סיני: משולש האינטרסים המשותפים של מצרים, חמאס וישראל

בסוף חודש יולי 2012 הגיע איסמעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס בעזה, לקהיר. הוא היה זחוח ומרוצה. מוחמד מורסי - "אחיו" - כפי שנהג לכנותו, נבחר לתפקיד נשיא מצרים, והנייה, כשאר ראשי תנועת חמאס ולמעשה תושבי עזה כולם, היה משוכנע שדף חדש נפתח ביחסים המתוחים בין מצרים לעזה. הוא טעה בגדול. השיחה בין הנייה למורסי לא הייתה קלה. גינוני הכבוד  הרגילים והברכות המסורתיות  התחלפו עד מהרה בדו-שיח נוקב, שבמהלכו הבין הנייה שמורסי לא מציב את עזה בראש סדר העדיפויות שלו. הוא הבין באיחור שמורסי דואג קודם כול לאינטרסים של מצרים ושל תנועת האחים המוסלמים, ופחות לאלה של עזה. במילים אחרות, מעבר הגבול ברפיח לא ייפתח לרווחה למעבר חופשי בין עזה למצרים. יותר מזה – מורסי  העמיד אותו לתקופת מבחן משמעותית, שבה הנייה ותנועתו חייבים להוכיח שהם אינם מסכנים את ביטחונה של מצרים. בייתר פירוט: הם צריכים להראות בשטח כי לחמאס ולגדודי עז א-דין אל-קסאם אין אחיזה בסיני באמצעות קשרים עם ארגונים סלאפים ותאי ג'יהאד עולמי השוכנים בשטח ההפקר אשר במשולש הגבולות ישראל-עזה-מצרים.

חפוי ראש שב הנייה לעזה. ביטוי מוחשי לתסכול שחווה בקהיר נראה מייד ברחבי הרצועה: שלטי החוצות, שבהם נראו מורסי והנייה זה לצד זה, הוחלפו. תמונתו של  מורסי נתלשה, ובמקומה הודבקה תמונתו של "אח" אחר, הלוא הוא ראש ממשלת טורקיה, ארדואן.

שבוע לאחר הפגישה המאכזבת בין הנייה למורסי, יצאה לפועל מתקפת הטרור בסיני (5 באוגוסט 2012) - ונשיא מצרים הבין שתחושת הבטן שלו לגבי חמאס לא הטעתה אותו. פעילי ג'יהאד מזוינים, שכל הנראה התאמנו ברצועת עזה,  חדרו לתחנת משטרה מצרית בצפון חצי האי ורצחו 16 שוטרים וחיילים מצריים. הם אף השתלטו על נגמ"ש, ובאמצעותו פרצו את הגבול עם ישראל בניסיון לבצע פיגוע, אך נבלמו לבסוף סמוך למעבר כרם שלום וחוסלו.  האירוע היווה רגע מכונן ביחסים בין מצרים לעזה. על-פי דיווח באל-אהרם באותם ימים, מוחמד מורסי העביר אזהרה לחמאס בזו הלשון: "ישמור עליכם אלוהים אם נמצא את טביעות אצבעותיכם במה שהתרחש בסיני."

מאז אותה מתקפה, היחסים בין מצרים של מורסי לחמאס הצטננו – אף  יותר מאשר אלה ששררו בין שני הצדדים בתקופתו של מובארק . כלפי חוץ הופגנה אמנם  ידידות ו"אחוות האחים המוסלמים", אך עמוק פנימה הייתה חשדנות גדולה. הביטוי בשטח היה מיידי  גם מהצד המצרי: המעברים נותרו סגורים, ואף נערכו בדיקות קפדניות לכל פלסטיני המבקש לצאת מעזה למצרים דרך מעבר רפיח.

בנקודה זו חלה עוד תפנית בעלילה. לאט לאט גילו המצרים שחמאס היא תנועה מורכבת בעלת ראשים ו"תתי-ראשים" רבים, שכל אחד מהם מושך לכיוון שלו. הנייה הוא אמנם ראש ממשלת חמאס, אבל בגדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית, ישנם זרמים שונים שכנראה משתפים פעולה עם אחיהם הסלאפים. הקשר הוא בלתי רשמי, הוא לא מכוון מלמעלה, הוא מזיק לחמאס, אך הוא קיים בשטח. מתברר כי במנהרות  ובמחנות הפליטים של עזה נרקמים קשרים  בין חמושים מכל הארגונים בשיטת תן וקח.

