משוגעים על ירושלים

"את ירושלים לא ניתן לחלק, כי רעיון לא מחלקים." יו"ר יש עתיד, שר האוצר יאיר לפיד.

אם ההגיג הזה של מנהיג המפלגה השנייה בגודלה בישראל, מפלגה שמתיימרת לייצג את המיינסטרים הישראלי, קולע לדעתם של רוב האזרחים, חבל על זמנם של המדינאים והפקידים שעושים ימים כלילות, במאמץ לגבש הסכם קבע שיסיים את הסכסוך הערבי-ישראלי. לפיד אינו מסתפק בהמצאת סיסמאות ריקות; הוא נתן יד להחלטתם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושל שר הפנים, גדעון סער, לקדם שורה של תכניות בנייה בירושלים המזרחית, במקביל לשחרור אסירים פלסטינים. למה לא? אם לא מחלקים את הרעיון ירושלים, אין מניעה לבנות שכונות יהודיות חדשות ולהרחיב את הקיימות בכל חלקי העיר.

למחרת פרסום כוונות הבנייה, ב- 30 באוקטובר, נערך בסינמטק ירושלים כנס מיוחד שארגן פורום ארגוני השלום, תחת הכותרת "ירושלים – שתי בירות לשתי מדינות: מאוחר או עדיין אפשר?" המתאם המיוחד של האו"ם למזרח התיכון, רוברט סרי, שבירך את באי הכנס, הכריז אמנם כי "חייבים למצוא דרך להגיע לשתי בירות לשתי מדינות בירושלים", ואף הדגיש כי דבריו מבטאים את עמדתו המפורשת של מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, ואולם, כל המומחים מהאקדמיה ומארגוני החברה האזרחית שדיברו אחריו, שרטטו תמונה קודרת שמעמידה בספק גדול את הרעיון הזה.

המשפטן דני זיידמן, מהמנוסים והבקיאים במגעים בנושא ירושלים, טען כי מאז 2010 אנו עדים לתנופה בבניית התנחלויות שלא נראתה כמותה מאז 1967. זיידמן הדגיש כי זהו מהלך אסטרטגי וקוהרנטי שנועד להתוות גבול, שיכתיב הגמוניה ישראלית בכל אזור ירושלים רבתי. הוא סיפר על פגישה שהייתה לו באחרונה עם בכיר בממשל הישראלי (בהפסקה הוא היה מוכן לומר לי כי מדובר באיש מערכת הביטחון), המבטא את עמדתו של נתניהו. הבכיר, אמר זיידמן, הודה באוזניו כי התכנון והבנייה באזור ירושלים רבתי נועדו למה שכינה "עיצוב מחדש של המרחב."

זיידמן נחרד ומיהר לציין, כי המובלעות היהודיות המוקמות במזרח העיר יסתמו את הגולל על רעיון חלוקת ירושלים, וממילא על פתרון שתי המדינות. "זהו פתרון שתי מדינות כפי שביבי תופס אותו," ענה הבכיר בגילוי לב. הוא אף התלונן באוזני זיידמן, כי הוא "תקוע בפרדיגמה של הסדר עם הפלסטינים." בתגובה לאזהרה של זיידמן מפני תגובתה של הקהילה הבינלאומית על מהלכיה החד-צדדיים של ישראל בירושלים, "הרגיע" אותו האיש באומרו: "אמריקה בדעיכה ואירופה לא נחשבת.״ כאמור, הבכיר הצהיר כי הוא מייצג את עמדתו של ראש הממשלה.

מאיר מרגלית, מחזיק תיק מזרח ירושלים היוצא בעיריית ירושלים, הזכיר שראש העיר, ניר ברקת, חייב את בחירתו המחודשת לראשות העיר לאנשיו של נפתלי בנט מהבית היהודי, ששמו לעצמם מטרה להפר את הסטטוס קוו באגן הקדוש. "מסתובבים כאן פירומנים עם דלק," אמר והוסיף: "הריסת הבתים שהתרחשה השבוע זו רק הקדמה." מרגלית, שהיה עד לבחירות האחרונות נציג של מרצ במועצת העיר, האשים את ברקת ב"ישראליזציה" סמויה ומתוחכמת של מזרח ירושלים, תוך שהוא מביא לפירוקה של הקהילה הפלסטינית באמצעות העמקת תלותם של התושבים בממשל הישראלי. כך, אמר, הופכת ירושלים מיום ליום לעיר דו-לאומית, שחלק ניכר מתושביה מנותק מהקשר לאומי ופוליטי.

ואולם, ה"אחדות" הכפויה אינה מניחה את דעתם של ה"פירומנים", כהגדרתו של מרגלית. יזהר באר, מחברו של דו"ח מקיף על התעצמות תנועות המקדש בישראל, הזכיר את הדברים שאמר סגן ראש השב"כ, במשפטם של אנשי המחתרת היהודית, שניסו בשנות השמונים לפוצץ את המסגדים בהר הבית. מימוש תכניתם, העריך, היה גורר מלחמה של כל העולם המוסלמי במדינת ישראל, עד כדי סכנת השמדתה. לדברי באר, בעוד שהמחתרת היהודית ספגה גינויים מקיר לקיר, אג'נדת הר הבית הפכה לחלק מהשיח של הציבור הציוני-דתי ומנהיגותו. רעיון טיהור הר הבית והקמת בית שלישי נישא בפי הרבנים, והטאבו ההלכתי על עלייה למתחם הוסר. שני חברים חדשים במועצת עיריית ירושלים (שמואל שקדי ואריה קינג) מחויבים לרעיון, ולתנועות שאך אתמול נחשבו הזויות, כמו מכון המקדש, נשלחות בנות במסגרת שירות לאומי.

דובר/ת אחר דובר/ת עלו המומחים לבמה ותיארו את הסבך הבלתי אפשרי שאליו הגיעה ירושלים 46 שנים אחרי "איחודה". הנחת הבסיס של רובם הייתה כי ללא שתי בירות בירושלים לא ייתכן הסכם, וכי אם עדיין אפשרי הדבר, הרי שזמנו של פתרון כזה קצוב. הכוחות הפועלים לסיכול האפשרות שבירה פלסטינית תוקם בעיר גדולים וחזקים, ומולם לא מתייצב כוח דומה. הבטתי סביבי באולם וראיתי את משתתפי הכנס, ישראלים ותיקים ודיפלומטים צעירים, שוקעים אט אט בכיסאותיהם. ברקע, על המסך הגדול של אולם הסינמטק, הוקרנה שקופית ועליה סמליהם של שני גופים – פורום ארגוני השלום שארגן ויזם את הכנס, והשותף השני והמממן: EU PARTNERSHIP FOR PEACE. לרגע התרשמתי מהתעוזה של האיחוד האירופי, שתרם את שמו וכספו לכנס שכולו קריאת תיגר על עמדת הממשלה המארחת. אך אז נפלו עיני על שורה בתחתית התוכנייה שבה נאמר, כי "האחריות הבלעדית על דברי המשתתפים היא של הדוברים, ואין להתייחס אליהם בשום אופן כמשקפים את עמדות האיחוד האירופי."

לאמריקאים יש אמרה: "שים את כספך היכן שהפה שלך נמצא." אפשר בנקל להבין את החשש הדיפלומטי ממתיחת חבל נוספת ביחסים עם הממשלה הישראלית. אך אם נציגי המדינות המשקיעות מיליוני יורו בשנה במטרה להביא לסיום הסכסוך המקומי התרשמו מהדברים כמוני, כדאי שישלחו מסרים בהולים למקבלי ההחלטות במדינותיהם: המצב בירושלים אקוטי ונפיץ. נקודת האל-חזור כבר כאן. אם לא יימצא העוז לעבור ממחאות מנומסות ומסויגות באולם כנסים למעשים ממשיים ונחרצים יותר – חבל על הכסף שלהם. ועל הדם שלנו.

למות למען רעיון, זה רעיון נפלא
אבל אני עוד חי כי בראשי הוא עוד לא עלה
ונביאי הזעם ממשיכים פה להטיף
דגלים וסיסמאות לא מפסיקים הם להניף

ויום אחד כשנצעד למלחמה קרובה 
זקופי קומה ומלאים בים של גאווה
עוד יתברר שמתנו סתם
בגלל טעות קטנה
מרעיון שכבר יצא מזמן מן האופנה
 

למות למען רעיון – כן, זו ממש מצווה 
אבל לאט, למות לאט ובשיבה טובה
כי מה שאידיאל היום מחר, כך יסתבר,
היה טעות, ואז יצוץ פה אידיאל אחר

(מתוך: "למות למען רעיון", יוסי בנאי /ז'ורז' ברסנס)