לוד, 20 דקות מתל אביב. אין עוד עיר בישראל שחוותה טלטלות פוליטיות כפי שעברה לוד. לפני כשנתיים הוזעק מאיר ניצן, ששימש ראש העיר של ראשון לציון במשך יותר מ- 30 שנה, לנהל את העיר. קדמו לו אילן הררי ואריה ביבי, קצין צבא וקצין משטרה שהוזעקו אף הם למשימות הצלה. ללא בחירות וללא מכרזים, קיבעו השלושה את דימויה של לוד כעיר שאינה מסוגלת להתנהל בכוחות עצמה ואינה בשלה לבחירות דמוקרטיות. "משימה בלתי אפשרית לנהל את העיר הזאת," סיפר לי ביבי, ששימש נציב שרות בתי הסוהר בטרם נשלח לנהל את לוד. חברו הררי תיאר אותה בעדות בכנסת כ"אתגר המוניציפלי הגדול ביותר במדינה."
בשל מיקומה במרכז הארץ, כל משרדי הממשלה נרתמו כדי לחלץ את לוד ממצוקותיה. ראשי הממשלה ביקרו בה והרעיפו הבטחות למכביר. זה לא עזר. באין תשתיות חיים בסיסיות ראויות, כל מי מהתושבים שיכול היה לברוח, ברח.