ישראל מזניחה את מצוקת המים של תושביה הערבים

ביום שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו פתח את נאומו בוועידת אייפא"ק בוושינגטון (4 במארס) בברכה מירושלים, "הבירה הנצחית והבלתי מחולקת של ישראל והעם היהודי", נפסקה אספקת המים בבתיהם של רבבות משפחות בשטח המוניציפלי של "העיר הבלתי מחולקת".

השכונות ראס חמיס, ראס שחאדה, שכונת השלום ומחנה הפליטים שועפאט מנותקות מזה חודש ימים מרשת המים העירונית (משפחות אחדות "נהנות" מטפטוף דל וקטוע מהברזים). בבתים הללו שבמזרח ירושלים, מצידה השני של גדר ההפרדה, חיים תושבים ישראלים בעלי תעודת זהות כחולה. הקשישים והנכים שם שמתקלחים כבר שבועות בגיגיות וסוחבים מי שתייה בבקבוקים חיים במרחק של עשר דקות נסיעה משכונת הווילות היהודית, גבעת המבתר.

תשתיות המים באזור, כמו שאר התשתיות, מתאימות לצריכה של 15 אלף איש, בעוד שמספר התושבים מגיע היום ל 60 אלף עד 80 אלף בני אדם. בהעדר תכניות מתאר לשכונות הללו, הוקמו בשטחן מאות דירות ללא היתר, דבר שאינו מאפשר לחברן באופן חוקי למערכות המים והביוב. בנוסף, אנשי תאגיד המים הירושלמי "הגיחון", חוששים לחצות את גדר ההפרדה בשל בעיות אבטחה.

השכונות הללו שוכנות מעברה הצפון-מזרחי של הגדר. גדר הפרדה פיזית, אתנית, חברתית, כלכלית ומוסרית מפרידה ביניהם לבין שאר חלקי ישראל - מדינה שסיפחה אותם מבלי לשאול אותם. "בכל מקום אחר בארץ, עשרות אלפי תושבים בלי מים זורמים היו מטופלים במהירות", אומר ג'מיל סנדוקה, יו"ר ועד שכונת ראס חמיס, "הבעיה היא בראש ובראשונה שלכל הגורמים האחראים פשוט לא אכפת".

הישראלים היהודים ורשויות המדינה אינם רואים את השכנים הישראלים הפלסטינים הללו – אוכלוסייה שלפי פרסומים רשמיים 74 אחוז ממנה ו-53 אחוז מילדיה חיים מתחת לקו העוני.

האגודה לזכויות האזרח שעתרה בשבוע שעבר [23 במארס] לבג"ץ יחד עם נציגי השכונות והמינהל הקהילתי במקום, בבקשה לחייב את הרשויות לטפל לאלתר בבעיית המים, טוענת כי זהו הביטוי החריף ביותר להזנחת השכונות שמעבר לחומה. כמעט בכל התחומים, משירותי חינוך, רווחה ותחבורה, עד פינוי אשפה ונוכחות משטרה, רשויות המדינה הפקירו את החלק הזה של "בירת הנצח".

ראשי תאגיד המים אישרו בעצמם כי תשתיות המים, הביוב והניקוז בשכונות שמעבר לחומה אכן אינן מתאימות להיקף האוכלוסייה המתגוררת בהן וכי נדרשות עבודות פיתוח בהיקף נרחב כדי להסדיר את המצב. לדבריהם, "הגיחון" התריע בפני רשות המים פעמים רבות על הצורך הדחוף להסדיר את מימון אספקת המים ופיתוח התשתיות ותחזוקתן בטווח הבינוני והארוך, אך עד כה הנושא לא הוסדר. בתגובה שמסרו לעיתונות, הסבירו אנשי רשות המים כי "הנושא חורג בהרבה מיכולת הפעולה של משק המים. נדרש שיתוף פעולה בין-משרדי לטיפול במכלול הבעיות והסיכונים הנדרשים לטובת פתרון הבעיה".

