מלכודת הדבש של נתניהו

חבר הכנסת החדש, משה פייגלין מהליכוד, הוא אחד מסמלי הימין הקיצוני ביש"ע, ובמשך שנים השקיע בנימין נתניהו מאמצים כבירים כדי למנוע את כניסתו לכנסת. הוא ראה בו ובחבריו (שכונו לגנאי "הפייגלינים") נטע זר שמבקש להשתלט על הליכוד.

נתניהו חשש כי נוכחותו של פייגלין ברשימת הליכוד תעניק לה גוון ימני קיצוני ותבריח מצביעים מהמפלגה, וחסם את דרכו שוב שוב. אבל בפריימריז האחרונים כשלו כוחותיו, ופייגלין הצליח להיבחר במקום ריאלי ברשימת המפלגה לכנסת. התוצאות העגומות של הליכוד בבחירות האחרונות הוכיחו שחששו של נתניהו היה מוצדק – אכן, הרבה מצביעים ברחו מהמפלגה שהצטמקה, אך פייגלין הפך לחבר-כנסת. 

כעת, כאילו לא לחם שנים למיגורו מהליכוד, מינה אותו נתניהו ביום שני האחרון לתפקיד סגן יו"ר הכנסת, תפקיד בעל ערך סמלי לא מבוטל שהעלה חיוך על פניו של פייגלין.  נתניהו מאמין שבכך הוא משתיק אופוזיציה פנימית. סביר להניח שבשל תפקידו החדש פייגלין ינהג בממלכתיות, ויהסס לקרוא להחרמת נאומו של הנשיא אובמה כל עוד פולארד לא משוחרר – כפי שקרא לפני כשבועיים בנאומו הראשון בכנסת. השאלה הגדולה היא כמה זמן הממלכתיות הזאת תחזיק מעמד.

פייגלין אינו היחיד מקרב חברי הכנסת בליכוד, הנחשבים לנציגי המתנחלים, שזכו ביום שני לקידום. וכבר עולה סברה בליכוד לפיה ראש הממשלה נערך למהלך מדיני רציני מול הפלסטינים, ולכן הוא דואג "להרדים" את האופוזיציה המדינית במפלגתו.

כך או כך, נראה שנתניהו פעל על פי תוכנית מסודרת ולא פסח על איש. הנה הרשימה: לתפקיד החשוב והמרכזי של יו"ר הקואליציה, מינה נתניהו את ח"כ יריב לוין. לוין הוא איש נעים הליכות שמחזיק בעמדות ימניות קיצוניות וקורא להצרת צעדיו של בית המשפט העליון "כי הוא גוף שמאלני". הוא גם הגדיר את הקפאת הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים (2010-2009) "נקודת שפל, ומעשה לא יהודי", והצהיר כי יילחם בהקפאה נוספת.

גם יו"ר הקואליציה היוצא, זאב אלקין, שניהל בקדנציה האחרונה מערכת יחסים קרובה מאוד עם המתנחלים - שודרג. אלקין יכהן כסגן שר החוץ, במשרד שכרגע אין בו שר (אביגדור ליברמן, המחזיק בתיק, מצוי בעיצומם של הליכים משפטיים נגדו). כמו לוין, גם אלקין התנגד להקפאה ולפינוי מגרון, ולקח חלק פעיל בניסיון להעביר חוק שנועד לעקוף את בג"ץ ולהכשיר את המאחז הבלתי חוקי.

"משודרג" נוסף הוא דני דנון, שזכה במקום החמישי ברשימת הליכוד לכנסת. דנון הוא דמות פופולארית בליכוד בכלל ובקרב הימין הקיצוני והמתנחלים בפרט. הוא מונה לתפקיד המכובד של סגן שר הביטחון, לצד משה (בוגי) יעלון. נתניהו מקווה כי מתוך הלשכה המרווחת יימנע דנון מלהיות אופוזיציה קולנית בנושא המדיני, כפי שנהג לאורך הקדנציה הקודמת.  סביר להניח גם כי דנון, הידוע ביחסו השלילי לאובמה,  לא יגרום למבוכה דיפלומטית, כפי שנהג לאחר בחירתו של נשיא ארה"ב, כשהצהיר: "ישראל לא תתקפל בפני אובמה". בהזדמנות אחרת טען כי "אובמה פגע בארה"ב, מכיוון שניהל מדיניות חוץ נאיבית ומקולקלת, אשר העדיפה את העולם הערבי על פני המערבי.''

בזמן הקפאת הבנייה בהתנחלויות הוא אף הכריז כי "אובמה צריך לדעת שישראל לא תהיה המחיר להצדקת פרס נובל."

ביום שלישי התמקמם דנון בקריה, ורוב הסיכויים הם, כאמור,  שהפעם הוא לא יביך את נתניהו ולא יציג את הנשיא האמריקאי כאויב ישראל, וזהו הישג כשלעצמו.

מלבדם, זכתה גם ח"כ ציפי חוטובלי, גם היא חביבת הימין הקיצוני, בשדרוג. חוטובלי קיבלה מידי נתניהו את המפתחות ללשכת סגנית שר התחבורה ונראתה מרוצה. כך שראש הממשלה יכול לרשום לעצמו כי גם הגזרה  של חוטובלי שקטה לקראת ביקור אובמה.

ל''חיבוק" דומה מצד ראש הממשלה זכתה גם ח"כ מירי רגב, שתיפקדה במשך כל הקדנציה הקודמת כאופוזיציה לוחמת חברתית-מדינית בנתניהו. ביום שני היא מונתה לתפקיד יו"ר ועדת הפנים של הכנסת - ולא היה מאושר ממנה. 

בימים אחרים, לא כל כך רחוקים, החבורה הזאת לא הייתה מניחה לביקור אובמה לחמוק מידיה. מבחינתם זו תמיד הייתה הזדמנות חד-פעמית להשגת הון פוליטי באמצעות תגובות לוחמניות וראיונות נוקבים בכלי התקשורת, כדי להוכיח למצביעיהם בימין הקיצוני עד כמה הם מחויבים להם.

הדברים, כאמור, נראים אחרת ממרום תפקידיהם החדשים. ולכן, אם נתניהו אכן יפתח במו"מ מדיני עם הפלסטינים, כפי שהתחייב לכך בהסכם הקואליציוני, וחזר על כך במסיבת העיתונאים המשותפת עם הנשיא אובמה בירושלים, התפקידים שחילק ברוחב לב לח"כים הימנים במפלגתו עשויים להקנות לו  שקט פנימי - לפחות לזמן מה.