עזה במשבר, והפעם העולם שותק

עזה שוב בסגר. אם עד לאחרונה נדמה היה לראשי חמאס בעזה ומחוצה לה, שאחרי שבע שנים של מצור וחנק כל צרותיהם עומדות לחלוף מן העולם, כעת הם רואים כיצד מתהפך עליהם עולמם. רק לפני כמה חודשים עוד דיברו בארגון ברצינות רבה על כך שהצליחו לשבור את מחסום הלגיטימיות הבינלאומית, ושבקרוב מאוד יחלו לנהל מדיניות חוץ נורמלית כמו כל מדינות העולם. היו אף כאלה שפעלו לשכנע את אירופה ואת ארצות הברית שיוציאו את חמאס מרשימת ארגוני הטרור, ויתייחסו לשלטונו כאל נציגם הרשמי של אזרחי רצועת עזה.

ואז נפלו עליהם השמיים. נשיא מצרים, איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי, הודח מתפקידו, וחמאס הוקע ביחד איתו והפך לאויב בעיניי השלטון החדש. צבא מצרים נכנס לפעולה צבאית נרחבת בסיני, ופתח במלחמת חורמה במנהרות ההברחה התת-קרקעיות ברפיח - מקור האספקה העיקרי של מוצרי המזון וחומרי הגלם לרצועת עזה. האור שנראה לפני כמה חודשים בקצה המנהרה כבה באבחה אחת. השווקים התרוקנו, הדלק למכוניות כמעט אזל, וגם מלאי החירום של סולר ודלק שנשמר לעתות חירום מתרוקן. החשמל נפסק בכל כמה שעות. בתי החולים מדווחים על מצוקת תרופות, ואפילו הסיגריות נעלמו.

עזה חוזרת בימים אלה שש או שבע שנים אחורה למצב של סגר הרמטי, כמעט כמו לאחר ההפיכה הצבאית של חמאס ביוני 2007. נציגי אונר"א, סוכנות הסעד של האו"ם לפליטים פלסטינים, שמזה עשרות שנים מונעת רעב בעזה, דיווחו שהמצב קשה מאוד אבל עדיין לא ניתן להגדירו כמשבר הומניטרי. כך גם הוגדר בעבר המצב ברצועה בזכות פעילותה של אונר"א והודות לחששה של ישראל מההשלכות של אסון הומניטרי על מעמדה הבינלאומי.

וראו איזה פלא: העולם שותק. כמעט שאיש אינו מביע עניין רב ברצועת עזה. אפילו רג'פ טאיפ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, שמינה את עצמו לפטרונה של רצועת עזה ותכנן לערוך שם מסע תמיכה בחמאס, חזר בו ולא יגיע להתחבק עם איסמעיל הנייה. ארדואן אינו אומר בימים אלה גם מילה אחת על המשבר, בניגוד למנהגו הכמעט יומיומי בשש השנים האחרונות. הפעם הוא לא מאיים לשלוח ספינות קרב של חיל הים הטורקי שילוו ספינות סיוע המנסות לפרוץ את המצור הימי הישראלי דרך אל עריש.

מעניין מה מתרחש כעת בארגונו של בולנט ילדרים, ראש ה-IHH, שארגן את מסעה הפרובוקטיבי של האונייה "מאווי מרמרה". האין זה הרגע הנכון להכין אותה למסע נוסף? האין זה הרגע לגייס שוב פעילים מלבנון, מסוריה, מטורקיה וממדינות המפרץ שיעלו על סיפונה עם ארגזי מזון ותרופות לתושבי עזה המכותרים? הייתכן שדווקא בימים אלה הארגון משאיר את המרמרה ברציף רק כדי להמשיך לקצור תהילה מתיירים סקרנים שבאים לשמוע איך הצליחה ספינה טורקית אחת לכופף את ישראל ולפרוץ את המצור על עזה?

מדוע לא נשמע קולה של מייריד מגוואייר, כלת פרס נובל לשלום, שהפליגה בשעתו על יאכטה של הארגון "Free Gaza"? ומדוע רשת אל ג'זירה אינה משמיעה עוד את קולה מהרצועה ומעודדת את תושביה לצאת כאיש אחד להפיל את חומת רפיח ולפרוץ לסיני? אפילו קולם של אמיר קטאר החדש השייח תמים והאמיר היוצא חאמד בן חאליפה כבר לא נשמע. הם לא מביעים דאגה לגורלם של 1.3 מיליון תושבי עזה. לא נאמרה מילה של גינוי על הנהגתה הצבאית והאזרחית החדשה של מצרים, הרואה בחמאס ארגון עוין ומסוכן והביאה בעצמה להידרדרות המחודשת של המצב ההומנטרי בעזה.

התשובה ברורה: הפעם אי אפשר להאשים את ישראל, כי ידה אינה במעל. ישראל כמעט שאינה מגבילה כיום את הכנסתם לרצועה של מוצרי מזון, ביגוד וחומרי גלם. היא מנהלת עם חמאס שיתוף פעולה כלכלי המבוסס על העברת סחורות במעבר כרם שלום. אלא שחמאס העדיף להישען על מנהרות ההברחה ברפיח כדי לא ליצור תלות בישראל.

כרגע, לא נראה באופק שיחסי חמאס ומצרים עומדים להשתפר. לא נראה שמאות המנהרות ברפיח יחזרו לתפקד כבעבר. זה הזמן של הארגון, וגם של ישראל, לשקול היטב איך ניתן לחיות חיים שקטים של שגרה בלי מצור ובלי מחסור. חמאס צריך להימנע מפיגועים ומירי קסאמים (כפי שנהג לאחרונה), וישראל צריכה לראות בפתיחת המעברים אינטרס ראשון במעלה, שיגרום לארגון להשתנות למענו ולתועלת תושבי הרצועה.

יש מי שיטען כי ישראל אינה צריכה להיות זו שמסייעת לשלטון חמאס דווקא באחד משעותיו הקשות ביותר, אולם טועה מי שחושב שהארגון עומד להיעלם. חמאס, על אף מצבו העגום, עודו נטוע עמוק בקרב תושבי הרצועה, כפי שהאחים המוסלמים עדיין נטועים בקרב הציבור המצרי. מי שחושב כי הרגע הזה הוא הזדמנות להפיל את חמאס, ומי שמתענג על האפשרות שמחאה עממית תדיח את הארגון מהשלטון בעזה, מוטב לו שיסתכל על הקרבות המתרחשים בסיני בין הצבא לג'יהאדיסטים ויתעשת.