הייאוש בגדה מביא לעלייה בטרור נגד ישראל

גם השב"כ הישראלי מסכם את 2013. שירות הביטחון הישראלי האמון על סיכול פיגועי טרור במדינה פרסם [27 בינואר] דו"ח מפורט על השנה שעברה. הנתון המרכזי בדו"ח מצביע על מגמת התגברות משמעותית בטרור לעומת 2012, כשמספר הפיגועים עלה פי שניים מ-578 ל-1,271.

לפי נתוני השב"כ חלה ירידה בהרוגים כתוצאה מטרור, מעשרה ב-2012 לשישה ב-2013, אולם יש שתי הסתייגויות שצריך לשים לב אליהן בהשוואה הזאת: הראשונה היא שבשנה שעברה נהרגו חמישה ישראלים בפיגועים שיצאו מהגדה המערבית, לעומת אפס בשנה שלפני כן. בנוסף לכך, בתוך ההרוגים הישראלים ב-2012 בשב"כ נמנים גם שישה חיילים שנהרגו במבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה.

לפי הנתונים, שירות הביטחון סיכל 190 פיגועי טרור בשנה שעברה, 16 מהם פיגועי התאבדות. מחברי הדו"ח משרטטים את פרופיל מבצעי הפיגועים: פחות מחבלים הנשלחים על ידי ארגוני הטרור הפלסטינים לבצע פיגוע בישראל, ויותר "מפגעים בודדים" - פלסטינים שמקבלים החלטה עצמאית לרצוח ישראלי ומתכננים ומבצעים את הפעולה בעצמם.

במקביל לנתונים היבשים, שאינם דורשים פרשנות מיוחדת כדי להבין את התמורות והתהליכים המתרחשים ברשות הפלסטינית, הפנה השב"כ למסמכים נוספים שפרסם בחודשים האחרונים בניסיון לנתח את התהליכים המתרחשים בשטחים.

לפי נתוני שירות הביטחון, חמאס שוקד על התעצמות ובניית כוח ברצועה, אף שהוא מקפיד לשמר את ההבנות שהושגו עם ישראל לאחר מבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012. ואין זה מפתיע. בעת הזאת, כשהארגון נמצא באחד מרגעי השפל שלו, הוא מעדיף לשמור על פרופיל נמוך ולהימנע ככל האפשר מעימות חזיתי עם ישראל שעלול להחליש אותו עוד יותר ולפגוע אנושות בשלטונו.

יחד עם זאת, מנהיגי התנועה אינם יושבים בחיבוק ידיים. בסקירות נוספות של השב"כ נקבע כי חמאס מנסה לבנות תשתיות בגדה, בעיקר באזור ירושלים, והן מתבססות על פלסטינים שהשתחררו מהכלא הישראלי בעסקת שליט. כך למשל, בסקירה על תפיסת התארגנות במזרח ירושלים שנחשפה בנובמבר 2013, נכתב: "מדובר במאמץ נוסף של תנועת החמאס להרחיב את השפעתה על האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים ובאיו"ש, ולשם כך היא עושה שימוש בירושלים ובהר הבית, וזאת בשיתוף גורמים איסלאמיים אחרים".

בדו"ח השב"כ יש ניסיון להסביר את המגמה הבולטת ביותר ב-2013: העלייה באלימות באזור יהודה ושומרון והשינוי בפרופיל של מבצעי הפיגועים. בדו"ח נטען ששלטונו של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, נחלש מאוד. הרשות אינה מסוגלת להתמודד באופן יעיל עם חמושים ועם כנופיות המצטיידות בנשק מסיבות פליליות או לאומניות. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במחנות הפליטים ובאזורים המרוחקים ממוקד השליטה ברמאללה, כדוגמת ג'נין ושכם.

להתפטרותו של ראש הממשלה סלאם פיאד מתפקידו ב-13 באפריל 2013, נכתב, הייתה השפעה לא מבוטלת על מוקדי השליטה של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. מאז המשבר השלטוני ברשות, שנלווה לו משבר כלכלי קשה, נחלשו כוחות הביטחון הפלסטיניים משמעותית. בקרב פעילי הפתח פיאד נחשב לעצם בגרון מאז שמונה לתפקיד ראש הממשלה לאחר הפיכת חמאס בעזה ביוני 2007. הוא נלחם בשחיתות, הרחיק מתפקידיהם פעילים לא יעילים, ובאופן כללי היה נחוש להשליט סדר וחוק בגדה.  הוא נלחם בכנופיות החמושות ולא חשש להיאבק באנשי פתח שלחמו נגדו וניסו להכשילו. בסופה של המערכה התפטר פיאד לאחר שנקלע לסכסוך מר עם אבו מאזן, ובמקומו נכנס לתפקיד ראמי חמדאללה.

ועדיין, קשה ליחס לפרישתו של פיאד את מלוא האחריות לתסיסת הטרור בגדה. הסיבות המהותיות שהובילו למגמות המופיעות בדו"ח לא יופיעו בו מן הסתם, היות והשב"כ הוא גוף ביטחוני שאינו אמור לעסוק בעניינים מדיניים. כמו גופי הביטחון האחרים של ישראל, צה"ל, המוסד והמשטרה, אין ביכולתו להתריע שלהיעדר אופק מדיני יש השפעה מכרעת על המצב הביטחוני ועל המוטיבציה לפיגועים של ארגונים וגם של מפגע בודד. תחושת הייאוש והמצב הכלכלי הקשה בגדה אינם מתוארים לצד טבלאות הנתונים הסטטיסטיים בדו"ח. אולם זו בדיוק המסקנה העיקרית שכל קורא שמעיין בנתונים היבשים צריך להסיק. זו גם המסקנה שרבים מראשי השב"כ מבינים, ומדברים עליה בחופשיות רק אחרי פרישתם מהארגון.

לסיום ראוי להזכיר עוד נתון חשוב העולה מדו"ח השב"כ, שגורמים רבים בישראל, בעיקר במערכת הפוליטית, צריכים להפנימו היטב: "מעורבותם של ערביי ישראל בפיגועי טרור הייתה, גם השנה, מינורית".