "פנה אליי המושל הפלסטיני של רמאללה, וביקש ממני לסגור במהירות את המעבר הבטוח ולא לפתוח אותו עוד". רוב אלה שהספיקו לעבור, סיפר ראש השב"כ הישראלי, סולקו בחזרה לעזה. הרמאללאווים (אנשי רמאללה, ב.כ.) לא מסוגלים לסבול את העזתים, ולהיפך. לא מדובר באותו עם. הפלסטינים אינם מקשה אחת. האיחוד בין הרצועה לגדה מלאכותי ולכן כל פיוס בין שתי הישויות הללו טעון הוכחה אמיתית בשטח, לפני שמאמינים בו. עד כאן דברי ראש השב"כ.

בכיר נוסף בשב"כ אמר לי השבוע: "עוד אין איחוד. יש דיבורים על איחוד, אבל זה בעיקר גימיק. הסיכוי שיחזיק מעמד הוא נמוך מאוד. נקודות החיבור בין שתי הקבוצות הללו מועטות ונזילות. חמאס במשבר כלכלי ומדיני קשה, גם הרשות הפלסטינית עלולה לאבד חלק מהתמיכה הכלכלית העולמית שמחזיקה אותה על הרגליים. הם מצאו מפלט זמני זה בזרועותיו של זה, אבל ברגע המבחן זה יישבר, כמו שזה נשבר פעמים רבות בעבר. חמאס לא יכניס את הפת"ח לעזה, ואבו מאזן לא ייתן דריסת רגל לחמאס בגדה. קשה להאמין שזה יקרה".

במהלך דיון הקבינט הישראלי ביום חמישי, הועלו חלופות רבות לפעולה. השר נפתלי בנט, הקיצוני שבשרי הקבינט, הציע להפסיק מיד את המשא ומתן ולבצע את תוכניתו לסיפוח אזור C לישראל. ההצעה נדחתה. בסך הכל, תגובת ישראל הייתה מידתית ולא טרקה את הדלת בפני המשך המגעים. בנימין נתניהו יצא מיד למתקפת הסברה, כי קשה לוותר על הפיתוי במקרה כזה. חמאס הוא ארגון טרור מוכר בארה"ב ובאירופה. המהלך של אבו מאזן הוא נכס אסטרטגי משמעותי לישראל באותו "משחק האשמות" שהתחפש למשא ומתן בתשעת החודשים האחרונים. אבל כאמור, בינתיים, הרוב דיבורים. בשני הצדדים.

במהלך הדיון בקבינט הועלתה, על ידי השב"כ, דאגה מהמשך שיתוף הפעולה הביטחוני הצמוד בין ישראל לרשות הפלסטינית, שיתוף פעולה שבזכותו נמנעת חזרתו של הטרור בהיקף נרחב. לא ברור לנו, אמר איש השב"כ, אם במצב החדש ניתן יהיה לקיים את אותו שיתוף פעולה. מה יעלה בגורל המעצרים של אנשי חמאס, של מפגעים וטרוריסטים שמכינים פיגוע. גם לסוגיה הזו השיב אבו מאזן באחת מהתבטאויותיו השבוע: שיתוף הפעולה הביטחוני יימשך. מנגנוני הביטחון הפלסטינים לא יפורקו.

האמת היא, שיום לפני הבשורה על האיחוד, כשאבו מאזן אירח ברמאללה קבוצה גדולה של עיתונאים ישראלים, הוא נשמע מפויס ומתון בהרבה. הוא דיבר על האפשרות לפרק את הרשות הפלסטינית אם המגעים ייתקעו, הוא שיבח את שיתוף הפעולה ונשבע שכל עוד הוא חי הוא יימשך. למחרת, עשה את הדבר ההפוך: איחוד הרשות הפלסטינית ה"מתפרקת" עם חמאס. או שהוא לא אמר אמת ביום שלישי, או שהוא לא אמר אמת ביום רביעי. שני הימים הללו, בהם אבו מאזן אמר ועשה דבר והיפוכו, לא יכולים לחיות בכפיפה אחת.

המהלך של המנהיג הפלסטיני הרתיח את הישראלים, העליב את האמריקאים, הדאיג מאוד את המצרים והסעודים והביך את האירופים. אבו מאזן עשה כאן שגיאה טקטית גסה. על פי כמה הערכות, לא רק הישראלים והאמריקאים, גם הוא לא באמת האמין שזה הולך לקרות מהר כל כך. אבו מאזן הבין את זה באיחור קל, וניסה בהמשך השבוע למזער נזקים. גם דוברים מטעם חמאס נקטו, שלא כהרגלם, באיפוק.

אסור לשכוח לרגע אחד, שלמרות כל הספקנות, כדאי לתת למהלך הזה צ'אנס: יכול להיות שחמאס יורד מעץ הטרור ובעצם נכנס לאוהל המשא ומתן? יכול להיות שחמאס יימנע מהשתתפות ישירה בממשלה החדשה אבל ייתן לאבו מאזן אשראי להמשיך את המשא ומתן מול ישראל? בתנאים מסוימים, ניתן יהיה לראות בהתפתחות כזו מענה חיובי לשלושת תנאי הקוורטט, ובמצב כזה של דברים, יהיה מדובר בהתפתחות היסטורית. האם זה יקרה? ההיסטוריה, הסטטיסטיקה וההיגיון מורים שלא. אבל התקווה צריכה לפעם.

בצד הישראלי, הקלה גדולה: בנימין נתניהו נחלץ, שוב, מדד-ליין מסוכן, מבלי שהיה צריך לעשות דבר. הסרבן, נכון לסוף השבוע הזה, הוא הצד השני. גם נפתלי בנט, שטיפס ועלה על עץ גבוה כשהצהיר שיפרוש מהקואליציה אם ישוחררו האסירים, יכול עכשיו לרדת לאט לאט מהעץ בלי להיות מושפל. סכנת השלום חלפה, נכון לעכשיו. הקואליציה חיה ובועטת. אפשר להמשיך לעשות שום דבר, בלי לשלם מחיר. לפחות בינתיים.

 

More from Ben Caspit

Recommended Articles