שכונות מזרח ירושלים שמעבר לגדר אינן האזור היחיד שבו נושא המים חורג בהרבה מיכולת הפעולה של משק המים הישראלי. נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, העלה בנאומו בכנסת [12 בפברואר] את סוגיית חלוקת משאבי המים בין ישראלים לבין תושבי השטחים הפלסטינים. אם התהליך המדיני ייכשל, משבר המים יצוף במלא עוצמתו. כפי שמציינים פעילי ארגון ידידי כדור הארץ בישראל, השינויים בדמוגרפיה, ברמת החיים ובטכנולוגיה הפכו את החלוקה הנוכחית של משאבי המים הטבעיים, שנקבעה לפני עשרים שנה במסגרת הסכם אוסלו ב', לבלתי רלבנטית. ניהול הסביבה והמים המשותפים במסגרת אותו הסכם התגלה כבלתי יעיל. הוועדה הישראלית-פלסטינית, שהוקמה במטרה לנהל את משאבי המים המשותפים בגדה המערבית, לא נפגשה לדיון רשמי זה יותר משנתיים.

אין בנמצא חומת הפרדה שתעצור את מי הביוב הגולמי שזורמים מאזור התעשייה של חברון, או מאזור התעשייה הישראלי "מסילות טול כרם" שבגדה המערבית, אל מי התהום. מדי שנה מזהמים את מי התהום המשותפים לישראלים ולפלסטינים כ-65 מיליון מטרים מעוקבים של ביוב גולמי או מטופל חלקית, המגיע מאזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית וישראל בגדה המערבית. זיהום משאבי המים והטבע הולך ומחריף מדי יום ומאיים על בריאותם של בני שני העמים. בנחלים הזורמים בקרבת חיפה, חדרה, נתניה, תל אביב, אשדוד ובאר שבע זורם ביוב שמקורו בגדה. מתקני טיפול בשפכים המוקמים על הקו הירוק על מנת להתמודד עם הביוב הזורם בנחלים מן הגדה המערבית, נכשלים משום אינם יכולים לצפות את סוג הביוב המגיע אליהם במורד הזרם: תעשייתי או ביתי. חלק ניכר מן הביוב הזורם בנחלים מחלחל למי התהום המשותפים לפני שהוא מגיע לקו הירוק. היעדר שיתוף פעולה סביבתי-אזורי מביא לגסיסתם המתמשכת של אוצרות טבע כמו ים המלח ונהר הירדן. צעדים סביבתיים חד צדדיים שננקטו עד כה כשלו.

הטיפול במכלול הבעיות והסיכונים למשק המים בשטחי ישראל והגדה המערבית מחייב אפוא לא רק שיתוף פעולה בין המשרדים הישראלים, כפי שנאמר בהודעת רשות המים, אלא גם בינם לבין הרשות הפלסטינית. הבעיה חריפה שבעתיים ברצועת עזה. המומחים צופים כי הביקוש למים באזור הזה יגדל ב-60 אחוז עד לסוף העשור. לפי הערכות האו"ם, רק עשירית ממי השתייה ברצועה עומדים היום בתקנים שקבע ארגון הבריאות העולמי. הארגון העריך שמאגר מי התהום יהיה בלתי ניתן לשימוש כבר ב-2016, ותושבי הרצועה יישארו ללא מקור מים.

בכינוס שנערך ב-27 בינואר הצביע פרופ' אורי שני, ראש רשות המים לשעבר ומי שייצג את ישראל בשיחות עם הפלסטינים והירדנים על הסכמי המים, על שיעור גבוה ביותר של מחלות ילדים ברצועת עזה, שמקורן במים מזוהמים. שני הזהיר כי המחלות הללו עלולות להתפשט גם לתוך ישראל. גדעון ברומברג, המנהל הישראלי של ארגון "ידידי כדור הארץ - המזרח התיכון" אמר בכנס כי הבעיות באספקת חשמל ברצועה מקשות על הקמת מתקנים להתפלת מים או לטיהור שפכים, והתריע כי "אנחנו עומדים בפתחו של אסון. אף גדר לא תעצור מיליון וחצי בני אדם ששלטון חמאס לא נותן להם פתרון. הם ינסו להגיע לישראל כדי להשיג מים לשתייה".

כמו בשאר נאומיו, גם בנאומו של נתניהו באייפא"ק לא היה זכר לפצצה המתקתקת של מצוקת המים במזרח ירושלים, בגדה ובעזה. כמו תמיד, המים היחידים שעניינו אותו היו המים הכבדים של איראן.