בשבוע הבא (22 באוקטובר) ייערכו הבחירות לרשויות המקומיות בישראל. בניגוד לבחירות לכנסת ה-19, שנערכו בינואר 2013 והוחרמו על ידי רבים מהאזרחים הערביים, הבחירות לרשויות המקומיות הן סיפור אחר לגמרי.
אי מימוש זכותם הדמוקרטית הייתה אז מהלך מופגן של מחאה מצד הערבים; שילוב של ייאוש וכעס שהופנה כלפי הממסד הישראלי המפלה אותם לרעה, ואכזבה עמוקה מחברי הכנסת הערביים שלא קיימו מבחינתם את הבטחותיהם.
ביום הבחירות לכנסת שהיתי באום אל פאחם, מהערים הערביות הגדולות בישראל, והייתי עד למאמצי שכנוע, שלא צלחו, להביא את הבוחרים לקלפיות. כל ניסיון לשכנעם שפתק אחד שלהם בקלפי יכול להכריע את הכף, כשל. חגיגת הדמוקרטיה נראתה ברוב היישובים הערביים כיום אבל ומחאה. רק בשעות הערב, כשנדמה היה שעומד להתרחש מהפך שלטוני בישראל, היו אזרחים ערבים שנמלכו בדעתם ובאו בדחילו וברחימו להצביע. ההצבעה המאוחרת שיפרה מעט את אחוז ההצבעה (כ-52 אחוזים) הנמוך בהרבה מאחוז ההצבעה במגזר היהודי.
בבחירות לרשויות המקומיות, לעומת זאת, ההתעניינות סביב המועמדים והרשימות עצומה, ומאבקים מרים מתנהלים בין המועמדים הנלחמים על כל קול. אלפי מתנדבים התגייסו להריץ את המועמד המועדף עליהם, פרוסים עם שלטים בצמתים, עוברים מבית לבית, וכבר עכשיו ברור ששיעורי ההצבעה הצפויים בערים וביישובים הערביים בשבוע הבא יהיו גבוהים בהרבה מההצבעה ביישובים היהודים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.