 השיטה הזאת נחשפה השבוע שוב (16 במאי) עם השקתה של  מתקפת טרור נוספת בסיני. ושוב, יעד התקיפה היה שוטרים מצרים. שבעה מהם נחטפו בפעולת קומנדו מתוחכמת של חמושים בדווים, הדורשים שחרור אסירים, ביניהם השייח' אבו שיתא שעליו נגזר עונש מוות בגין רצח שוטר מצרי באל עריש. ושוב הופנתה אצבע מאשימה כלפי חמאס על כך שהחוטפים הבדווים מסיני  לא פעלו לבדם, אלא קיבלו סיוע מפעילי עז א-דין אל-קסאם ברצועת עזה.

וכך, למעשה,   הפכה  סיני למשולש האינטרסים בין מצרים, חמאס וישראל.

לפתע ברור לנשיא מצרים מורסי, שמתקשה עדיין להגות  את השם "ישראל", ששיתוף פעולה עימה נגד אויב משותף הוא הדבר ההגיוני. זאת גם הסיבה שבהתקפה של צבא מצרים על תאים של הג'יהאד העולמי בסיני התקיים שיתוף פעולה הדוק בין ישראל למצרים. ואני לא מדבר רק על האישור החריג שהעניקה ישראל למצרים לשימוש במטוסים ומסוקים נגד מעוזי הסלאפים באיזור המפורז מתוקף הסכמי השלום.

לפתע התגלה שכל האיומים שהופרחו לאוויר עם עלייתו של מורסי לשלטון, על פיהם הסכם השלום עם ישראל עומד על כרעי  תרנגולת, אינם בהכרח מציאותיים. הוכח שהמציאות המזרח תיכונית יוצרת שותפים מוזרים למיטה.  מבחינתו של מורסי מהאחים המוסלמים, ישראל עדיפה על פני תאי אל-קאעידה בחצר האחורית שלו,  במשולש הגבולות ישראל-עזה-מצרים.

וגם לחמאס, כתבנו כאן לא אחת, יש אינטרס. התנועה מפנה עורף לטרור המתאבדים שאפיין אותה בעבר ופניה לדרך חדשה של הכרה בינלאומית והשתלטות על הרשות הפלסטינית (באמצעות בחירות).  כעת, הם עושים הכול כדי להתנער מהסלאפים ולהוכיח למורסי  שאין להם  יד ורגל בטרור בסיני.  גם מבחינתם, כרגע, ישראל יכולה להיות שותף הגיוני.  

בשבועות האחרונים  הידק חמאס את הפיקוח על מנהרות ההברחה ברפיח, ואנשיו  מקיימים פשיטות וחיפושים לאורך הגבול עם מצרים . גם בתוך עז א-דין אל-קסאם נערכות בדיקות בהולות במטרה לגלות האם ישנם "עשבים שוטים" המשתפים פעולה עם הסלאפים ועם פעילי ג'יהאד עולמי בעזה ובסיני.

חמאס תעשה הכול כדי להוכיח למורסי שהיא עומדת במבחן. הנייה רק מחכה לרגע שבו יגיע שוב למצרים, לפגישה נוספת עם מוחמד מורסי, כדי להוכיח לו שאין כל  טביעות אצבעות של חמאס בסיני.

כך, אפוא, מבלי שאף אחד יכול היה לדמיין זאת מראש,  נוצר שיתוף פעולה מפתיע בין מצרים, ישראל וחמאס בניסיון להחזיר את סיני לשליטה. האינטרס הוא של כולם.

ואם כבר מדברים על דמיון, תארו לעצמכם פגישה אחרת – בין נשיא מצרים מוחמד מורסי לבין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.  דמיינו את השניים יוצאים מפגישה בארבע עיניים ומצהירים במסיבת עיתונאים: "הצלחנו להכניע את הטרור בסיני."

אבל גם בלי מסיבות והצהרות אפשר לקבוע שהמלחמה בסיני "מתחזקת" את השלום עם מצרים  יותר מכל דבר אחר – ולו רק בשל האינטרס המשותף.