שובו של פירומן
תכנית חילופי האוכלוסייה של אביגדור ליברמן נגועה בחוסר תקינות פוליטית ומוסרית, מנוגדת לרוח מגילת העצמאות ואפילו נטולת כל תועלת דמוגרפית ואסטרטגית. מנגד, היא מנכרת את אזרחי המדינה הערבים ומשחקת לידיהם של לאומנים קנאים.
החיבוק הפומבי ששר החוץ אביגדור ליברמן העניק לעמיתו האמריקאי, ג'ון קרי, שכנע לא מעט משקיפים כי לפנינו "ליברמן חדש". הסתייגותו מדברי הבלע ששר הבטחון משה יעלון הטיח כלפי מזכיר המדינה ג'ון קרי, חיזקה את דימוי "המבוגר האחראי", שנשיא המדינה שמעון פרס הדביק לליברמן בכנס השגרירים הישראלים (5 בינואר). גם עמיתי בן כספית כתב כאן, כי ליברמן מחרחר הריב ומדליק השריפות פינה את מקומו לליברמן שקול דעת.
בכנס השגרירים כזכור, הודיע ליברמן, כי מפלגתו לא תתמוך בהסדר כולל עם הפלסטינים שלא יכלול חילופי אוכלוסיות. שר החוץ הכריז כי הוא עומד על כך, שפינויים של תושבים יהודים מהשטחים הכבושים (תזכורת: ישראל מעולם לא סיפחה את הגדה המערבית) יותנה בהעברתם של שטחי ואדי ערה והמשולש לפלסטין. משמעות הדבר היא שלילת האזרחות מכ-200 אלף אזרחים ישראלים-ערבים, שמעמדם המשפטי זהה לחלוטין למעמדם של שכניהם היהודים בכוכב יאיר ובקציר.
