דילוג לתוכן העיקרי

עושקים ובוכים

סגן שר החוץ, זאב אלקין, הזהיר שהסנקציות של האיחוד יפגעו בפרנסתם של הפלסטינים, אבל הנתונים מראים שהמפעלים שהוקמו באזורי התעשייה בגדה מנצלים באופן שיטתי את האוכלוסייה הכבושה.
Palestinians wait to cross into Jerusalem at an Israeli checkpoint in the West Bank town of Bethlehem July 7, 2013. There are two ways for Palestinian workers to cross into Israel every day. Those with work permits can pass through a military checkpoint. Those without have to find a way through the separation barrier, which is made up of mostly fences and some cement walls, snaking its way through the West Bank. Those caught entering illegally risk a fine or imprisonment. Both ways are time consuming but th

ממשלת ישראל כועסת מאוד על האיחוד האירופי: כיצד זה האירופים מרשים לעצמם לחבל במשא ומתן עם הפלסטינים, שזה עתה נולד מחדש. אפילו ציפי לבני, היונה הצחורה ביותר בממשלה, נזפה השבוע (11 באוגוסט) בשר החוץ הגרמני, גידו וסטרוולה, שביקר בישראל, על ההחלטה של 13 חברות באיחוד לסמן את הסחורות המיוצרות בשטחים הכבושים (סליחה, ב"יהודה ושומרון וירושלים המאוחדת"), ועל הסנקציות שהאיחוד הטיל על חברות וארגונים הפועלים באזורים הללו. לבני טענה, כי האירופים נוקטים "צעדים חד-צדדיים", במקום להניח לצדדים למצוא פתרונות למחלוקות בדרך של משא ומתן ישיר.

מעניין אם האורח שאל את לבני, האם החלטת הממשלה לכלול 19 התנחלויות במפת אזורי העדיפות הלאומית, המקנה להן זכויות יתר, התקבלה לאחר מו"מ ישיר עם אבו מאזן? ראש הממשלה בנימין נתניהו טען באוזני השר הגרמני, כי הסנקציות "מקשיחות את עמדת הפלסטינים". ומה באשר להנחת אבן פינה להתנחלות יהודית בפאתי שכונת ג'בל מוכאבר שבמזרח ירושלים ואישור התוכניות לבנייה של 1,200 יחידות דיור? המהלכים הללו נועדו לרכך את עמדתו של אבו מאזן לגבי סוגיית ירושלים וההתנחלויות?

סגן שר החוץ, זאב אלקין, תקף את הבעיה מזווית מקורית אחרת: הסנקציות האלה עלולות לפגוע בפרנסתם של הפועלים הפלסטינים שעובדים בהתנחלויות. ודבר כזה, כידוע, הוא לא יכול לסבול. בפגישה שקיים ביולי עם השר לשיתוף פעולה של גרמניה, דיריק ניבל, התריע סגן השר המתנחל, כי סימון מוצרי ההתנחלויות "הוא תופעה שתפגע בפועלים הפלסטינים שעובדים באותם מפעלים הנמצאים בעצמם בשטחי C...סגירת המפעלים האלו תביא לכך שלמעלה מ-22,000 משפחות פלסטיניות תמצאנה את עצמן חסרות עבודה, מה שיפגע בסופו של יום גם בכלכלה של הרשות הפלסטינית כולה."

לא בטוח שטיעונים מעין אלה ימצאו אוזן קשבת באירופה. הם עלולים להזכיר להולנדים, לספרדים, לפורטוגזים, לבריטים ולצרפתים את התירוצים שבהם הם השתמשו בתקופה הקולוניאליסטית, כדי שהמושבות שלהם באפריקה ימשיכו לנצל את התושבים ולבזוז את אוצרות הטבע של היבשת.

גם רפי לוי, בעליו של מפעל מגה פרינט, שמעסיק כ–70 עובדים, כ–50 מהם פלסטינים, לא רגיש לדמיון ההיסטורי הזה. לוי אמר לדה-מרקר, בכתבה על אזור התעשייה ברקן שהתפרסמה בסוף השבוע (8 באוגוסט), תחת הכותרת "ויכוח על ההתנחלויות? אירופה צריכה לתת לנו בונוס - לא קנס", כי "האירופאים שמתיימרים לדאוג לפלסטינים לא חושבים. ברגע שלא תהיה פה עבודה, מי ילך ראשון הביתה? אני יכול לקחת את אותו מפעל ולהעביר אותו לכפר ערבי בצפון, וגם שם יהיו לי עובדים בשכר מינימום... אבל העובדים שלי? הם יצטרכו לשבת בבית... מי יאכיל אותם, אבו מאזן?" על-פי רישומי ארגון קו לעובד, מאז 2010 ועד יולי 2013 42 עובדים פלסטינים במפעל של לוי הגישו נגדו תביעות שונות הנוגעות ליחסי עבודה, בסך כולל של 1,677,652 שקל. תביעות דומות הוגשו נגד עשרות מפעלים באזורי התעשייה בשטחים.

