דרעי בש"ס: דרך חדשה, טעויות ישנות

בצהרי יום שני האחרון [28 באוקטובר], זמן קצר לפני שחדר הישיבות במטה תנועת ש"ס בהר חוצבים בירושלים התמלא בחברי הסיעה, יד נעלמה תלתה על הקיר תמונה שבה נראים הרב עובדיה יוסף ואריה דרעי ברגע של קרבה. בצעד חריג החליט יו"ר המפלגה דרעי לקיים את ישיבתה השבועית של ש"ס במשרדיה בהר חוצבים במקום בכנסת. בש"ס פירשו את ההחלטה כניסיון של דרעי להימנע ממגע עם התקשורת, בשבוע שלאחר כישלונו המהדהד בבחירות לרשויות המקומיות.

האווירה בחדר הצפוף הייתה מתוחה ועכורה. כמה מחברי הכנסת של ש"ס גיחכו כשהבחינו בתמונה הבודדת על הקיר הלבן. התצלום לא הייתה שם קודם וניכר היה שנתלה בחופזה בהוראה מגבוה, כדי להבהיר מי בעל הבית של המפלגה, ובידי מי הפקיד אותה הרב עובדיה יוסף שהלך החודש לעולמו.

הישיבה התקיימה באווירת נכאים, כשמצדדיו של דרעי יושבים יו"ר הסיעה ח"כ אריאל אטיאס, ויו"ר המפלגה המודח, ח"כ אלי ישי. עד לפני כמה חודשים היו ישי ואטיאס שרים בכירים בממשלת נתניהו. כיום הם חברי כנסת בסיעת אופוזיציה מסוכסכת, נציגיה הפוליטיים של תנועה שאיבדה את מייסדה ומנהיגה, וכעת מחפשת את דרכה.

שני דברים מפתיעים התגלו על דרעי בחודש האחרון: הראשון הוא רדיפתו הגסה והאובססיבית אחר הכבוד. השני, מפתיע עוד יותר, הוא חוסר יכולתו לעמוד בפיתוי של חטא היוהרה, שהיה סיבה מרכזית לנפילתו בסיבוב הראשון של הקריירה הפוליטית שלו. דווקא בתקופה קריטית מבחינתו, כשהוא מנסה לבנות את מנהיגותו בעידן החדש בש"ס, דרעי נכנע לשתי החולשות המרכזיות שלו וחוזר על אותן טעויות.

התמונה שביקש לתלות בחדר הסיעה היא דוגמה אחת מני רבות לניסיונותיו של דרעי להפוך את עצמו, באמצעות סממנים חיצוניים, למנהיג הפוליטי והרוחני החדש של ש"ס. עוד קודם לכן, הוא ארגן לעצמו מפגן עוצמה חסר טעם בעצרת הזכרון במלאת שבוע לפטירת הרב יוסף. כבר אז נראה היה שהיו"ר ששב למפלגה לאחר 13 שנות גלות, מקדיש זמן רב מדי למיתוג עצמי כבעל הבית הבלעדי של ש"ס.

ראשון לשלם את המחיר היה ישי, שיעבור זמן רב עד שיתאושש מההשפלה הפומבית שספג, כשבהוראתו הישירה של דרעי הוא לא הורשה לעלות לבמה באותו אירוע. זה היה אקט גס ומיותר שהציג את דרעי כמי שחושש מישי ונוהג כאחרון הדיקטטורים. לא הייתה בו את גדלות הנפש להפגין כלפי ישי נדיבות של מנצחים. האירוע הזה העכיר את האווירה גם בתוך הסיעה. ח"כים שעבדו בצמוד לישי במשך 13 שנה הסתייגו מיחסו של דרעי כלפיו. הם חשבו גם על עצמם ועל מעמדם במפלגה שמשנה פניה במהירות, והמסקנות שלהם היו עגומות.

מלבד חברי הכנסת, מי שנותרו המומים מול מפגן הכוח וההערצה העצמית היו בני משפחתו של הרב יוסף, שלא ציפו שעצרת הזיכרון תהפוך לערב "חיים שכאלה לכבוד אריה" כפי שכינו זאת בכעס בבית הרב. התחושה של חלק מבני הבית הייתה שדרעי חשב רק על עצמו בערב הזיכרון, דאג שידברו בשבחו, ופגע בשל כך באירוע. את הביקורת הזאת דרעי שמע ישירות בבית הרב. באירוע השלושים למותו בשבוע הבא, היו"ר התבקש במפורש להוריד פרופיל. ילדיו של יוסף הודיעו לדרעי שהפעם הם לוקחים את הפיקוח על האירוע לידיהם.

