אובמה צריך להזמין לז'נבה את רוחאני האיראני

אז היו שניבאו בחירות אפורות ומשעממות באיראן. אז היו.

מעל 70% בעלי זכות הצבעה באיראן הגיעו לקלפיות והצביעו בהמוניהם לחסן רוחאני איש המרכז, בתקווה שיחזיר מידה של שפיות לפוליטיקה האיראנית ולמדיניות החוץ שלה. אראש כראמי דיווח על החגיגות [הספונטניות] שפרצו ברחבי איראן, בעקבות ההודעה על ניצחונו של רוחאני.

בשעה שרוב המשקיפים האמריקאים בחרו להתמקד במנהיג העליון האייתוללה עלי חמנאי, שאמר לארה"ב "ללכת לעזאזל" לאחר שזו הטילה ספק בתהליך הבחירות באיראן, כתב אלמוניטור באיראן מצא ניואנס מעניין יותר בנאומו של חמנאי, שעודד "גם את אלו שאינם תומכים במערכת האסלאמית" לצאת ולהצביע בבחירות. "דבריו של המנהיג העליון," ציין הכתב, "תרמו הלכה למעשה להצלחתו של המועמד, [ש]אינו נמנה על החוגים השמרניים של המחנה 'הפרינציפליסטי' [תומכיו של האייתוללה חומייני], ותוך כדי כך יצרו איראן מכילה ופלורליסטית יותר. בניגוד לדעתם של אינסוף המומחים, שראו בסעיד ג'לילי את המועמד המועדף על חמנאי, ואפילו את הסוס המוביל במרוץ, נראה כעת שהמנהיג העליון הגיע להחלטה מחושבת להיענות לרצונו של העם האיראני."

רוחאני, ששירת כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, ובשנים 2005-2003 עמד בראש צוות המשא ומתן בשיחות על תוכנית הגרעין האיראנית, נהנה כנראה מיתרון כפול - הוא גם מתון וגם מקורב לחמנאי. "רוחאני יזכה לתמיכתו המלאה של המנהיג העליון, כי הם חברים זה 45 שנה," סיפר לאל-מוניטור סעיד חוסיין מוסביאן, לשעבר חבר בצוות המשא ומתן על תוכנית הגרעין של איראן.

בחירתו של רוחאני עשויה לספק הזדמנות להתקדם במשא ומתן בשאלת הגרעין האיראני, כפי שדיווחה ברברה סלאבין, וכן בתהליך השלום בסוריה.

בהצהרת הבחירות האחרונה שלו אמר רוחאני, "למרבה הצער, הביצועים של המדינה בתחום יחסי החוץ אינם מזהירים. כצעד ראשון, עלינו לטפל באי-ההבנות ולצמצם את המתיחות בינינו לבין המעצמות הגדולות וכמה מן המעצמות האזוריות. העדיפות הראשונה של הממשל שלי בתחום יחסי החוץ תהיה לטפח את האינטרסים הלאומיים ולהגן עליהם תוך בניית האמון והפגת המתחים עם העולם החיצון."

עד כה, סירבה ארה"ב להזמין את איראן לוועידת ז'נבה 2, המוקדשת לנושא הסורי, והתייחסה בסירובה לתמיכה הגורפת שמעניק המשטר האיראני לנשיא סוריה בשאר אל-אסד. כפי שנטען בטור הזה, טהראן היא שמשפיעה על החלטותיו של אסד האם לבחור במלחמה או בשלום. האיראנים הציעו רשמית לקיים שיחות עם ארה"ב (ועם פורום חמש המעצמות וגרמניה, שנקרא גם P5+1) בנושא הסורי, אך וושינגטון טרם נענתה להצעה. בראיון לאל-מוניטור, קידם בברכה שגריר איראן באו"ם מוחמד קאזאי, את יוזמת ז'נבה 2. בינתיים, ממשיכים הסורים לסבול; על פי האומדן האחרון של האו"ם, מניין הקורבנות של מלחמת האזרחים בסוריה עולה על 93,000.

הדיפלומטיה אמורה לשמש כלי-שרת בידי המדיניות בין אויבים כמו גם בין ידידים. איראן לא תופיע בוועידה של P5+1 ולא תחתום על ההצעה העדכנית ביותר של ארה"ב רק בגלל הסנקציות. והיא גם לא תוותר על המאבק בסוריה מבלי לקבל משהו בתמורה. החלופה לדיפלומטיה, לעומת זאת, היא המדרון החלקלק של מעורבות אמריקאית צבאית עמוקה יותר באיזור, ואסון הומניטרי מתמשך.

בחירתו של רוחאני מאפשרת לארה"ב לחזור בה מהתנגדותה לכל מעורבות איראנית, ולכל הפחות להעמיד את איראן במבחן ולשאול, "מה אתם יכולים לעשות כדי לעזור לנו לשים קץ למלחמה?" יחסי ארה"ב-איראן מתאפיינים בעוינות זה שלושה עשורים ויותר. אותות ברורים והזדמנויות שכאלה לשיפור היחסים לא נקרים בדרכנו מדי יום, הם לא נשארים לנצח, והם תכופות מעורפלים ומלווים במידה של סיכון פוליטי. ובכל זאת, סימנים והזדמנויות כאלה באים והולכים. בחירתו של רוחאני לנשיאות היא הזדמנות כזאת, שאותה אסור להחמיץ.