דילוג לתוכן העיקרי

הדרך של ליברמן לראשות הממשלה עוברת בוושינגטון

לפחות ברמה ההצהרתית מסתמן כי הקדנציה השנייה של אביגדור ליברמן במשרד החוץ תהיה שונה מקודמתה. יו"ר "ישראל ביתנו" מתכוון להפוך לגורם מרכזי ביחסי החוץ של ישראל וארה"ב ולהשפיע בזירה המדינית, בדרך לראשות הממשלה.
Israel's Foreign Minister Avigdor Lieberman waits for the arrival of European Union's Foreign Policy Chief Catherine Ashton to their meeting in Jerusalem August 29, 2011. REUTERS/Baz Ratner(JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR2QHBD

בתחילת חודש דצמבר ינחת שר החוץ אביגדור ליברמן בוושינגטון לכינוס השנתי של פורום סבן – אירוע שמוסמר ביומנו לפני חודשים רבים, אך כעת לאחר זיכויו יהפוך לסוג של מסע ניצחון בבירה האמריקאית.

כבר עתה נעשים תיאומים בין לשכתו החדשה של ליברמן במשרד החוץ ללשכות בכירות בבירה האמריקאית, לצורך קביעת פגישות בינו לבין אנשי מפתח.

הבקשות לפגישות עמו נערמות בקצב מסחרר בימים האחרונים, והן מגיעות מכל העולם. משרי חוץ ועד ראשי מדינות. בעולם מבינים שגם אם לא אוהבים את האיש, הוא כאן כדי להישאר.

בניגוד לכהונתו הראשונה כשר חוץ, אז יחסיו עם מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון היו בלתי אפשריים למן הרגע הראשון, מלאי בוז וסלידה מצדה והתעלמות מצדו, מזכיר המדינה הנוכחי ג'ון קרי רואה בליברמן איש מפתח במשא ומתן עם הפלסטינים ומתכוון להשקיע בבניית יחסים עמו.

ביום שלישי בערב (12 בנובמבר), כמה שעות לאחר כניסתו החגיגית של ליברמן ללשכת שר החוץ, סירבו אנשיו לאשר את המידע לפיו ליברמן וקרי כבר שוחחו בטלפון. מה שכן פורסם הוא שפגישת העבודה הראשונה של ליברמן הייתה עם שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו. בין השניים מתקיימים יחסים טובים, שנשמרו גם בתקופת ישיבת ליברמן בגלות ועדת החוץ והביטחון.

קרוב לוודאי ששפירו דיווח ללשכות אובמה וקרי על האווירה הטובה והזמירות החדשות ששמע מליברמן בחדר הסגור, שבקצרה ניתן לסכמם ב-״יש עם מי לדבר.״

ברביעי בערב כבר דווח כי השיחה המיוחלת אכן התקיימה. קרי התקשר לברך את שר החוץ החדש-ישן על כניסתו לתפקיד ואיחל לו בהצלחה. עושה רושם שלצמד קרי-ליברמן עוד נכונו מפגשים, שיחות ומהלכים משותפים רבים, היות ושני הצדדים מעוניינים בהידוק הקשר הזה.

ביומו הראשון כשר החוץ ליברמן זרח ממש. הוא לא ניסה להסתיר את התרגשותו, כשזכה לקבלת פנים משפחתית ואוהבת מעובדי משרדו.

ברמה הפרקטית, ליברמן העביר מספר מסרים בנוגע לאופן בו הוא רואה את תפקידו, ולפחות ברמה ההצהרתית מסתמן כי זו תהיה קדנציה שונה בתכלית מקודמתה. ליברמן חוזר לתפקיד מנוסה ומבוגר יותר, מכיר לעומק את משרדו.

את העניין הגדול עוררו, בצדק, הצהרותיו המרגיעות בנוגע ליחסי ישראל וארה"ב. ליברמן כמעט יצא מגדרו כדי להדגיש עד כמה חשובה הברית הזאת, וביקש להרגיע את גובה הלהבות בשיח שהתעורר בימים האחרונים בין בנימין נתניהו לקרי על רקע ההסכם המתהווה בין המעצמות לאיראן.

האם ביקש ליברמן לעקוץ את נתניהו? לא מן הנמנע. אבל זו לא הייתה המטרה המרכזית. ליברמן ביקש לאתחל מחדש את יחסיו עם ארה"ב, וכשאיש כמוהו, שנאמר עליו לא אחת שהוא מבעיר שריפות במזרח התיכון, בוחר לפתוח את נאומו הראשון כשר חוץ באמירות מסוג: "היחסים עם ארה"ב הם האבן המרכזית ובלי זה אי אפשר לתמרן בעולם העכשווי" - יש בכך הרבה מעבר להצהרת כוונות.

