דילוג לתוכן העיקרי

המדיניות האמריקאית החדשה בנושא הסורי צריכה לכלול גם את איראן

עם חידוש השיחות השבוע בווינה, לקראת חתימה על הסכם סופי בסוגיית הגרעין האיראני, נפתח חלון הזדמנויות לשיתופה של איראן בנושא הסורי ובסוגיית הטרור.
Department of Homeland Security Secretary Jeh Johnson delivers a speech in Washington February 7, 2014.    REUTERS/Gary Cameron  (UNITED STATES - Tags: POLITICS MILITARY CRIME LAW) - RTX18D33

נשיא ארצות הברית ברק אובמה, המתוסכל מכישלון השיחות בז'נבה, קרא להעלות אפשרויות חדשות לשינוי המדיניות בנושא הסורי.

עם חידוש השיחות על הסכם סופי בסוגיית הגרעין האיראני, השבוע בווינה, צריכה ארצות הברית להעמיד את איראן במבחן גם בנושא הטרור, שקשור קשר ישיר למלחמה בסוריה.

התפשטותם המדאיגה של אל-קאעידה ושאר ארגונים המסונפים לו, הנלחמים במשטרו של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד וידועים כאויביה המושבעים של אמריקה, הפכה את סוריה לאינטרס לאומי מהמעלה הראשונה מבחינתה של ארצות הברית.

ג'ה ג'ונסון, המזכיר האמריקאי לביטחון המולדת, אמר ב-7 בפברואר ש"סוריה הפכה לעניין של בטחון לאומי". ארבעה ימים לאחר מכן, בעדות שמסר בפני ועדת הכוחות המזויינים בסנאט, הרחיב ג'יימס קלפר, הממונה על המודיעין בממשל האמריקאי, את הערכתו הקודמת בדבר לוחמים זרים בסוריה ל-7500. בין אלפי הלוחמים נמצאים גם ותיקי אל-קאעידה, שלדברי קלאפר "שואפים לתקוף [אותנו] באירופה, אם לא בארצות הברית עצמה".

בוושינגטון ובטהרן רוצים אמנם למקד את דעת הקהל רק בשיחות הגרעין ולא בנושא הסורי, אך שני הנושאים כבר משולבים זה בזה.

איראן מבקשת הקלה בסנקציות. ואולם על פי החוק האמריקאי, כולל חוק הסנקציות נגד איראן, לא תוכל איראן להשתחרר לגמרי מצלן של הסנקציות המאיימות עליה - גם אלו שמקשות על חברות בינלאומיות להשקיע במגזר האנרגיה של איראן - כל עוד איראן נתפסת כמדינה שנותנת חסות לטרור, בעיקר בשל תמיכתה בחיזבאללה.

התמקדות מחודשת באיום הטרור בסוריה, כולל שיתופה של איראן, עשויה להוביל גם למשא ומתן חלק יותר בסוגיית חילופי המשטר והסיוע ההומניטרי לסוריה, ותספק הזדמנות מצוינת לבנייתו של מנגנון אזורי בר-קיימא שיידע להתמודד עם האיום הגובר מצד אל-קאעידה ושאר הארגונים המסונפים לו.

לא מדובר במגדלים פורחים באוויר. איראן כבר גילתה נכונות לדון באיום הטרור בסוריה, שכן האיום מכוון גם אליה. אלירזה מיריוספי, יועץ וראש מחלקת העתונות במשלחת איראן באו"ם, כותב השבוע לאל-מוניטור: "אנחנו מאמינים בנחישות שכדי להשיג שלום בסוריה, הצעד הראשון הוא לעצור לאלתר את זרימת הנשק והקבוצות הקיצוניות למדינה, ובה בעת להגביר את הלחץ על הקבוצות המזוינות שנמצאות בתוך סוריה על מנת שיושג פיתרון פוליטי".

דיון עם איראן בנושא הסורי הוא פתח לדיון נרחב יותר על חיזבאללה - הארגון שבגללו תויגה איראן בידי ארצות הברית כמדינה שנותנת חסות לטרור. כוחות החיזבאללה הם אלו שעזרו לאסד להטות את הכף משמעותית לטובתו. אבל איראן לא תוותר על חיזבאללה או על אסד רק מפני שארצות הברית דורשת זאת. וייתכן שארצות הברית איננה המתווכת המתאימה ביותר למשא ומתן שכזה בעת הנוכחית, גם אם יתנהל בערוצים חשאיים.

