לשחרר את הישראלים מכבלי הנקם

אפשר להבין ללבה של אם יהודייה שכולה שהפגינה נגד שחרור רוצחו של בנה בכיכר השוק. צריך להשמיע את בכיו של נער ישראלי שהתייתם, לאחר שרוצח פלסטיני טמן פצצה באוטובוס.

אין דומה לכאב של אם שכולה או בן יתום אך אפשר גם להבין ללבה של אם פלסטינית שהסכם אוסלו, שאמור היה להביא לפני 20 שנה לפיוס היסטורי עם מדינת ישראל, לא הביא עד היום את בנה הביתה מהכלא. צריך להטות אוזן לנערה פלסטינית שלא זכתה לחיבוק של אב. נקמה אינה נחמה.

כבלים אינם יכולים לכלוא כמיהה של עם לחופש. עשרה מאסרי עולם לא ישימו קץ לאלימות של עם הנאבק לשחרורו מכבלים של כיבוש. כדאי שהפוליטיקאים ומעצבי דעת הקהל שמתנגדים לשחרור אסירים הפלסטינים למען קידום הסדר מדיני וסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יקראו את הדברים שכתב על כך נלסון מנדלה, מי שהיה כנראה האסיר הפוליטי המפורסם בעולם.

במכתב ששלח מתא כלאו באפריל 1969 לשר המשפטים הדרום אפריקאי כתב מנדלה: "איננו מבקשים רחמים אלא לממש את הזכות הטבעית השמורה לכל אדם הכלוא בשל אמונותיו הפוליטיות (...) כולנו, בלי יוצא מן הכלל, הורשענו ונכלאנו בשל פעילויות פוליטיות שבהן התחלנו כחלק בלתי נפרד ממאבקנו להשיג לבני עמנו את זכות ההגדרה העצמית, המוכרת בכל רחבי העולם התרבותי כזכותו המולדת והבלתי ניתנת להעברה של כל אדם".

מנדלה, שזכה לפרס נובל לשלום ביחד עם הנשיא פרדריק דה-קלרק ב-1993 - אותה שנה שבה ישראל והפלסטינים חתמו על הסכם אוסלו - טען כי הפנייה לאלימות היתה בחירתם הבלתי נמנעת של לוחמי החופש, שאומץ לבם נבע מתוקף הכרתם. "אין איש עקרונות או איש מוסר שהיה נוהג אחרת. ישיבה בחיבוק ידיים פירושה כניעה לממשלת מיעוט ובגידה במאבקנו", ציין מנדלה, והוסיף: "הדרך היחידה למנוע אסון אינה החזקתם של חפים מפשע מאחורי סורג ובריח, אלא הפסקת הפעולות הפרובוקטיביות שלכם ונקיטת מדיניות שפויה ונאורה."

לוחם החופש הדרום אפריקאי, שכונה במשך שנים "טרוריסט", הודיע לשר המשפטים כי "השאלה אם יתחוללו בארץ הזאת קרע זדוני ושפיכות דמים מונחת לפתחה של הממשלה בלבד". החלטתו של נתניהו לשחרר עשרות אסירים פלסטינים יכולה ללמד שראש הממשלה הבין כי שאלה דומה מונחת עתה לפתחו. סקרים שנערכים בקרב הציבור הפלסטיני, מראים כי אין דבר חשוב יותר בעיניהם מאשר שחרורם מהכלא של "לוחמי חופש". התרת אסורים מדורגת אצלם במקום גבוה יותר מסוגיית הגבולות, ירושלים וזכות השיבה. לעומת זאת, סקרי דעת קהל מראים כי רוב עצום של הציבור היהודי (עד 88%) מתנגד לשחרור "רוצחים עם דם על הידיים", כמחווה לקיום המשא מתן עם הרשות הפלסטינית.

מעניין שרובם המכריע של המתנגדים לשחרור אסירים לידי הרשות תמכו בשחרורם לידי חמאס של 1,027 אסירים פלסטינים, חלקם "עם דם הידיים", תמורת שחרורו של החייל גלעד שליט. סקר שנערך באוקטובר 2011, בעקבות ההחלטה על העסקה, מצא כי 69% מהציבור הישראלי תומך בביצוע העסקה.

בשיחות עם שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, סיפר יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן) כי בשנים האחרונות המשטרה הפלסטינית העבירה לישראל 95 אזרחים וחיילים שתעו בדרכם ונכנסו לשטחי A שבשליטת הרשות. הוא תהה אם אנשיו צריכים היו לכלוא אותם ולדרוש את שחרורם של 1,027 אסירים פלסטיניים תמורת כל אחד מהם.

מתנגדי העסקה החדשה ניצלו את ההזדמנות לגנות את אבו מאזן על כך שקרא כיכרות על שמם של ארכי-מחבלים וגמר עליהם את ההלל. אפשר שאחדים מקרב אותם פטריוטים ישראלים מתגוררים ברחוב האצ"ל פינת רחוב הלח"י, או מתפללים בבית הכנסת "עולי הגרדום". בספר "דברי הימים למלחמת השחרור", בעריכת יעקב עמרמי ובהוצאת "שלח" הרוויזיוניסטית, הם יכולים לגלות פרטים מלאים על עשרות מעשי טרור שביצעו אנשי אצ"ל ולח"י "עם דם על הידיים".

מאות אזרחים ערבים, בהם נשים וילדים, נהרגו ונפצעו בהתקפות ירי על אוטובוסים, רכבות, בתי קפה, בית קולנוע, שווקים ובית מלון. מאה איש, רובם אזרחים יהודים וערבים, נהרגו בפיצוץ במלון המלך דוד בירושלים ביולי 1946. הטרוריסטים, סליחה, לוחמי החופש היהודים, הרחיקו אל מחוץ לגבולות פלסטינה-א"י. הם תקפו את שגרירות בריטניה ברומא, ופוצצו מועדוני קצינים בריטיים בלונדון ובווינה. הם רצחו, סליחה, חיסלו, את הלורד מויין, השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, וגם יהודים שעבדו במשטרה הבריטית. המחבלים היהודים לא חסו על חייו של המתווך השוודי מטעם האו"ם, פולקה ברנדוט.

ד"ר ישראל אלדד, ממנהיגי הלח"י (ואביו של הח"כ לשעבר אריה אלדד, שפרסם בסוף השבוע ב-הארץ מאמר נוקב נגד שחרור האסירים), כתב בהקדמה לספר: "בשם מלחמת השחרור העברית אנו מכנים את כל אותם המעשים אשר נעשו בכוח הזרוע והנשק, מתוך ניגוד לחוקיו של השלטון הזר ומתוך מלחמה בשלטון הזר עצמו..." הדברים האלה נכונים לכל מלחמת שחרור של כל עם נגד כל שלטון זר. המחבלים האכזריים והאסירים הפוליטיים של מלחמות האתמול הם הגיבורים ששחרורם חיוני למניעת מלחמות המחר.