דילוג לתוכן העיקרי

להשאיר את המתנחלים בפלסטין

מי שמצפה מאבו מאזן לקבל בזרועות פתוחות את היישובים היהודיים במדינתו העתידית, שיבחן קודם את יחסה של ישראל למיעוט הפלסטיני שבתוכה.
Netanel, an Israeli Jewish settler, works the land outside his home in the unauthorised Jewish settler outpost of Havat Gilad, south of the West Bank city of Nablus July 29, 2013. Israeli and Palestinian officials put forward clashing formats for peace talks due to resume in Washington on Monday for the first time in nearly three years after intense U.S. mediation. It is unclear how the United States hopes to bridge the core issues in the dispute, including borders, the future of Jewish settlements on the W

טענת ה"יודנריין" (שטח נקי מיהודים, בגרמנית) נהפכה באחרונה לחוד החנית של תעמולת הימין נגד פתרון שתי המדינות לשני העמים. איך ייתכן, הם שואלים-מנגחים, שבישראל מתקיים מיעוט פלסטיני המונה כחמישית מתושביה, ואילו הפלסטינים תובעים לפנות את הגדה המערבית מכל תושביה היהודים, עד האחרון שבהם?

בתגובה להצהרה שהשמיע שגריר אש"ף בארה"ב, מען עריקאת, שפלסטין צריכה להיות ריקה מיהודים, אמר מי שהיה יועצו (היהודי) של הנשיא ג'ורג' בוש, אליוט אברהמס, כי "זו תהיה המדינה הראשונה מאז גרמניה הנאצית שאוסרת על יהודים לחיות בתחומה כבני חורין." הוא אף הגדיר כ"צורה נתעבת של אנטישמיות" את עמדתו של השגריר הפלסטיני, שאמר לעיתונאים כי "אחרי ניסיון בן 44 שנה של כיבוש צבאי והסכסוך כולו, אני חושב שלטובתם של שני הצדדים, עדיף ששני העמים יחיו בנפרד."

הסתייגויות פומביות ששחרר הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) מרעיון קליטתם של המתנחלים במדינת פלסטין הערבית, נתקלו בירושלים בביקורת ציונית חריפה. נראה שהביקורת הזאת ריככה מעט את התנגדותו הנחרצת של עבאס לקליטתו של מיעוט יהודי במדינתו. בתשובה לשאלה של עיתונאי ישראלי, שנלווה בשבוע שעבר [22 באוגוסט] לביקורם של אנשי מרצ במוקטעה ברמאללה, אם יהיה מוכן שחלק מההתנחלויות יישארו בריבונות פלסטינית לאחר חתימה על הסכם, השיב יו"ר הרשות כי "אלה פרטים שצריך לדון עליהם". הוא הבטיח כי "הנושא יועלה לשולחן המשא ומתן ונדבר על זה בראש פתוח."

אילו הייתי במקום עבאס הייתי מוסיף ואומר ''כי במידה שישראל תעמוד על כך שההתנחלויות יישארו במקומן, תחת ריבונות פלסטינית, הפרלמנט הפלסטיני יאמץ את החוקים והנהלים הישראלים שנועדו להבטיח את הרוב היהודי והצביון היהודי של ישראל. הייתי גם מתחייב להעניק למתנחלים יחס דומה לזה שאתם, הישראלים, מעניקים למיעוט הלא יהודי שחי בריבונותכם."

הנה המרה של חוק השבות מ-1950 והתיקון לחוק משנת 1970 - אחד החוקים המרכזיים בספר החוקים הישראלי - לספר החוקים הפלסטיני: "אשרת עולה תינתן לכל פלסטיני שהביע את רצונו להשתקע בפלסטין (חוץ אם נוכח שר העלייה שהמבקש פועל נגד העם הפלסטיני, או עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה); פלסטיני שבא לפלסטין ולאחר בואו הביע את רצונו להשתקע בה וכל פלסטיני שעלה לארץ לפני תחילת תוקפו של החוק וכל פלסטיני שנולד בארץ. הזכויות של עולה מוקנות גם לילד ולנכד של פלסטיני, לבן זוג של פלסטיני ולבן זוג של ילד ושל נכד של פלסטיני..."

