בישראל מתקשים להבין שלאירופאים נמאס מההתנחלויות

פוליטיקאי בכיר חזר מוטרד בתחילת השבוע מביקור בגרמניה, שבו הוא נחשף במלוא העוצמה למיאוס שהפגינו מארחיו בכל פעם שעלתה סוגיית ההתנחלויות. האיש, שברזומה שלו יש לא מעט ביקורים בבירות אירופה בשנים האחרונות, נדהם לגלות שבניגוד לעבר בני שיחו, חברי פרלמנט ובכירים במשרד החוץ, היו חסרי סובלנות לחלוטין כלפי כל מה שקשור להתנחלויות. "הרגשתי שהקשב שלהם פשוט לא קיים יותר כשמדברים על ההתנחלויות. עד לא מזמן עוד היה עם מי לדבר. הם ניסו להבין את הצד שלנו והיו מאוד סובלניים. אבל הפעם הרגשתי שמנסים להגיד לי: 'נמאס לנו מכם. איבדנו את הסובלנות. אנחנו לא מאמינים לכם שאתם רוצים תהליך מדיני'. וזה עוד הגרמנים שנחשבים לידידים הכי חזקים שלנו באירופה".

התיאור הזה מסביר את הדיווחים שפורסמו ביום שלישי האחרון [3 בדצמבר] מגורמים באיחוד האירופי, לפיהם כמחצית מהמדינות החברות באיחוד תומכות בסימון מוצרים מההתנחלויות. זאת, בעקבות המשא ומתן המקרטע בין ישראל לפלסטינים וערב ביקור נוסף באזור של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי.

הפוליטיקאי הבכיר אומר שכלל לא הופתע: "זאת הדרך של האירופאים להגיד לנו, 'אתם תבינו את זה בדרך הקשה כשנפגע בכם כלכלית וכשנפסיק לממן כל מיני פרויקטים בהתנחלויות', והסוף יהיה החרמת כל שטחי ארץ ישראל. אבל כאן לא קולטים את עומק הצרה. כאן אורי אריאל לא חושש לאשר תוכניות בניה בהתנחלויות באמצע מו"מ מדיני, לגרום לנתניהו לצרות בחזית הדיפלומטית ולהמשיך בתפקידו. האירופאים מבינים מזה שביבי לא רציני ושלא הולך לצאת מהמו"מ כלום ולכן מנסים להפעיל לחץ".

ואכן, אף שהמשמעויות המדיניות והמקומיות של הדיווחים הללו מדאיגות, בישראל הם התקבלו כמעט בשוויון נפש ולעתים בזלזול, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדברי השר להגנת העורף וחבר הקבינט המדיני ביטחוני גלעד ארדן. בראיון לגלי צה"ל ביום רביעי בבוקר תקף ארדן את האיחוד: "עצוב מאוד שאלו העמדות שיוצאות מהאיחוד. זה מראה על חוסר ההבנה שלהם לגבי מה שקורה במזרח התיכון. סימון מוצרים רק יעודד את הפלסטינים להקשיח עוד יותר עמדות במו"מ".

התגובה היהירה של השר חבר הליכוד היא עדות נוספת לקוצר הרואי המדיני, ולניתוק של ההנהגה הישראלית ממה שמתחולל באירופה. במילים אחרות, מה שעצוב בסיפור הזה אינו חוסר ההבנה של האיחוד ממה שקורה במזרח התיכון - אלא חוסר ההבנה של השר, חבר הקבינט המדיני ביטחוני, ממה שקורה באירופה.

הכתף האירופית הקרה שנשלחת אל עבר ישראל היא ביטוי חד משמעי לכך שירושלים הולכת ומאבדת את ידידותיה. מי שמחפש סימנים לאינתיפאדה שלישית יכול למצוא אותם בדיוק במקומות האלה. זו אינה אינתיפאדה של חמושים, אלא מלחמה מדינית נגד ישראל בזירה הבינלאומית. תמיכת מדינות האיחוד בחרם על ישראל לא נוצרה בחלל ריק, אלא היא תולדה של לחצים דיפלומטיים עצומים שמפעילים הפלסטינים.

