עולי רגל מוסלמים בירושלים

האימאם הצרפתי חסן שלגומי הוא אדם עסוק. ימים ספורים חלפו מאז חזר מישראל, וכבר הוא עושה הכנות לקראת הביקור הבא. לחודשים הקרובים הוא מתכנן לא פחות מארבעה מסעות נוספים של עלייה לרגל. לא, הוא לא נוסע למכה; הוא נוסע לירושלים. לאימאם חסן שלגומי יש שליחות.

סיפור חייו של שלגומי ייחודי. המנהיג המוסלמי הצעיר היגר מתוניסיה לצרפת לפני 17 שנה, לאחר שלמד במכללות מוסלמיות פונדמנטליסטיות בסוריה ובפקיסטאן. הוא קרא לג'יהאד. אבל סדרה של מפגשים בצרפת ובמקומות אחרים חוללה בו שינוי עמוק, ומאז הפך לתומך נלהב בהצעת חוק שהגיש נשיא צרפת לשעבר, ניקולא סרקוזי, האוסרת על לבישת בורקה במקומות ציבוריים. עמדתו בנושא עוררה עליו את זעמם של מוסלמים קיצוניים בצרפת, אך ככל שאלה הגבירו את התקפותיהם נגדו, כך הפך השיח שלו למתון יותר, והוא החל להטיף לסובלנות ולדיאלוג.

לפני יותר משנה, בנובמבר 2012, עשה חסן שלגומי צעד נועז נוסף. הוא עמד בראש משלחת של 19 אימאמים בביקור ראשון מסוגו בישראל, בחסות שגרירות צרפת בתל-אביב. מנהיגי הדת המוסלמים ביקרו ביד ושם והתפללו ליד קבריהם של קורבנות הפיגוע בטולוז בחודש מארס של אותה שנה, שבו נהרגו שלושה ילדים ומורה בבית-הספר היהודי מיריות של צרפתי מוסלמי ממוצא אלג'יראי.

ביקורה של המשלחת בארץ זכה לסיקור תקשורתי נרחב, על רקע רגשות אנטי-ישראליים בצרפת ובאירופה כולה.

שלגומי סיפר לאל-מוניטור כי הוא נחוש בדעתו להמשיך במסע הזה, ואף לעבור הלאה, לשלב הבא - להכיר את ישראל והישראלים לא רק לאנשי דת, אלא גם לחברי הקהילה שלו, צרפתים מוסלמים מכל שכבות החברה: "אני רוצה ששתי התרבויות ייפגשו. אני רוצה ליצור דיאלוג. ליזום שיח. לחלוק זה עם זה את ההומניזם  המשותף לנו. אני מאמין בפתיחת דלתות", הוא אמר.

אמר ועשה. בשבוע האחרון, באמצע חודש ינואר, ליווה האימאם קבוצה של כחמישים גברים שביקרו בישראל ובשטחים. הם השתתפו בתפילת יום השישי במסגד אל אקצא, טיילו ברחובות הרובע המוסלמי בעיר העתיקה של ירושלים, בילו יום שלם בעכו, שם נפגשו עם ערבים ישראלים מאזור הצפון, וביקרו ברמאללה ובבית-לחם. הקבוצה גם התארחה במעונו של שגריר צרפת ביפו, שהעניק לכל אחד מחברי הקבוצה תעודה המאשרת שהשלים את מסע העלייה לרגל. "המשתתפים חוו את ישראל ממקור ראשון, באופן שלא ציפו לו. כולם נחושים לחזור ולהביא איתם גם את בני משפחותיהם", סיפר לנו האימאם שלגומי.

בין נסיעה לנסיעה בשליחות זו או אחרת למזרח התיכון, שלגומי מכהן כראש מסגד בדראנסי שבפאתי פריז. השם דראנסי הוא בעל סמליות מיוחדת בזיכרון הלאומי של יהדות צרפת. תחנת הרכבת של הפרבר הפריזאי העני והשקט הזה שימשה בזמן מלחמת העולם השנייה כנקודת השיגור העיקרית של אלפי יהודים לאושוויץ. יהודים מצרפת, מגרמניה ומפולין שנלכדו בידי הנאצים, נשלחו למחנה הריכוז בדראנסי - התחנה האחרונה לפני היעד הסופי.

אימאם שלגומי אינו מאמין בצירופי מקרים. הוא בטוח שההשגחה העליונה שלחה אותו דווקא לדראנסי. שגריר ישראל בצרפת, יוסי גל, משתאה גם הוא מהתפנית הזו של ההיסטוריה. הוא מספר לאל-מוניטור על המאמצים שמשקיע האימאם בבניית דיאלוג בין הקהילה המוסלמית לזו היהודית: "אימאם שלגומי הוא מאמין גדול בדיאלוג ובחילופי תרבויות," אומר השגריר. "אנחנו פועלים יחדיו לפיוס ולהגברת ההבנה, למרות העלייה במספרן של התקריות האנטישמיות בשנה האחרונה".

אכן, יחסים מורכבים שוררים בין הקהילות המוסלמיות לבין ישראל. נדמה שבאירופה הסכסוך הישראלי-פלסטיני משאיר מעט מאוד מקום לדיאלוג, ושהפוליטיקה מעכירה את הקשרים בין הקהילות הדתיות.

לא יהיה זה מדויק להגיד שאימאם שלגומי הוא היחיד השוקד על בניית יחסי גומלין. האינטלקטואל הצרפתי-אלג'יראי ראלב בנשייח' עומד בראש הקונגרס העולמי של אימאמים ורבנים למען שלום. אחיו, סוהייב בנשייח', לשעבר המופתי של מרסיי, גם הוא מוכר באירופה כאחד המנהיגים האיסלאמים המתונים. הוא פרסם ספרים ומחקרים רבים על האיסלאם בחברה המודרנית והדמוקרטית, בדגש על נקודות ההשקה בין האיסלאם לצרפת החילונית. עוד אחד מהאישים הבולטים בקרב האיסלאם המתון הוא אימאם טארק אוברו, ראש המסגד בבורדו. שלושתם, ביחד עם שלגומי הצעיר יותר, מייצגים איסלאם שאינו מתבדל ומתכנס בתוך עצמו.

ועם זאת, האימאם של דראנסי מרחיב אף יותר את יריעת הדיאלוג. הוא אינו נרתע מהתמודדות ישירה עם העלייה בתקריות האנטישמיות באירופה, הקשורות, בין היתר, לישראל ולסכסוך במזרח התיכון. דרכו מובילה אותו הן לירושלים והן לרמאללה. הוא משוכנע שרבים מבני ארצו יגיעו בעקבותיו.