בנוסף לכך, הפרלמנט הפלסטיני יכול להעתיק ולהתאים גם את חוק האזרחות הישראלי מ-2002, ולקבוע כי אם בן זוגו של יהודי תושב פלסטין הוא יהודי תושב ישראל, הוא או היא לא יוכלו לקבל מעמד של תושב או אזרח בפלסטין. פלסטין תאמץ גם את רעיון חוק הנכבה ותטיל סנקציות על התנחלות יהודית שתחגוג את יום העצמאות הישראלי או תתאבל על חתימת הסכם השלום שסיים את עידן הכיבוש הישראלי. על-פי ניתוח של ארגון עדאלה, אלה מקצת מ-55 החוקים הישראלים שמפלים, במישרין או בעקיפין, את אזרחיה הפלסטינים של המדינה. ועוד ידם של חברי הכנסת נטויה.

ישראלים שיוצרים זיקה בין המיעוט הפלסטיני בישראל לבין מיעוט יהודי בפלסטין, יוצאים אל החמה עם ארגז של חמאה על ראשם. מאז 1948 התקבע בישראל דפוס של אפליה לרעה של המיעוט הפלסטיני, ובכלל זה הפקעת אדמות של אזרחים ערבים לצורכי התיישבות יהודית. במשך 65 שנות קיומה של המדינה הקימה ישראל כ-600 רשויות מקומיות יהודיות, ואף לא כפר, עיירה או עיר ערבית אחת.

ביישובים הערביים קיים מחסור כרוני במרפאות ובבתי חולים, בבתי ספר ובגני ילדים. נתונים רשמיים שפרסמה המדינה ב-2004 מלמדים שהתקצוב לתלמידים יהודים הוא פי שלושה מזה שמקבלים אלה הערבים. חוק החינוך הממלכתי מדגיש את ההיסטוריה והתרבות היהודיות. המדינה מפנה משאבים לאזרחים היהודים כקבוצת רוב מועדפת, בין השאר באמצעות קביעת "אזורי עדיפות לאומיים" ושימוש בשירות צבאי כקריטריון להקצאת משאבים.

מדיניות האפליה, שנועדה להבטיח רוב יהודי, בולטת שבעתיים בירושלים - העיר שישראל סיפחה את תושביה הפלסטינים ומתהדרת ב"אחדותה" תחת דגל אחד. הנה מבחר נתונים שקיבצה האגודה לזכויות האזרח לקראת "יום ירושלים" האחרון. 371,844 פלסטינים חיים בירושלים, ומהווים 39% מאוכלוסיית העיר. 79.5% מהם חיים מתחת לקו העוני (85% מהילדים); 25 תחנות "טיפת חלב" קיימות במערב העיר, רק 4 במזרחה; כ-85%-80% מהבגירים וכ-90% מהקטינים הזקוקים לטיפול נפשי אינם זוכים לקבלו; שלוש לשכות רווחה במזרח ירושלים מטפלות בלמעלה משליש מאוכלוסיית העיר, לעומת 18 במערב; עובדת סוציאלית בירושלים המזרחית מטפלת במספר כפול של משפחות לעומת עובדת במערב העיר; רק 46% מהתלמידים הפלסטינים לומדים בבתי הספר העירוניים הרשמיים, בגלל מחסור מתמשך של למעלה מאלף כיתות במערכת החינוך העירונית; בקרב תלמידי י"ב יש 40 אחוזי נשירה.

אפליית תושבי ירושלים הפלסטינים בולטת במיוחד בתחום מדיניות המקרקעין. שליש מאדמות הפלסטינים בירושלים הופקעו מאז 1967, ועליהן נבנו עשרות אלפי דירות לאוכלוסייה היהודית; רק 13% מיחידות הדיור שאושרו לבנייה בעיר בשנים 2009-2005 הן בשכונות הפלסטיניות; תוכניות המתאר לשכונות הפלסטיניות אינן כוללות את רוב השטחים שבבעלות התושבים. השטח המתוכנן והמיועד לבנייה למגורים לפלסטינים מהווה 14% בלבד משטח ירושלים המזרחית; אחוזי הבנייה המרביים בשכונות הפלסטיניות עומדים על 50%-25%, בעוד בשכונות היהודיות הם 125%-75%; בין השנים 2012-1967 שללה ישראל את מעמדם של 14,263 פלסטינים מירושלים המזרחית, בגלל "היעדרות ממושכת מהעיר".

במחשבה שנייה, במקום אבו מאזן הייתי מודיע היום שפלסטין תקבל את תושביה היהודים בזרועות פתוחות, בנפש חפצה ובזכויות שוות. זאת בתנאי אחד - שמדינת ישראל תקבל בזרועות פתוחות, בנפש חפצה ובזכויות שוות את תושביה הפלסטינים. יש למישהו בעיה עם זה?