דו"ח מיוחד שפרסם קו לעובד בדצמבר 2010, על העסקת פלסטינים בהתנחלויות חושף תופעה חמורה של שוד מאורגן של חסרי ישע. על-פי אומדני הארגון, חובות המדינה לעובדים הפלסטינים, מ-1970 ועד 2009, מסתכמים ביותר מ-8 מיליארד שקל (כולל ריבית שנתית של 5 אחוזים). המעסיקים מעבירים את שכר הברוטו של העובד הפלסטיני למדור תשלומים במשרד התעשייה והמסחר, שהוקם במטרה להשוות את תנאי השכר של עובדים פלסטינים מהשטחים לאלה של עובדים ישראלים. על-פי נתוני המדור עצמו, רק 7.6% מן הגבייה הזאת הועברו כנדרש, במהלך התקופה שנסקרה, לביטוח לאומי (קיצבת זקנה, נכות, דמי אבטלה וכו'). שאר הכספים נשאבו לקופת האוצר. זאת ועוד, בין 2000 ל-2004 נגבו 2% משכרם של העובדים הפלסטינים לטובת הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל – על אף שבהיותם עובדים יומיים, הם היו אמורים להיות פטורים מהתשלום הזה. כספי הקרן שימשו, בין השאר, לרכישת גזיות בישול עבור חיילי צה"ל במבצע "עופרת יצוקה", שבו נהרגו ונפצעו מאות פלסטינים.

בדו"ח השנתי לשנת 2011, במסגרת הפרק שעוסק בפגיעה בשכרם, זכויותיהם ותנאי הבטיחות והתברואה של העובדים הפלסטינים בהתנחלויות, סיפר מבקר המדינה בהרחבה על רוחב לבם של המעסיקים היהודים בשטחים הכבושים. כך סיכם המבקר את הפרק הזה: "אי-אכיפת הצו בדבר תשלום שכר מינימום עלולה לגרום לתחרות בלתי-הוגנת בין מפעלים המקפידים על חובת תשלום שכר מינימום, לבין מפעלים המשלמים שכר הנמוך משכר המינימום... המנהא"ז לא אכף את הוראות הצו בדבר ביטוח מפני פגיעות בעבודה ולא פיקח על מעסיקים ישראלים בכל הנוגע למילוי חובתם לרכוש פוליסת ביטוח עבור העובדים הפלסטינים שהם מעסיקים מחוץ לתחומי היישובים הישראליים באיו"ש, כמתחייב בצו זה."

המבקר הדגיש כי "אי-הקפדה על אכיפת החוק בנושאים אלה פוגעת בדימויה של מדינת ישראל ובמעמדה בדעת הקהל הבין-לאומית, ומציגה אותה כמדינה שאינה מקפידה על אכיפת החוק ועל שמירת זכויות העובדים הפלסטיניים המועסקים על ידי ישראל באיו"ש".

למבקר אין כמובן סמכות לציין כי מה שפוגע יותר מכל בדימויה של ישראל ובמעמדה בעולם הוא קיומו של משטר הכיבוש וטיפוחו של מפעל ההתנחלויות ובכלל זה המפעלים באזורי התעשיה שנהנים מההפקרות ביחסי העבודה עם האוכלוסיה הכבושה. כל זאת בחסותו של המו''מ שהחל השבוע.

באחרונה דיווחתי כאן על הסכם אובמה – נתניהו, שלפיו בתוך תשעה חדשים ישראל תסכים להסתלק מרוב השטחים הכבושים וארה"ב תסלק את איום הגרעין האיראני. המהלכים האחרונים של ממשלת ישראל מעוררים חשד שנתניהו קיבל רגליים קרות. לא תהיה זו הפעם הראשונה. מעניין מה יהיו הצעדים הבאים של אובמה.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles