הבחירות המקומיות - תרופה נגד קיפוח

בשבוע הבא (22 באוקטובר) ייערכו הבחירות לרשויות המקומיות בישראל. בניגוד לבחירות לכנסת ה-19, שנערכו בינואר 2013 והוחרמו על ידי רבים מהאזרחים הערביים, הבחירות לרשויות המקומיות הן סיפור אחר לגמרי.

אי מימוש זכותם הדמוקרטית הייתה אז מהלך מופגן של מחאה מצד הערבים; שילוב של ייאוש וכעס שהופנה כלפי הממסד הישראלי המפלה אותם לרעה, ואכזבה עמוקה מחברי הכנסת הערביים שלא קיימו מבחינתם את הבטחותיהם.

ביום הבחירות לכנסת שהיתי באום אל פאחם, מהערים הערביות הגדולות בישראל, והייתי עד למאמצי שכנוע, שלא צלחו, להביא את הבוחרים לקלפיות. כל ניסיון לשכנעם שפתק אחד שלהם בקלפי יכול להכריע את הכף, כשל. חגיגת הדמוקרטיה נראתה ברוב היישובים הערביים כיום אבל ומחאה. רק בשעות הערב, כשנדמה היה שעומד להתרחש מהפך שלטוני בישראל, היו אזרחים ערבים שנמלכו בדעתם ובאו בדחילו וברחימו להצביע. ההצבעה המאוחרת שיפרה מעט את אחוז ההצבעה (כ-52 אחוזים) הנמוך בהרבה מאחוז ההצבעה במגזר היהודי.

בבחירות לרשויות המקומיות, לעומת זאת, ההתעניינות סביב המועמדים והרשימות עצומה, ומאבקים מרים מתנהלים בין המועמדים הנלחמים על כל קול. אלפי מתנדבים התגייסו להריץ את המועמד המועדף עליהם, פרוסים עם שלטים בצמתים, עוברים מבית לבית, וכבר עכשיו ברור ששיעורי ההצבעה הצפויים בערים וביישובים הערביים בשבוע הבא יהיו גבוהים בהרבה מההצבעה ביישובים היהודים.

פרופ' ראסם חמאיסי מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, מומחה לעיור ובוחן מגמות הצבעה במגזר הערבי, מסביר בשיחה עם אל-מוניטור, כי ההתעניינות והאמוציות הרבות בבחירות המקומיות אצל הערבים נובעת מחסימתה של אוכלוסייה ערבית רחבה למרחב הציבורי הכללי בישראל, אשר מותירה בפניה אפשרויות קידום מצומצמות.

במילים אחרות: הקיפוח ברמה הארצית מותיר לאוכלוסייה הערבית את הרשויות המקומיות כאלטרנטיבה תעסוקתית ומוביליות חברתית.

"הרשויות המקומיות הערביות הפכו למעסיק הגדול ביותר במגזר הערבי, לעיתים האופציה היחידה לקידום ופרנסה", הוא אומר, "מי ששולט ברשות המקומית גם שולט במשאבים היכולים לייצר הזדמנויות עבור מעסיקים וקבלנים. ראשי רשויות הם הקובעים את שינוי ייעודי הקרקע, הם יכולים לספק עבודה לסייעות חינוך בגני ילדים, למורים בבתי ספר ועוד. כשאין אלטרנטיבה מקצועית אחרת, המשאבים הללו, שהם מאוד זמינים לאוכלוסייה הערבית, עושים את הבחירות לסוערות. ההתנצחויות העזות בין המועמדים הן התוצאה הישירה של זה".

אז הבחירות המקומיות הן בעצם מרוץ אחר תעסוקה ומשאבים, שאלתי. "כן, אבל זה לא רק זה", הוא משיב, "יש עניין של חמולות. היישובים הערביים גדלו ואף חמולה, גדולה ככל שתהיה, לא יכולה להשיג לבדה את התוצאה הרצויה לה ולזכות בבחירות. לכן מתחיל שיתוף פעולה בין חמולות. זה שינוי מהותי בתהליכים המתרחשים בתוך היישובים הערביים. הזהות המקומית הופכת להיות חזקה יותר. בניגוד לבחירות לכנסת ולתחושה של 'מה אכפת לי', בבחירות המקומיות יש אפקט של שייכות ולא רק מסיבות אידיאולוגיות".

מעניין שבבחירות לרשויות המקומיות העניין האידיאולוגי אינו שיקול בהצבעה או אפילו באיחודים מפלגתיים, אמרתי לו. למשל האיבה העצומה בין שתי המפלגות הערביות חד"ש ובל"ד נדחקה הצידה, ושתי הרשימות חברו לרשימה מאוחדת בנצרת עילית כמשקל נגד לראש העירייה שמעון גפסו, שקמפיין הבחירות שלו קורא להדרת התושבים הערביים מנצרת עילית (וסיסמת הבחירות שלו היא "נצרת עילית יהודית לנצח").

"במפלגות הערביות כולל חד"ש ובל"ד, השיקול שעמד מעל הכל הוא מי יכול לעשות קואליציות סביבו ולגבש אוסף אנשים שישיג יותר קולות", אומר חמאיסי, "לפעמים מועמד נתמך על ידי מפלגות איסלאמיות ולפעמים על ידי מפלגות ציוניות (מפלגת העבודה, הליכוד) בדגש על הקואליציות שהוא יכול לייצר".

על הרקע הזה מעניין תפקידה המינורי של התנועה האיסלאמית. בעבר לתנועה היה מועמד משלה, אך כיום התנועה האיסלאמית שמה את יהבה על נושאים אחרים. שייח' ח'אלד חמדאן, למשל, הוא איש התנועה האיסלאמית, אך בבחירות באום אל פאחם הוא מתמודד במסגרת רשימה עצמאית. "מנהיגי התנועה מציינים כי הם צריכים להתעסק בדעווה (שם כולל למוסדות רווחה בקרב כל התנועות האיסלאמיות, ש.א.) להפצת הדת האיסלאמית, ולהשאיר את העיסוק ברמה השלטונית והמקומית למפלגות אחרות", מסביר חמאיסי.

וכך, ביום שלישי הקרוב ינהרו לקלפיות האזרחים הערבים בישראל כדי לבחור מנהיג מקומי הקרוב לליבם. ראש המועצה או העירייה שייבחר לא יוכל לשנות בהרבה את מצבם, אבל לפחות לאנשים הקרובים לו, לבני החמולה שלו והחמולה שכרת עימה ברית אד הוק לטובת הבחירות, הוא יוכל להציע תעסוקה וחלוקת משאבים.

השאר, אלה שהמרחב הציבורי והמקומי יישאר סגור בפניהם, יאלצו לחכות לבחירות הבאות.