כאן נכנסת רוסיה לתמונה. ביז'אן קאג'פור כותב שיחסי רוסיה ואיראן עומדים בפני " פרק חדש", בין השאר בזכות האינטרס המשותף לשתיהן לטפל באיום מצד הג'יהאדיסטים בסוריה, אינטרס שגם ארצות הברית שותפה לו, כמובן. רוסיה יכולה למלא תפקיד של מגשרת גם בהרגעת היחסים בין ישראל לאיראן, אם כי אולי בערוצים חשאיים מאוד. בעניין זה, אחד משחקני המפתח הוא שר החוץ הישראלי אביגדור ליברמן, שלדברי בן כספית מהשבוע האחרון, דואג לשמר יחסי קרבה עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, בנוסף לקשריו ההדוקים לאורך זמן עם ההנהגה במוסקבה, וכל זה מתוך כוונה להגשים את חלומו ולהפוך לראש ממשלת ישראל.

אם המצב בסוריה יירגע, יהיו לכך השלכות ישירות גם על תפקידו של חיזבאללה בלבנון. אי אפשר לפתור את המצב בלבנון או לטפל בחיזבאללה, מבלי לפתור את המצב בסוריה. הגנרל מישל אאון, מנהיג התנועה הפטריוטית החופשית בלבנון והמתווך המרכזי בעסקה שנרקמה השבוע ואפשרה להקים בלבנון ממשלה חדשה, החל לדון בתוכנית שמטרתה להטמיע את הכוחות של חיזבאללה בתוך הצבא הלבנוני. בעיתוי הנכון, עשויה העסקה הזאת לצבור מומנטום ולהוביל לפיתוח מאגרי האנרגיה במזרח התיכון - פיתוח העומד בפני מכשול כעת בשל היעדר קשרים בין לבנון לישראל.

אולי זה לא פוליטיקלי קורקט לטעון שקיימת היום הזדמנות פז לשיתוף פעולה הדוק עוד יותר בין ארצות הברית לרוסיה, שלא לדבר על איראן, במזרח התיכון. גם ממשל אובמה וגם חברי הקונגרס - בהם הסנטור הדמוקרטי טים קיין, נציג וירג'יניה וחבר בוועדת הסנאט ליחסי חוץ, שהעניק השבוע ראיון ללורה רוזן - הפנו אצבע מאשימה כלפי רוסיה, שאינה מסייעת מספיק בנושא הסורי.

רוסיה אמנם התנגדה להחלטת מועצת האו"ם שדחפה ארצות הברית, כדי להפעיל לחץ על משטר אסד ולהגביר את הסיוע ההומניטרי לאזורים הנצורים, אבל מוסקבה קיימה מגעים עם הממשלה בסוריה כדי להבטיח את פינויים של 1,400 אזרחים ממרכזה הנצור של חומס - הישג צנוע, אך כזה שהושג במאמץ רב. גם טהרן תומכת בסיוע ההומניטרי, כפי שכותב מיריוספי.

לאתחול מדיניותה של ארצות הברית בנושא הסורי יש יתרון נוסף ביצירת מנגנון חדש וכלל-אזורי שיתמודד עם בעיית הטרור ויורכב מאותן מדינות שנפגעו במיוחד מעלייתם של כוחות הג'יהאד ואל-קאעידה, בהן גם טורקיה, עיראק, ירדן, סוריה ולבנון. מאמץ שכזה, שיכלול גם שיחות סדירות ושיתוף פעולה הדוק בין ראשי הביטחון של חמש המדינות, עשוי להשלים היטב הן את ועידת ז'נבה והן את המאמץ הבינלאומי לטפל באיום הטרור מצד הלוחמים הזרים בסוריה. עם הזמן, ניתן יהיה להרחיב את הדיאלוג הזה ולכלול בו גם את איראן ואת ערב הסעודית, לצד מדינות נוספות המושפעות מהטרור הגובר של הג'יהאדיסטים בסוריה.

כישלון השיחות בז'נבה לא צריך לסמן חזרה לאופציה הצבאית ולחילופי משטר, וגם לא למדרון החלקלק שיוביל להתערבות צבאית מצד ארצות הברית. יש עדיין רוח חיים במאמצים הדיפלומטיים בנושא הסורי מצד רוסיה ואיראן ושאר המדינות העומדות בקו החזית של המלחמה בטרור היוצא מסוריה. ארצות הברית צריכה לשתף - ולא לבודד - גם את רוסיה וגם את איראן לצד שאר בנות בריתה באזור, כדי להתמודד טוב יותר עם האיום שהפך לעניין של "ביטחון המולדת".

More from Week in Review