מפתיע עד כמה דרעי לא למד מטעויות העבר. אחרי שישב שנתיים בכלא, הבטיח שהפיק לקחים והודה כי חטא בחטא היוהרה, הוא חוזר לאותו דפוס התנהגות. מאז החזיר אותו הרב עובדיה יוסף להנהגת המפלגה, וביתר שאת מאז פטירתו של הרב, דרעי לא רואה אף אחד ממטר. הוא הרחיק את כולם ממוקדי הכוח. על מבצע הבחירות לרשויות הוא פיקח באופן ישיר. הוא החליט מי ירוץ מטעם ש"ס למועצות הערים, קירב והרחיק, מינה והדיח, בחש וערבב הכל בעצמו.

למעשה, דרעי היה בטוח שהבחירות המוניצפליות יחזירו אותו לימיו הגדולים. אחרי ההישג הפושר של ש"ס בבחירות לכנסת, טען היו"ר שבשל החלטת הרב יוסף על הנהגה משותפת במפלגה, יחד עם ישי ואטיאס, הוא לא יכול היה להביא לידי ביטוי את יכולותיו כקמפיינר. והנה עכשיו, אחרי שכל הזירה הייתה בשליטתו המוחלטת, הוא כשל בירושלים ואיבד את אלעד - עיר שהייתה בשליטת ש"ס – למועמד האשכנזי.

אז מה עושה מי שלא מסוגל להודות בכישלונו? מחפש אשמים אחרים. ומי האשם המרכזי בעיניו של דרעי? אלי ישי. בהופעה חסרת עכבות בתוכנית פגוש את העיתונות במוצאי שבת בערוץ 2, דרעי נשאל על המפלות הפוליטיות שנחל לאחרונה, ותירץ את התוצאות הרעות בכך שישי לא סייע לו בקמפיין הבחירות לרשויות. "אני קראתי לו ואני קורא לו גם עכשיו. אלי, בוא איתנו. הבית שלך זה איתנו, מספיק כבר עם כל הדברים הללו. זה פוגע בש"ס."

האמת היא שגם אם ישי היה רוצה מאוד לסייע למאמץ בבחירות, לא הייתה לו אפשרות כזאת. דרעי סילק אותו מכל עמדת השפעה אפשרית. במקום לחבק אותו ולהיבנות מניסיונו, הוא הרחיק והשפיל אותו. "זה פתטי להאשים את אלי ישי בכישלונות. זו הגרסה החדשה של ה'אני מאשים' שלו", מתאר אחד מבכירי המפלגה את המצב.

לא ברור עד כמה דרעי מודע למצבו הבעייתי בש"ס. זה נכון שהרב עובדיה יוסף הכריע כי הוא ינהיג את ש"ס, אבל כוחה של ההחלטה הזו מוגבל ותלוי באופן שבו יתנהל דרעי בתוך המפלגה. ההשפלות של ישי פגעו בו, רדיפת הכבוד על חשבון הרב הקימה עליו כמה מבני משפחתו, והביקורת הפנימית בעקבות כישלונותיו תורמת לשחיקה במעמדו.

השבוע גם נאלץ דרעי להתמודד עם סקר שערך ערוץ הכנסת, ושלפיו ש"ס בראשות ישי זוכה לשלושה עשר מנדטים לעומת עשרה מנדטים בראשותו. כך שנראה כי באופן התנהלותו, דרעי דווקא מחזק את ישי. במפלגה לא צופים עתיד ורוד לניסיון הפיוס המאולץ שיזם יו"ר המפלגה עם היו"ר הקודם, והחל בפגישה קצרה בת כ-25 דקות. המשקעים כבדים מדי, טריים מדי ומשבר האמון ביניהם הוא חמור מדי.

דרעי אמנם קיבל את המפלגה בירושה, אבל הוא יצטרך להילחם על מנהיגותו ולהרוויח אותה. מי שראה את עצמו חוזר בקלילות אל פסגת הפוליטיקה הישראלית, עשוי למצוא את עצמו בעימות קשה ומתיש אם הסקרים ימשיכו לפרגן ליריבו אלי ישי. כדי להתמודד עם הקשיים, לפני הכל, עליו ללמוד מטעויות העבר.