ליברמן של הקדנציה הראשונה דיבר לא פעם על חשיבות הקשר עם רוסיה כמעצמה מובילה, נפגש עם פוטין והרבה לפרגן לו, אך הפעם לא הזכיר אותו אפילו ברמז, אף שפוטין של היום הוא הרבה יותר משפיע ומעורב בענייני המזרח התיכון מאשר היה לפני ארבע שנים.

זה כמובן לא מקרי. ליברמן חזר למשרד החוץ עם תוכנית ברורה. הוא מתכוון להפוך לגורם מרכזי ביחסי החוץ של ישראל וארה"ב. מעתה כל ביקור של קרי באזור יכלול גם פגישות עם השר ליברמן, ולא יהיה זה מפתיע אם בביקורו הקרוב בוושינגטון לכינוס פורום סבן, גם נשיא ארה"ב ברק אובמה יקדיש לו זמן. ההחלטה האמריקאית לחבק את ליברמן עשויה להיות משתלמת ומועילה לקידום התהליך המדיני. עוד יתברר לימים שזיכויו של יו"ר ישראל ביתנו היה ציון דרך חשוב במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.

מי שציפה לשמוע גם הפעם את ההתקפות הרגילות של ליברמן, שלא לומר השפלות, נגד אבו מאזן, התאכזב. שום מילה לא יצאה מפיו על כך שאבו מאזן אינו רלוונטי, אינו לגיטימי וצריך ללכת.

זה לא שליברמן שינה את דעתו על אבו מאזן, זה פשוט כבר לא מתאים לשר חוץ שמבקש להמציא את עצמו מחדש כמבוגר האחראי בממשלה וביחסי החוץ של ישראל.

בקדנציה הקודמת שלו כשר חוץ, מי שמילא את משבצת שר החוץ מול ארה"ב היה שר הביטחון אהוד ברק, שבילה בוושינגטון אחת לכמה שבועות, בדיאלוג לבלימת הגרעין האיראני. שרת המשפטים ציפי לבני היא שנכנסה למשבצת הזאת מאז קמה הממשלה החדשה, כמי שממונה על המשא ומתן עם הפלסטינים. ליברמן החדש לא מתכוון להפקיר לאחרים את הזירה מול ארה"ב.

הנה, ביום שלישי ליברמן כבר ביקש להחזיר לידי שר החוץ, לידיו, סמכויות שנלקחו ממנו עת נאלץ לעזוב את משרד החוץ: את האחריות על ניהול הדיאלוג האסטרטגי שנמצא כיום בידי השר לענייני מודיעין יובל שטייניץ; את ניהול המאבק הבינלאומי בגרעין האיראני שגם הוא הופקד בידי שטייניץ; את ניהול היחסים הכלכליים עם הפלסטינים שנמצא בידי שטייניץ והשרים יאיר לפיד וסילבן שלום; וגולת הכותרת: ליברמן דורש מעורבות במשא ומתן עם הפלסטינים כחבר בוועדת ההיגוי המצומצמת.

אלה אינן חדשות טובות עבור לבני, שזכתה בחודשים האחרונים למרכזיות בזירה המדינית. ליברמן למעשה מאותת שאין בכוונתו לבזבז זמן. הוא חזר כדי לעבוד. אין מעליו עננה משפטית, הוא חופשי ומאושר להפוך את משרד החוץ למשרד חשוב ומשפיע בזירה המדינית, לפלטפורמה פוליטית עבורו במסעו לראשות הממשלה.

כשליברמן בונה לעצמו את תדמית המבוגר האחראי, הוא מבקש לקרוץ אל עבר המרכז הפוליטי שבלעדיו לא יוכל לפרוץ את תקרת הזכוכית המכבידה עליו כשר חוץ מתלהם, שהביך בקדנציה הקודמת לא אחת את נתניהו מול ארה"ב.

אם נתניהו לא הבין זאת עד יום שלישי, כעת האסימון נפל: אם עד עכשיו לא הייתה אלטרנטיבה שלטונית לנתניהו, אז הרי היא קורמת עור וגידים מול עיניו.

More from Mazal Mualem

The Middle East in your inbox

Deepen your knowledge of the Middle East

Recommended Articles