לכאורה, דווקא כעת כשהמו"מ בין ישראל לפלסטינים חודש, ניתן היה להניח שהאירופאים והאמריקאים יתעלמו מההתיישבות ביהודה ושומרון, כפי שהיה בתקופת כהונתם של אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט בראשות הממשלה. אלה היו תקופות שבהן התקיים מו"מ מדיני משמעותי או מהלך מדיני אקטיבי דוגמת ההתנתקות. ההבדל הוא שאז ההנהגה הישראלית התייחסה אל ההתיישבות ביהודה ושומרון כאל עניין שיש להסדירו במסגרת הסכם שלום. נתניהו, לעומתם, מתעלם מהסוגיה. מבחינה אידאולוגית לא נראה כי הוא השתנה בשנים האחרונות, ומבחינה פוליטית הוא שבוי בידי הימין – ציבור מתנחלים שהתפקד בהמוניו לליכוד ושינה את פניה של התנועה.

המלכוד האידאולוגי שראש הממשלה נתון בו בליכוד ובקואליציה שלו הביא אותו להעדיף שחרור מחבלים על פני הכרזה על הקפאת הבנייה בשטחים כמחווה מקדימה לקראת המשא ומתן עם הפלסטינים.

מי שהתייחס לסוגיה זו והציב באמצעותה מראה בפניו של הציבור הישראלי, ובפני שותפיו הפוליטיים של נתניהו במרכז המפה הפוליטית, היה ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין.

בכנס לציון עשור ליוזמת ז'נבה שהתקיים ביום רביעי בתל אביב דיסקין כינה את נתניהו חלש, ומתח ביקורת חריפה במיוחד על שחרור האסירים, שאותו תיאר כעסקה "צינית ומבחילה שנועדה למנוע הקפאת ההתנחלויות". דיסקין לא חסך מנתניהו ביקורת גם על עיסוקו המופרז בפצצה האיראנית, ואמר ש"השלכות הסכסוך עם הפלסטינים קיומיות הרבה יותר מהגרעין האיראני".

דיסקין קרא בדבריו לשינוי הרכב הקואליציה, לכזאת שתוכל להוביל מהלכים מדיניים משמעותיים בסכסוך הישראלי-ערבי. בדברים אלה של דיסקין טמון המפתח: הקואליציה הנוכחית לא תוכל לקדם תהליך מדיני, אלא לכל היותר תוכל להמשיך לעשות את מה שהיא עושה בחודשים האחרונים: להכיל משא ומתן מקרטע שלא מוביל לשום מקום.

כל עוד נתניהו כבול פוליטית למתנחלים, הוא אינו מתכוון להתקדם מול הפלסטינים. במצב הזה מוטלת אחריות עצומה על יאיר לפיד וציפי לבני, כנציגיו של מחנה השמאל-מרכז בממשלה. ישיבתם בממשלה שאין לה כוונה לעבור לשלב המעשים במו"מ המדיני, היא בבחינת מעילה במנדט שקיבלו מהציבור שלהם.

לבני לא תוכל לנצח להסתובב בארשת פנים חתומה בין חדרי המו"מ ותוכניות הטלוויזיה, מבלי לתת הסברים לציבור שבחר בה בגלל שהניפה את הדגל המדיני. עליה לפעול בכוחנות פוליטית ולצרף אליה את לפיד כדי לגרום לנתניהו להבין שהיא לא תשב בממשלה כדי להלבין את ההתנחלויות. זה הצ'אנס האחרון לגרום לנתניהו לעשות מעשה. כי גם אם הוא לא עבר מהפך אידאולוגי, הוא עדיין רוצה לשמור על כיסאו בראשות הממשלה.